עכשיו, כשאנחנו מבינים טוב יותר מהי הגלות האמיתית, הגלות הפנימית, הגיע הזמן להיאבק בה. חג הפסח נועד לנסוך בכולנו עוז יהודי ותחושת חירות אמיתית.
אחרי שהילדים שואלים את ארבע הקושיות, מגיע תור התשובה לקושיות, באמירת ההגדה. אנו מתחילים ב"עבדים היינו", מגוללים את סיפור העבדות במצרים ואת הגאולה המופלאה מעבדות לחירות, וכדי שלא נטעה לחשוב שהמציאות שבה אנו חיים היא החירות המיוחלת, אנו מסיימים את ההגדה בקריאה-משאלה-תקווה - "לשנה הבאה בירושלים!".
מתברר, שדווקא בימינו קל יותר להבין כי עיקרה של הגלות איננה הגלות הנכפית על-ידי גורמים חיצוניים, אלא הגלות הפנימית. בכל שנות הנדודים של עם-ישראל ברחבי תבל, קשה היה להפריד בין הגלות הפנימית ובין הגלות החיצונית. כשהיית רואה יהודי מלא פחד מפני העולם הסובב אותו, לא יכולת לדעת אם זה פחד אמיתי ומוצדק, נוכח תנאי חייו, או תחושת גלותיות פנימית. דווקא כאן בארץ-ישראל חשים אנו היטב את מלוא משמעותה של הגלות הפנימית.
כמה נאיבית הייתה המחשבה, שאפשר להביא גאולה לעם-ישראל על-ידי שיבת ציון במובן השטחי של המושג - יציאה פיזית מארצות הגולה ועלייה לאדמת ארץ-ישראל. התנהלה אז תעמולה עזה נגד ה'גלותיות', אבל השלילה הייתה רק כלפי סממנים חיצוניים ולא-מהותיים של הגלות. שללו את שפת היידיש ואת לשונם של עולי ארצות המזרח. לעגו לשמות ה'ישנים' וניסו 'לעברת' אותם. ליילודים העניקו שמות 'צבריים', כמו דרור ויפית, במקום משה ודוד, רחל וחנה - ה'גלותיים'.
ואז קם לנו דור 'צברי' גאה, בן-חורין, עשוי ללא חת, שהצליח להביס בשישה ימים את שבעת צבאות ערב. אך בטרם שככו הדי המלחמה מיהרו בני-החורין הללו לשגר שליחים אל ה'פריץ' באו"ם, להתנצל על הניצחון הבלתי-צפוי, שהתגלגל כך במקרה, ולהבטיח להחזיר את כל חבלי ארץ-ישראל ששוחררו, תמורת חיוך ולחיצת יד של רודן ערבי.
עם בן-חורין היה מודה לקב"ה על שזכה להחזיר לידיו חלקים כה חשובים מארצו וממולדתו, ולא היה מעלה על דעתו את המחשבה התבוסתנית של מסירת ערש התנ"ך ושטחי מגן חיוניים לידי האויב. אפילו אם לא הייתה זו ארצנו ונחלתנו, ההיגיון הבריא מחייב שלא למסור לידי התוקפן שהובס את השטחים שמהם הוא עלול לנסות לתקוף שוב. אבל אנחנו, לצערנו, לא נהגנו כעם יהודי בן-חורין ואפילו לא כעם בריא ונורמלי במשפחת העמים. כי הגלות עודנה חקוקה עמוק בנפשנו.
הטרור המשתולל כבר למעלה משישה חודשים הוא עדות כואבת לעומק הגלותיות הפנימית. מדינה המשגרת לוויינים לחלל באמצעות טילים מתוצרתה, מדינה בעלת יכולת גרעינית, מדינה שיש לה 'הצבא הטוב ביותר במזרח התיכון', עם מיטב המוחות והכשרונות - והיא מוכיחה רפיסות, בלבול וחוסר יכולת מול רב-מרצחים אש"פי וכנופייתו.
אנשים בעלי מוח מבריק, כושר ביטוי בהיר, יכולת ניתוח מרשימה - מפגינים אימה וחרדה מפני כל מעשה שיש בו כדי לבטא נחישות עצמית כלשהי, מחשש שמא הדבר לא ייראה טוב בעיני העולם. והלוא רצינו להקים מדינה כדי להיות עצמאיים ולא כדי להיות תלויים עד צוואר באומות-העולם!
זו הוכחה חותכת שאפשר לחיות בארץ-ישראל, במדינה ריבונית, ולהיות מלאים תחושת גלותיות עמוקה. עכשיו, כשאנחנו מבינים טוב יותר מהי הגלות האמיתית, הגיע הזמן להיאבק בה. חג-הפסח נועד לנסוך בכולנו עוז יהודי ותחושת חירות פנימית, שיונקת משורשים של תורה ומצוות, ואז מובטח לנו שגם נזכה לגאולה האמיתית.
אחרי שהילדים שואלים את ארבע הקושיות, מגיע תור התשובה לקושיות, באמירת ההגדה. אנו מתחילים ב"עבדים היינו", מגוללים את סיפור העבדות במצרים ואת הגאולה המופלאה מעבדות לחירות, וכדי שלא נטעה לחשוב שהמציאות שבה אנו חיים היא החירות המיוחלת, אנו מסיימים את ההגדה בקריאה-משאלה-תקווה - "לשנה הבאה בירושלים!".
מתברר, שדווקא בימינו קל יותר להבין כי עיקרה של הגלות איננה הגלות הנכפית על-ידי גורמים חיצוניים, אלא הגלות הפנימית. בכל שנות הנדודים של עם-ישראל ברחבי תבל, קשה היה להפריד בין הגלות הפנימית ובין הגלות החיצונית. כשהיית רואה יהודי מלא פחד מפני העולם הסובב אותו, לא יכולת לדעת אם זה פחד אמיתי ומוצדק, נוכח תנאי חייו, או תחושת גלותיות פנימית. דווקא כאן בארץ-ישראל חשים אנו היטב את מלוא משמעותה של הגלות הפנימית.
כמה נאיבית הייתה המחשבה, שאפשר להביא גאולה לעם-ישראל על-ידי שיבת ציון במובן השטחי של המושג - יציאה פיזית מארצות הגולה ועלייה לאדמת ארץ-ישראל. התנהלה אז תעמולה עזה נגד ה'גלותיות', אבל השלילה הייתה רק כלפי סממנים חיצוניים ולא-מהותיים של הגלות. שללו את שפת היידיש ואת לשונם של עולי ארצות המזרח. לעגו לשמות ה'ישנים' וניסו 'לעברת' אותם. ליילודים העניקו שמות 'צבריים', כמו דרור ויפית, במקום משה ודוד, רחל וחנה - ה'גלותיים'.
ואז קם לנו דור 'צברי' גאה, בן-חורין, עשוי ללא חת, שהצליח להביס בשישה ימים את שבעת צבאות ערב. אך בטרם שככו הדי המלחמה מיהרו בני-החורין הללו לשגר שליחים אל ה'פריץ' באו"ם, להתנצל על הניצחון הבלתי-צפוי, שהתגלגל כך במקרה, ולהבטיח להחזיר את כל חבלי ארץ-ישראל ששוחררו, תמורת חיוך ולחיצת יד של רודן ערבי.
עם בן-חורין היה מודה לקב"ה על שזכה להחזיר לידיו חלקים כה חשובים מארצו וממולדתו, ולא היה מעלה על דעתו את המחשבה התבוסתנית של מסירת ערש התנ"ך ושטחי מגן חיוניים לידי האויב. אפילו אם לא הייתה זו ארצנו ונחלתנו, ההיגיון הבריא מחייב שלא למסור לידי התוקפן שהובס את השטחים שמהם הוא עלול לנסות לתקוף שוב. אבל אנחנו, לצערנו, לא נהגנו כעם יהודי בן-חורין ואפילו לא כעם בריא ונורמלי במשפחת העמים. כי הגלות עודנה חקוקה עמוק בנפשנו.
הטרור המשתולל כבר למעלה משישה חודשים הוא עדות כואבת לעומק הגלותיות הפנימית. מדינה המשגרת לוויינים לחלל באמצעות טילים מתוצרתה, מדינה בעלת יכולת גרעינית, מדינה שיש לה 'הצבא הטוב ביותר במזרח התיכון', עם מיטב המוחות והכשרונות - והיא מוכיחה רפיסות, בלבול וחוסר יכולת מול רב-מרצחים אש"פי וכנופייתו.
אנשים בעלי מוח מבריק, כושר ביטוי בהיר, יכולת ניתוח מרשימה - מפגינים אימה וחרדה מפני כל מעשה שיש בו כדי לבטא נחישות עצמית כלשהי, מחשש שמא הדבר לא ייראה טוב בעיני העולם. והלוא רצינו להקים מדינה כדי להיות עצמאיים ולא כדי להיות תלויים עד צוואר באומות-העולם!
זו הוכחה חותכת שאפשר לחיות בארץ-ישראל, במדינה ריבונית, ולהיות מלאים תחושת גלותיות עמוקה. עכשיו, כשאנחנו מבינים טוב יותר מהי הגלות האמיתית, הגיע הזמן להיאבק בה. חג-הפסח נועד לנסוך בכולנו עוז יהודי ותחושת חירות פנימית, שיונקת משורשים של תורה ומצוות, ואז מובטח לנו שגם נזכה לגאולה האמיתית.