אחת הטקטיקות הגלויות ביותר של ההנהגה הפלסטינית באמצעות התקשורת הפלסטינית במלחמתם נגד ישראל היא להאשים את ישראל בכל הפשעים הנתעבים ביותר שהם מבצעים. תזכורת כואבת הייתה השבוע, עם הרצח של התינוקת שלהבת פס בידי צלף פלסטיני, לשיר פלסטיני מבחיל שפורסם לפני כחודש המתאר את מה שעשה השבוע אותו צלף פלסטיני, אולם המשורר הפלסטיני הלביש את הרוצח במדי צה"ל , והילד היה פלסטיני. תיאורים כאלו המציגים את חיילי צה"ל כמפלצות הצמאים לדם ילדים הוא פן אחר לדימוי של חיילי צה"ל בחברה הפלסטינית:

"צלף" מאת סמיח מחסן
מאחורי מחסום מחול,
בחיקו של טנק המגן עליו ממוות,
או מגדל תצפית בלב ענני תשרי,
יושב צלף בלב השכפ"ץ המגן עליו מכדורים,
תחת קסדתו הצבאית,
פולט את עשן הסיגריה שזה עתה הדליק,
נושף אותו מבין שפתיו.
ההוא מכוון את רובהו, תוצרת ארה"ב,
ורואה ילד עם תיק בית הספר שלו,
הילד נכנס לטווח ראייתו.
הוא מהמר על כך שיהפוך אותו לגופה דוממת
בכדור אחד.
הוא מניע את אצבעו סביב ההדק,
ובין שפתיו נושף את העשן.
במקרר המתים בבית החולים 'דאר אלשפאא'
דוממת לה גופת ילד שאין תעודה לזהות אותו.
על הארץ תיק בית הספר שלו,
בתיק מחברת שבה כתב את שם הילד ...
צלף בלילה יוצא ממדיו,
יושב בסלון הבית,
ורואה בטלוויזיה,
תמונה של ילד אותו חטף כדור של צלף
מבין מחברותיו.
הוא יושב ומשחק עם ילד בגיל של הקרבן שלו.
ביום שלאחר מכן הוא יושב במגדל,
מאחורי שקי החול,
בחיק הטנק,
ומכוון.
הוא מצפה להכניס ילד אחר לחיקו של המוות,
ושאצבעו תלחץ על הדק של נשק ..."

[אלחיאת אלג'דידה 22/2/01]