העמדה של ההנהגה הפלסטינית המציגה את חיילי צה"ל והצלפים כרוצחי ילדים בדם קר, משפיעה על הילדים עצמם. כאשר ילדים כותבים במדור הספרות של ילדים בעיתונות הרש"פ, תיארם את חיילי צה"ל נשמעים כהד לתעמולת המנהיגים. וכך כתבה כפאיה אבו-עואד, בת 14, מביר-זית:
"איזו שנאה זו, העוקרת את עיניהם של ילדים באמצעות כדורים? ואיזו מין ברבריות זו, הצולפת בילדים בחיק הוריהם? בטיליהם ופצצותיהם הם מרסקים מבני מגורים, מפחידים ילדים, וזורעים פחד ואימה בליבות האימהות.
... בפעם זאת לא הסתיים העניין בירי כדורי גומי, ופצצות גז מדמיע, והשנאה שלהם התפתחה עד כדי הפגזת בתים ומתקנים באמצעות טילים. הרק"מים נעים בכניסות לכפרים, לערים ולמחנות הפליטים, ומטוסי הצבא חגו באוויר כדי לירות אש תופת על הילדים המסתובבים ברחובות.
כל העובדות הוכיחו שהחיילים שהוכשרו לפגיעה בילדים הם חיילים מאומנים, וגילו יצירתיות בירי, רצח וצליפה. זוהי שוב מלחמת השמדה "
[אלאיאם 3/1/01]
וזה מילדה בת 7: "אני שונאת אותם, כי הם יורים בנו ויורים על ארצנו. הבה נגן על ארצנו ועל חרותה, בזמן שהם מפגיזים את הבתים, הילד מת, האיש מת, הילדים מתים והאישה מתה. אני בוכה. שלום לכם, שהידים."
[אלאיאם 6/12/00]
וזה מילד בן 16 כרמל עבאסי:
"... עיניו [של פארס הילד הפלסטיני] עקבו אחר חיילים ושוטרים וטנקים כשלבו מלא שנאה כלפי מי ששופך דם בשקט ובדם קר לחלוטין, כלפי מי שאוהב לראות מפל של דם שותת ללא מעצור , כלפי מי שאוהב לרצוח ילדים כאילו הוא לצוד ציפורים כן, היום הלך פארס, הלך ולא ישוב לעולם ולקח עמו את זיכרונות הילדות, האהבה, והרחמים..."
[אלאיאם 21/03/01]
"איזו שנאה זו, העוקרת את עיניהם של ילדים באמצעות כדורים? ואיזו מין ברבריות זו, הצולפת בילדים בחיק הוריהם? בטיליהם ופצצותיהם הם מרסקים מבני מגורים, מפחידים ילדים, וזורעים פחד ואימה בליבות האימהות.
... בפעם זאת לא הסתיים העניין בירי כדורי גומי, ופצצות גז מדמיע, והשנאה שלהם התפתחה עד כדי הפגזת בתים ומתקנים באמצעות טילים. הרק"מים נעים בכניסות לכפרים, לערים ולמחנות הפליטים, ומטוסי הצבא חגו באוויר כדי לירות אש תופת על הילדים המסתובבים ברחובות.
כל העובדות הוכיחו שהחיילים שהוכשרו לפגיעה בילדים הם חיילים מאומנים, וגילו יצירתיות בירי, רצח וצליפה. זוהי שוב מלחמת השמדה "
[אלאיאם 3/1/01]
וזה מילדה בת 7: "אני שונאת אותם, כי הם יורים בנו ויורים על ארצנו. הבה נגן על ארצנו ועל חרותה, בזמן שהם מפגיזים את הבתים, הילד מת, האיש מת, הילדים מתים והאישה מתה. אני בוכה. שלום לכם, שהידים."
[אלאיאם 6/12/00]
וזה מילד בן 16 כרמל עבאסי:
"... עיניו [של פארס הילד הפלסטיני] עקבו אחר חיילים ושוטרים וטנקים כשלבו מלא שנאה כלפי מי ששופך דם בשקט ובדם קר לחלוטין, כלפי מי שאוהב לראות מפל של דם שותת ללא מעצור , כלפי מי שאוהב לרצוח ילדים כאילו הוא לצוד ציפורים כן, היום הלך פארס, הלך ולא ישוב לעולם ולקח עמו את זיכרונות הילדות, האהבה, והרחמים..."
[אלאיאם 21/03/01]