בעקבות מות נדב ואביהוא, בהקריבם אש זרה אשר לא ציווה ה', נתחדש האיסור לכהנים, שלא לבוא אל המשכן בשעה שהם שתויים. מצווה זו אינה ייחודית לכהן, ולא נאמרה רק על רקע המשכן. אף לרב הפוסק הלכות אסור להורות לאחר שתיית יין. וכך אומנם נפסק להלכה "שיכור אל יורה". התורה מפרטת אף מה הם תחומי ההוראה עליהם מופקד הרב: "ולהבדיל בין הקודש לבין החול, ובין הטמא ובין הטהור, ולהורות את בני ישראל את כל החוקים אשר דיבר אליהם ביד משה". זהו המקום הבולט ביותר בו מגדירה התורה את תפקיד מורה ההוראה.
ולהורות זה עיקר תפקידו של הרב בישראל. הרב בישראל מופקד על מסירת ההלכה מדור לדור, והוא שנועד לעמוד מול העדה ולהבדיל בין הקודש ובין החול, בין האסור לבין המותר, ואף ללמד את כל החוקים. בשל ך, לא קם בישראל רב שלא למד ושנה, שימש תלמידי חכמים, שידיו רב לו בידיעת ההלכה וביכולת להורות אותה. הרב לא נבחר לתפקידו כדי שיספק את צרכי הציבור בעריכת "טקסים" דתיים, או כדי למלא את משבצת דברי התורה. מובן הדבר שאף זה חלק נכבד בתפקידו. בעיקר בימינו, לא ניתן עוד להסתפק בידיעת ההלכה בלבד, והידע והכישורים הנדרשים מרב רבים לעין ערוך. העלייה המתמדת ברמת הידע של הציבור, כמו גם בתחומים בהם הוא מתעניין, אינה מאפשרת לרב להסתפק עוד ביכולתו ההלכתית בלבד. למעלה מכך, גם האחריות לחסד ולצדק, והדאגה למסכן ולנידח שבקהילה, הם חלק ניכר מתפקידו.
בכך הוא מהווה המשך לנביאי ישראל, שלא מורא בשר ודם רבץ עליהם, ולא מנעו עצמם מלהתייצב כחומה בצורה ולומר את דבריהם.
הוראת ההלכה אינה עניין אקדמי בלב. להלכה שפה פנימית מיוחדת משלה, והיא מועברת בקודים פנימיים שזר לא יבין אותם. תלמיד חכם מבין גם את דרכי ההלכה, את היכולת לקרא בין השורות, ואת מקורות ההלכה ומגמותיה. בשל כך, לעולם לא יחליף ספר ליקוט המקורות וקיצורם את מקומו של הרב. ההבדל בין הרבנות לבין צורות אחרות של ידיעת ההלכה נובע מכיוונים שונים. קשה לנסח את כללי ההלכה באופן שיטתי ומשפטי, כיוון שהיא מתנהלת בדרך מיוחדת. לרב ישנה גם אחריות הוא אינו רק פוסק הלכה אלא גם מכוון ומדריך כיצד לממשה, וגם מופקד על התעוררות הציבור והקהל לקיימה. רב שאינו יכול לעמוד מול קהילתו ולתבוע ממנה דבר מה, אינו ראוי לתואר זה.
עיקרון זה חייב להיות ידוע גם לציבור. יחסי הרב והקהילה הם יחסיי גומלין. ככל לציבור שואל יותר ונענה יותר, ככל שהוא תובע יותר אך גם מוכן לשמוע את דברי ה' שבפי מורי ההוראה, כן הולכת השפעת הרבנות וגוברת, ובעקבותיה מתקדם הציבור כולו למעלה רוחנית עמוקה יותר.
עיקר יחסי הגומלין שבין הקהילה ובין הרב נוגע בשאלת ההוראה הלכה למעש, וההתקדמות המתמדת של הקהילה.
ראוי כי כל קהילותינו יעמידו בראשן רב, המסוגל לפסוע בין שני הנתיבים גם יחד גם לספק את רצון הקהילה בלימוד תורה, בעמקות מחשבתית, ובהנהגתה בשעות שמחה ומשבר, וגם לתבוע ממנה ולהורות את דרכה. התוצאות המבורכות של מהלך זה יבואו לידי ביטוי ברמות גבוהות יותר של קהילות אמוניות, והציונות הדתית תהיה ראויה יותר לתפקידה.
ולהורות זה עיקר תפקידו של הרב בישראל. הרב בישראל מופקד על מסירת ההלכה מדור לדור, והוא שנועד לעמוד מול העדה ולהבדיל בין הקודש ובין החול, בין האסור לבין המותר, ואף ללמד את כל החוקים. בשל ך, לא קם בישראל רב שלא למד ושנה, שימש תלמידי חכמים, שידיו רב לו בידיעת ההלכה וביכולת להורות אותה. הרב לא נבחר לתפקידו כדי שיספק את צרכי הציבור בעריכת "טקסים" דתיים, או כדי למלא את משבצת דברי התורה. מובן הדבר שאף זה חלק נכבד בתפקידו. בעיקר בימינו, לא ניתן עוד להסתפק בידיעת ההלכה בלבד, והידע והכישורים הנדרשים מרב רבים לעין ערוך. העלייה המתמדת ברמת הידע של הציבור, כמו גם בתחומים בהם הוא מתעניין, אינה מאפשרת לרב להסתפק עוד ביכולתו ההלכתית בלבד. למעלה מכך, גם האחריות לחסד ולצדק, והדאגה למסכן ולנידח שבקהילה, הם חלק ניכר מתפקידו.
בכך הוא מהווה המשך לנביאי ישראל, שלא מורא בשר ודם רבץ עליהם, ולא מנעו עצמם מלהתייצב כחומה בצורה ולומר את דבריהם.
הוראת ההלכה אינה עניין אקדמי בלב. להלכה שפה פנימית מיוחדת משלה, והיא מועברת בקודים פנימיים שזר לא יבין אותם. תלמיד חכם מבין גם את דרכי ההלכה, את היכולת לקרא בין השורות, ואת מקורות ההלכה ומגמותיה. בשל כך, לעולם לא יחליף ספר ליקוט המקורות וקיצורם את מקומו של הרב. ההבדל בין הרבנות לבין צורות אחרות של ידיעת ההלכה נובע מכיוונים שונים. קשה לנסח את כללי ההלכה באופן שיטתי ומשפטי, כיוון שהיא מתנהלת בדרך מיוחדת. לרב ישנה גם אחריות הוא אינו רק פוסק הלכה אלא גם מכוון ומדריך כיצד לממשה, וגם מופקד על התעוררות הציבור והקהל לקיימה. רב שאינו יכול לעמוד מול קהילתו ולתבוע ממנה דבר מה, אינו ראוי לתואר זה.
עיקרון זה חייב להיות ידוע גם לציבור. יחסי הרב והקהילה הם יחסיי גומלין. ככל לציבור שואל יותר ונענה יותר, ככל שהוא תובע יותר אך גם מוכן לשמוע את דברי ה' שבפי מורי ההוראה, כן הולכת השפעת הרבנות וגוברת, ובעקבותיה מתקדם הציבור כולו למעלה רוחנית עמוקה יותר.
עיקר יחסי הגומלין שבין הקהילה ובין הרב נוגע בשאלת ההוראה הלכה למעש, וההתקדמות המתמדת של הקהילה.
ראוי כי כל קהילותינו יעמידו בראשן רב, המסוגל לפסוע בין שני הנתיבים גם יחד גם לספק את רצון הקהילה בלימוד תורה, בעמקות מחשבתית, ובהנהגתה בשעות שמחה ומשבר, וגם לתבוע ממנה ולהורות את דרכה. התוצאות המבורכות של מהלך זה יבואו לידי ביטוי ברמות גבוהות יותר של קהילות אמוניות, והציונות הדתית תהיה ראויה יותר לתפקידה.