הקדמה:
מאמר פלסטיני זה, המגדיר את השואה "אגדה", יצא לאור בעתון הרשמי של הרשות הפלסטינית ימים ספורים לפני יום השואה, ובו הנקודות הבאות:
1. אין שואה "היסטורית" יש שואה "אגדית".
2. הציונים מנצלים את אגדת השואה לגרוף רווח פוליטי וכלכלי.
3. התקשורת במערב, הנשלטת על ידי היהודים, הנציחה את סיפור השואה.
4. 6,000,000 הוא מספר שקרי "כיוון שהתאים הרחבים ביותר במחנה לא היו מסוגלים לקלוט אחוז אחד" מזה.
5. היהודים הביאו על עצמם את האנטישמיות האירופאית כסיפוק הצורך של הציונות בגורם מאחד שימנע התבוללות.
5. הפלסטינים הם קורבנות השואה האמיתית.
"שיווק האפר"
מאת: ח'ירי מנצור
תורגם ע"י מבט לתקשורת פלסטינית
ערך איתמר מרכוס
סוגיית השואה מתעוררת מחדש, וכבר במשך מחצית המאה הבעיה אינה עוברת מן העולם כיוון שהתעמולה הציונית הפכה אותה לאמצעי ייצור פוליטי וכלכלי, בנוסף לניצולה לטובת הכיבוש וההתנחלות...
לאחרונה התפרסם ספר בנושא השואה מאת חוקר אמריקאי, שבו הוא מוכיח בהוכחות מדעיות וכימיות, שהמספר של ששה מיליוני היהודים שנשרפו במחנות אושוויץ הנאציים הוא מספר שקרי לצרכי תעמולה, כיוון שהתאים הרחבים ביותר במחנה לא היו מסוגלים לקלוט אחוז אחד מהמספרים הנדונים.
אולם, מדוע מתעוררת הבעיה הזאת עכשיו, הן מבחינת הנצחת השואה והן מבחינת הכחשתה? ומי מפיק תועלת מעשית מהעלאת שאלה זו?
לרוב התנועה הציונית לא יכולה לסבול בטלה בכל הקשור למקצוע השואה, במיוחד לאחר שמשכילים מכל רחבי העולם החלו לדבר על "השואה שכנגד", כלומר זו שהמדינה העברית ממיטה על הפלסטינים.
אם כן נמצאים מגיני השואה היהודים בעצמם במצב של ערנות מתמדת שהרי הם חוששים מהעברת ההתעניינות מהשואה האגדית לשואה ההיסטורית הספציפית.
אלו המעלים את העמדה שכנגד הם לרוב אקדמאים מערביים, שע"פ הודאתם הם שואפים לשחרר את זיכרונם מכיבוש היהודים ומסחיטתם המתמשכת...
לפני זמן לא רב הוציא הסופר הערבי ד"ר רמסיס עוצ' ספר חשוב ביותר תחת הכותרת "השואה בין הכחשה ותמיכה", ובו סקר את רוב המחקרים שעסקו במעשי הטבח של היהודים בתקופה הנאצית. אולם ספר זה לא היה סוף פסוק, כיון שמייד עם יציאתו לאור הועלתה הסוגייה כולה מחדש, ובמיוחד בארה"ב, היבשת שהתקשורת הציונית כבשה אותה כמעט לגמרי, בכל הרמות.
נראה שחל שפל במכירות סחורה ציונית זו מבחינה פוליטית, וכל הכלים הרגילים כבר לא יכולים לשווק אותה מחדש. העולם שוכח את הצד השני, והוא השואה הפלסטינית, שעדיין מחפשת מוזיאונים עבורה...
השאלה הנוספת, הנדונה בחדרי האוניברסיטאות ובבתי הוצאה לאור מפורסמים בבירות העולם היא: האם פג תוקפה של תרנגולת זו, המטילה זהב ליהודים בכל מקום?
והאם הבהירה ההיסטוריה, כשהיא במלוא תוקפה, כי קרבנות השואה הם אלו שיצרו אותה בעצמם? כמובן שיש האומרים כי היהודים השתתפו באורח פעיל בהפניית הרגשות האירופאיים נגדם, בהתאם לתיאוריה של ההתנגדות להתבוללות, בעוד ההתבוללות היא האויב המובהק של הציונות...
אם הציונות לא מוצאת אויב שירחיק את היהודים וידחוק אותם, היא ממציאה אותו בעצמה, וכזה הוא גם מקרה השואה. היא זקוקה לה באופן הכרחי ואפילו בקשר אורגני, כדי למלא את המסר שלה בדרמה הנחוצה כדי להעביר אותו. מה שקורה עתה הוא לא רק הפעלת השואה והקמתה לחיים מן האפר , אלא ייצור מחדש ושיווק בינלאומי שלה.
לרוע מזלם של החוגים הציוניים, המערב עצמו התעורר מתרדמת שנמשכה יובל שנים, והגיע הזמן שהמשכיל האירופאי יכריז כי הגיע לבגרות היסטורית ולשחרור מהאפוטרופסות היהודית שסיבכה אותו בקשיים קיומיים ובזיכרון מלא רגשות אשמה, בנוסף להרשעה הקיבוצית שהציונות מחלקת שווה בשווה בין עמי אירופה.
לו הערבים היו מעלים תפיסות אלו על השואה וה"תעשייה" שלה, ולתוספות ולבדותות הנלוות, הנושא לא היה מעורר עניין כפי שהוא עתה - ההתעוררות באה מהמערב, ממרכז הבית שאמרו כי בו נעשו מעשי הטבח.
המדינה העברית חוששת לא רק מהטלת הספק המדעית בשואה, אלא מראיית הטלת ספק זו כשער-כניסה להוקעת כל טענות השוא היהודיות, ותפיסת המימסד ההתנחלותי על חם בתוקפנות עולמית מרחיקת לכת המנסה למצוא בסיס דתי שעליו תתבסס.
אולי זה דבר המלמד רבות, שהספר האחרון שיצא בארה"ב לביטול ולהפרכת הקשקוש בדבר השואה, בא בעת ובעונה אחת עם הצהרותיו החוזרות ונשנות של הרב עובדיה...
אנו חוששים כי זעקות דרמטיות אלו בעניין השואה, לחיוב או לשלילה, נועדו לכסות על השואה שכנגד, שאותה מייצרת כעת הציונות בטיל ובטנק נגד הערבים בפלסטין.
מרכיביה של שואה חדשה זו עומדים בפני סיום, והעולם החל לעקוב אחריה מקרוב ולבחון מחדש את כל הסיפור, שחי יותר מיובל שנים, בזכות התקשורת שנשאה אותו והיתה המיסיונרית שלו, ולא בשל ה"היסטוריות" שלו.
[אלחיאת אלג'דידה 13/04/01]