כל שנה קשה יותר עם יום השואה. ככל שנחלש המנגנון הפנימי המבקש לחסום את האמת המחרידה, והאדם נחשף יותר לזוועות, מחפשים פשר ושואלים מה הם ציוו לנו, ברגעיהם המיוסרים האחרונים? קשה עם המליצה "במותם ציוו לנו את החיים", הלא במה טובים או ראויים אנחנו, שחיינו שלנו יהיו פיצוי לחייהם הגזולים? אכן מצאנו מישאלה מפורשת, זעקה אילמת שנשארה אחרי שהכל כבר נגמר עתים משורבטת בדם, עתים חרותה בצפורנים רועדות בעווית מוות "נקמה!". אך את הצוואה הזאת החמצנו, ודורות בעתיד עוד יבוא עמנו חשבון על כך. ויש משאת נפש, מתועדת בעל פה ובכתב: ציון, ארץ ישראל, עצמאות יהודית - "נקמה" לאומית. והיו מיליוני מיתות עם "שמע ישראל" על השפתיים הגוועות, צידוק-דין נורא של מוות "על קידוש השם".
אך מעבר לכל אלה, אנחנו השורדים המתייסרים והמתלבטים איננו יכולים להתעלם מציווי אחר העולה בדרך השלילה, מן הצד של הרוצחים והמתכננים השטניים, ובלשונו של אייכמן : "להכחיד את הבסיס הביולוגי של העם היהודי". ואכן, השמידו הנאצים תחילה את הילדים ואת הנשים ההרות.
שני דורות אחרי שנתקררו התנורים עדיין פתוחה השאלה, האם השיגו המשמידים את יעדם. על פי פרסומי הקונגרס היהודי העולמי תישאר מן היהודים בגולה תוך 30 שנה רק מחצית (4.4 מיליון במקום 8.6 מיליון היום), וזאת בגלל נישואי תערובת (למעלה מ-50% בארה"ב), מיעוט ילדים במשפחות היהודיות הלא-דתיות ונישואין מאוחרים בגלל הרצון ל"הגשמה עצמית". במדינת היהודים, שקמה כדי לשמש מחסה בו יוכלו היהודים להשתמר כעם, בטוחים מהשמדה פיסית וגם משמד רוחני, גם בה "הבסיס הביולוגי" של היהודים מתערער. הלכידות במשפחה היהודית מתפוררת והפריון שלה יורד. התהליכים הסוציולוגיים-תרבותיים המכרסמים ביהודי המערב פועלים גם כאן אצל רוב הלא-דתיים. ובמקום נשואי תערובת מאיימת עלינו הדמוגרפיה הערבית, שאינה חפה מאידיאולוגיה. "רחם האשה הפלסטינית" הוא שיכריע את הכף ויביא תוך שני דורות לשוויון במספרים בתוך ישראל של הקו הירוק, נאום פייסל חוסייני ולגיון דוברים ערבים בכל העולם.
והנה, בעוד הגזענים הגרמנים והלאומנים הערבים דיברו ומדברים גלויות, אצלנו נושא שיקום הבסיס הביולוגי היהודי שנכרת בשואה הוא טבו. מישהו החליט שהוא אינו "פוליטיקלי קורקט".
האם פיתוי כספי כדי להביא יותר ילדים יהודים לעולם זה הפתרון? לאו דווקא, מפני שהוא אינו עונה על המניע האידיאולוגי של המשמידים להמית מיליוני יחידים יהודים, כדי שלא יהיה עם יהודי. הם האמינו שעצם הקיום היהודי הוא אידיאולוגיה. לעומתם, מדינה יהודית, נטולת כח ורצון לתת מענה הנשען גם הוא על אידיאולוגיה של קיום יהודי, תחטיא את תכלית עצם קיומה.
כוונתי לאווירה צבורית-תרבותית-חברתית בחינוך, בספרות, בתקשורת, בשיח הצבורי, בתחיקה ובמערכות השלטון, הגוזרת מהגדרתה המשפטית של מדינת ישראל כמדינה יהודית את התפקיד המעשי לשמור על קיומו וריבויו הביולוגי של העם היהודי.
דוגמא אחת: הצלת ילדים מהפלה (הרבה למעלה מ-50,000 מקרים בשנה). מדוע לא יוצע מחסה לאשה היולדת לפני ובעת הלידה ואם אינה רוצה בילד יוצע לה סכום השווה למה שההורים המאמצים ישלמו? על התנגדותם של בעלי עקרונות "מתקדמים" (וצבועים) תתגבר רק מדינה שאינה מתביישת לראות בקיום היהודי את היעד הלאומי והמוסרי שלה.
מדינה כזאת תרתום את כל אמצעי החינוך וההשפעה המודרניים כדי להפוך ל-"בון טון" חברתי לידת לפחות עוד ילד אחד במשפחה היהודית החילונית, הילד השלישי או הרביעי לא כנגד "פיצוי" כספי, כי אם כתשובה ישירה, אישית ופרטית, על האובדן הנורא של מיליון וחצי ילדים בשואה, הם וצאצאיהם. יש אולי מיליון משפחות יהודיות בארץ ישראל, הנה המיליון השישי. במובן האלמנטרי הזה, "ציוו לנו את החיים".
אך מעבר לכל אלה, אנחנו השורדים המתייסרים והמתלבטים איננו יכולים להתעלם מציווי אחר העולה בדרך השלילה, מן הצד של הרוצחים והמתכננים השטניים, ובלשונו של אייכמן : "להכחיד את הבסיס הביולוגי של העם היהודי". ואכן, השמידו הנאצים תחילה את הילדים ואת הנשים ההרות.
שני דורות אחרי שנתקררו התנורים עדיין פתוחה השאלה, האם השיגו המשמידים את יעדם. על פי פרסומי הקונגרס היהודי העולמי תישאר מן היהודים בגולה תוך 30 שנה רק מחצית (4.4 מיליון במקום 8.6 מיליון היום), וזאת בגלל נישואי תערובת (למעלה מ-50% בארה"ב), מיעוט ילדים במשפחות היהודיות הלא-דתיות ונישואין מאוחרים בגלל הרצון ל"הגשמה עצמית". במדינת היהודים, שקמה כדי לשמש מחסה בו יוכלו היהודים להשתמר כעם, בטוחים מהשמדה פיסית וגם משמד רוחני, גם בה "הבסיס הביולוגי" של היהודים מתערער. הלכידות במשפחה היהודית מתפוררת והפריון שלה יורד. התהליכים הסוציולוגיים-תרבותיים המכרסמים ביהודי המערב פועלים גם כאן אצל רוב הלא-דתיים. ובמקום נשואי תערובת מאיימת עלינו הדמוגרפיה הערבית, שאינה חפה מאידיאולוגיה. "רחם האשה הפלסטינית" הוא שיכריע את הכף ויביא תוך שני דורות לשוויון במספרים בתוך ישראל של הקו הירוק, נאום פייסל חוסייני ולגיון דוברים ערבים בכל העולם.
והנה, בעוד הגזענים הגרמנים והלאומנים הערבים דיברו ומדברים גלויות, אצלנו נושא שיקום הבסיס הביולוגי היהודי שנכרת בשואה הוא טבו. מישהו החליט שהוא אינו "פוליטיקלי קורקט".
האם פיתוי כספי כדי להביא יותר ילדים יהודים לעולם זה הפתרון? לאו דווקא, מפני שהוא אינו עונה על המניע האידיאולוגי של המשמידים להמית מיליוני יחידים יהודים, כדי שלא יהיה עם יהודי. הם האמינו שעצם הקיום היהודי הוא אידיאולוגיה. לעומתם, מדינה יהודית, נטולת כח ורצון לתת מענה הנשען גם הוא על אידיאולוגיה של קיום יהודי, תחטיא את תכלית עצם קיומה.
כוונתי לאווירה צבורית-תרבותית-חברתית בחינוך, בספרות, בתקשורת, בשיח הצבורי, בתחיקה ובמערכות השלטון, הגוזרת מהגדרתה המשפטית של מדינת ישראל כמדינה יהודית את התפקיד המעשי לשמור על קיומו וריבויו הביולוגי של העם היהודי.
דוגמא אחת: הצלת ילדים מהפלה (הרבה למעלה מ-50,000 מקרים בשנה). מדוע לא יוצע מחסה לאשה היולדת לפני ובעת הלידה ואם אינה רוצה בילד יוצע לה סכום השווה למה שההורים המאמצים ישלמו? על התנגדותם של בעלי עקרונות "מתקדמים" (וצבועים) תתגבר רק מדינה שאינה מתביישת לראות בקיום היהודי את היעד הלאומי והמוסרי שלה.
מדינה כזאת תרתום את כל אמצעי החינוך וההשפעה המודרניים כדי להפוך ל-"בון טון" חברתי לידת לפחות עוד ילד אחד במשפחה היהודית החילונית, הילד השלישי או הרביעי לא כנגד "פיצוי" כספי, כי אם כתשובה ישירה, אישית ופרטית, על האובדן הנורא של מיליון וחצי ילדים בשואה, הם וצאצאיהם. יש אולי מיליון משפחות יהודיות בארץ ישראל, הנה המיליון השישי. במובן האלמנטרי הזה, "ציוו לנו את החיים".