שתי תשובות עיקריות ניתנו בתורה לשאלה זו. ראשונה בהן, המודגשת בעיקר בספרי בראשית ושמות, מלמדת על כך כי ריבונו של עולם נתן את ארץ ישראל לעם ישראל. בברית אבות ובשבועה הבטיח ריבונו של עולם לאבות כי ארץ זו תהיה לנו לאחוזת עולם, והיא ניתנה לנו למורשה. התישבותנו בה אינה מותנית, אלא היא חלק בלתי נפרד מהגדרתנו.
בספר ויקרא מודגש יסוד נוסף. למעשה, לא ניתנה ארץ ישראל לאף אחד. ארץ זו - פלטרין של מלך היא, ולא ניתנה לאומה מבין אומות העולם. יסוד זה מודגש לדוגמה בפרשת היובל, בה כתוב "והארץ לא תימכר לצמיתות כי לי הארץ, כי גרים ותושבים אתם עמדי". אנו נחשבים כגרים בארץ זו, והיא נותרה ארצו של ריבונו של עולם.
בשל כך, מדגישה התורה בפרשתנו כי ישנם כללי התנהגות מיוחדים בארץ זו. מבחינה זו, אין הבדל בינינו לבין שאר העמים. התורה מלמדת אותנו כי מעמדו של עם ישראל זהה לזה של שאר הגויים: "ולא תקיא הארץ אתכם כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם". ישנם כללי התנהגות בפלטרין של מלך, ואלה מחייבים את כולם. המתארחים בארמון הקודש של העולם צריכים לציית לחוקי המקום, שאם לא כן מקיא אותם ארמון זה, ומביא גוי אחר תחתם. עם ישראל מתייחד בספר ויקרא בנקודה אחת בלבד, והיא ההבטחה כי ריבונו של עולם לא ימאס בו גם בארץ גלותו, וישיב אותו מחדש לארצו. גם אז תוטל עליו משימת ההתנהגות הראויה, שאם לא כן לא יוכל להתיישב במקום זה.
עיקרון זה כתוב דווקא בפרשת העריות. אף על פי שההיזהרות מעריות מצוות הגוף היא, ולכאורה אין היא מצווה התלויה בארץ, מדגיש הרמב"ן בפרשתנו את ייחודה של הארץ גם מנקודת מבט זו. לא ניתן לשבת בה בלוא קדושת מחנה.
אנו, הנאבקים על ארץ ישראל, ומאמינים כי קישורנו לארץ אינו קניין חיצוני, אלא חלק מהותי מנשמתנו, למדים בפרשה זו כי המאבק על הארץ אינו מוכרע רק בשאלת החוץ והביטחון. טוהר ההתנהגות בדרכי קדושה הוא כלי הכרעה מרכזי על הארץ. לא פחות מחשיבות עמידתנו האיתנה כנגד אויבים מחוץ ויריבים מבית, אנו מצווים לעמול קשה כדי להעמיד את עצמנו במצב בו נהיה ראויים לדור בארמונו של הקב"ה.
ימי הקיץ המתקרבים מעמידים אתגר קשה זה לביצוע. החום המעיק והלבוש המקובל ברחוב מעמידים קשיים מרובים בפני המבקש לשמור על דרכי האמת. ככל שנרומם את שמירת קדושתם של ישראל, לא זו בלבד שנקיים את מצוות התורה, עוד תהיה לכך השפעה מכרעת על אחיזתנו בארץ הקודש, ועל המשך הזכות הגדולה שהעניק לנו ריבונו של עולם לשבת בארמונו. המבקש להעמיק את הקשר שבין עם ישראל לארצו חייב לנהוג בעצמו בדרכי צניעות, ואף לתור אחר דרכים להעמיק יסוד זה בעם ישראל כולו. בכך יזכה את הרבים, ובכך יוכל להצדיק את תפילתו בפני רבון העולמים שינטע אותנו על אדמתו ולא ננטשנה לעולם.
בספר ויקרא מודגש יסוד נוסף. למעשה, לא ניתנה ארץ ישראל לאף אחד. ארץ זו - פלטרין של מלך היא, ולא ניתנה לאומה מבין אומות העולם. יסוד זה מודגש לדוגמה בפרשת היובל, בה כתוב "והארץ לא תימכר לצמיתות כי לי הארץ, כי גרים ותושבים אתם עמדי". אנו נחשבים כגרים בארץ זו, והיא נותרה ארצו של ריבונו של עולם.
בשל כך, מדגישה התורה בפרשתנו כי ישנם כללי התנהגות מיוחדים בארץ זו. מבחינה זו, אין הבדל בינינו לבין שאר העמים. התורה מלמדת אותנו כי מעמדו של עם ישראל זהה לזה של שאר הגויים: "ולא תקיא הארץ אתכם כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם". ישנם כללי התנהגות בפלטרין של מלך, ואלה מחייבים את כולם. המתארחים בארמון הקודש של העולם צריכים לציית לחוקי המקום, שאם לא כן מקיא אותם ארמון זה, ומביא גוי אחר תחתם. עם ישראל מתייחד בספר ויקרא בנקודה אחת בלבד, והיא ההבטחה כי ריבונו של עולם לא ימאס בו גם בארץ גלותו, וישיב אותו מחדש לארצו. גם אז תוטל עליו משימת ההתנהגות הראויה, שאם לא כן לא יוכל להתיישב במקום זה.
עיקרון זה כתוב דווקא בפרשת העריות. אף על פי שההיזהרות מעריות מצוות הגוף היא, ולכאורה אין היא מצווה התלויה בארץ, מדגיש הרמב"ן בפרשתנו את ייחודה של הארץ גם מנקודת מבט זו. לא ניתן לשבת בה בלוא קדושת מחנה.
אנו, הנאבקים על ארץ ישראל, ומאמינים כי קישורנו לארץ אינו קניין חיצוני, אלא חלק מהותי מנשמתנו, למדים בפרשה זו כי המאבק על הארץ אינו מוכרע רק בשאלת החוץ והביטחון. טוהר ההתנהגות בדרכי קדושה הוא כלי הכרעה מרכזי על הארץ. לא פחות מחשיבות עמידתנו האיתנה כנגד אויבים מחוץ ויריבים מבית, אנו מצווים לעמול קשה כדי להעמיד את עצמנו במצב בו נהיה ראויים לדור בארמונו של הקב"ה.
ימי הקיץ המתקרבים מעמידים אתגר קשה זה לביצוע. החום המעיק והלבוש המקובל ברחוב מעמידים קשיים מרובים בפני המבקש לשמור על דרכי האמת. ככל שנרומם את שמירת קדושתם של ישראל, לא זו בלבד שנקיים את מצוות התורה, עוד תהיה לכך השפעה מכרעת על אחיזתנו בארץ הקודש, ועל המשך הזכות הגדולה שהעניק לנו ריבונו של עולם לשבת בארמונו. המבקש להעמיק את הקשר שבין עם ישראל לארצו חייב לנהוג בעצמו בדרכי צניעות, ואף לתור אחר דרכים להעמיק יסוד זה בעם ישראל כולו. בכך יזכה את הרבים, ובכך יוכל להצדיק את תפילתו בפני רבון העולמים שינטע אותנו על אדמתו ולא ננטשנה לעולם.