הבוקר נרצח יהודי תושב עופרה, אסף הרשקוביץ הי"ד, החלל ה- 82 של המלחמה שנכנסה ליומה ה- 218. במהלך הלילה, היו חילופי יריות ברחבי יש"ע, כמדי לילה, אלא בנס אין נפגעים כך שאין אירועים אלה זוכים לכותרת בשום כלי תקשורת. הבוקר גם ירו על יהודי ליד יצהר, אתמול נדקרה אם צעירה בהתנחלות גנים. ומה תגובת ממשלת ישראל? הקלות בסגר, פתיחת הכיתור על ערים ביש"ע, הקלות בעצם על רוצחים לצאת למארבי רצח, ולברוח חזרה לערי מקלט.
ביום ראשון יצא אדריכל אסון אוסלו,שמעון פרס, שמכהן כשר החוץ בממשלה שהרכיב ראש ממשלתנו אריאל שרון, למסע פגישות בנושא הצעת מצרים וירדן. הצעה שחוברה על ידי חבר נוסף מכנופיית אוסלו שמשרת היום את האויב, יוסי ביילין.
רק הגיע שימון,לקהיר והתחבק עם שונא ישראל אחר, מובארק, הזדרזו השניים והכריזו כי יש הפסקת אש בין ישראל למחבלי אש"ף. בדרמטיות פרסית טיפוסית ובדמגוגיה מצרית.
היחידים שבלעו את הפיתיון, היו סוחרי הבורסה הישראלית, שהגיבו בעליות שערים. אכן מה מתאים יותר כתגובה לשטות הפסקת האש מאשר תגובה של גן העדן של שוטים הבורסה הישראלית.
אבל אותם רגעי אופוריה שצולמו בשידור חי, התפוגגו בעשן הפיצוץ של מכונית תופת ליד אוטובוס הילדים בכביש חוצה שומרון, ומטח פצצות מרגמה בגוש קטיף.
לשמעון פרס מדושן העונג, אירועים כאלה אינם מפריעים, הוא שואב אנרגיה מעצם המפגש עם ראשי ממשלה, נשיאים ומלכים. הוא כל כך מרוצה מעצמו שאינו רואה מה קורה באותה עת בארצו, הוא אפילו לא רואה את מה שקורה בארץ בה הוא מבקר. וכי איך יכולה לקלקל את מצב רוחו, תמונתו במדים נאצים שמעטרת את עמוד השער של אחד העיתונים הגדולים בקהיר. או מאמרי הנאצה בעיתונים אחרים במצרים, דברי נאצה נגד העם היהודי. כל אלה לא יכולים לקלקל לשימון את החגיגה והחלומות.
שמעון פרס נטל את המושכות וכשהוא אוחז במושכות קשה לעצור את דהירתו.
ראש הממשלה אריאל שרון הבטיח שלא יהיה משא ומתן תחת אש, אז מה אם הוא הבטיח? אריק שרון הבטיח אבל שמעון פרס הוא מעל לכל הבטחה, הוא מדבר הרי ביוזמה מצרית ירדנית והאש בישראל היא עוד לא אחזה בכיסאו אז על מה יש להתרגש?
ומקהיר זו הבירה שלישראלים כמעט ואין דריסת רגל, והאינטלקטואלים המצרים דורשים ניתוק יחסים מוחלט ומטילים חרם על ישראל, ואילו כאן הכל מתקבל בסלחנות והיריקה בפרצוף היא רק " רסיסי גשם" .
בירדן, התחנה הבאה של החתרן הבלתי נלאה, מקבלת התקשורת את פניו בדברי נאצה דומים ובידיעה על שחרור צפוי של החייל הירדני שרצח 7 הילדות על "אי השלום". כל זה לא מפריע להוזה המזרח התיכון החדש להמשיך ולהזות את הזיות השלום המטורפות שלו, הזיות שהופכות את חיינו לחלום בלהות.
הוא מצהיר באזני מלך ירדן על פרויקטים כלכליים עם הפלסטינים. הוא מספר על תחנת כוח שתוקם בעזה ואת החשמל שלה תקנה מדינת ישראל. ואם לא די בכך הוא ממשיך לטוות את חלומותיו : ישראל תסייע לפלסטינים בהקמת מתקן התפלה של מי ים עזה ואת המים אנחנו נקנה מהם. אכן הוא עוד עלול לקיים את "ברכתו" של רב המרצחים ערפאת, אשר מאחל לנו כמעט בכל נאום שנשתה את מי הים של עזה . ועוד הבטחות רבות לפרס על צינור מים לחברון ורכבת מעזה לאשדוד. מגדלים פורחים באוויר, שאילולא היו קשורים לארצנו יכלו להיות בדיחה לא רעה.
כאשר משתלט אדריכל אסון אוסלו על הבמה הציבורית, מגיחים מחוריהם כל מסייעיו חברי המחתרת, שהביאה עלינו את האסון. יוסי ביילין הפך לראש השדולה של אויבנו בארצות הברית. ושורת המשת"פים של השמאל הקיצוני ממשיכה בביקורי התרפסות אצל רב המרצחים ערפאת, שלא מחמיץ כל הזדמנות להצטלם עם היהודים, לחייך למצלמה ולהמשיך לרצוח את בני עמם.
שואל אני מכאן איפה כל שרי המחנה הלאומי שאמורים לממש את הבטחתם לבוחר, איפה ראש ממשלתנו? האם לא ברור להם עדיין שלא יצאנו לבחירות, רק כדי לראות אותם מאיישים משרדי ממשלה. הם נכנסו מהר יחסית לתפקידם ונספגו בשגרת חיי היום יום של משרדיהם עד כדי כך שאינם משפיעים על הנושא העיקרי שלשמו בחרנו בהם, להחזיר לעם ישראל את הביטחון ואת יכולת ההרתעה מול אויבנו, בחרנו בהם כדי שישיבו עטרה ליושנה. לא בחרנו את השר עוזי לנדאו, כדי שרק ישמיע את הסתייגויותיו מרב המרצחים ערפאת, בחרנו בו כדי שיאפשר תפילת יהודים בהר הבית, בחרנו בו כדי שנוכל לנוע בלי חשש ופחד בכבישי ישראל כולל בואדי ערה. ולא נהיה מוכנים לשמוע הסברים ותירוצים, את אלה שמענו מפי קודמו, שלמה בן עמי.
לא בחרנו בסילבן שלום כדי שימשיך את מדיניות שר האוצר הקודם וייבש את ההתנחלויות מבחינה כלכלית. לא החלפנו את שר המשפטים יוסי ביילין בשר שטרית כדי לשמוע מהאחרון מהו גידול טבעי בהתנחלויות וכמה בתים מותר לנו לבנות. והרשימה ארוכה, ומכוונת לכל שרי המחנה הלאומי לא בחרנו בכם להמשיך מדיניות ממשלת השמאל הקיצוני, בחרנו בכם כדי שתביאו שינוי.
לא בחרנו באריאל שרון, כדי ששמעון פרס ינהל את חיינו. בחרנו באריאל שרון כדי שידביר את אויבנו. דבר שעדיין לא נעשה.
אם כל האישים החשובים האלה, רואים בנו נאמני ארץ ישראל רק כגורם שהביא אותם לשלטון ובזה הסתיים תפקידנו, אזי אני אומר לכם טעיתם.
אנחנו יודעים גם להפגין כשהימין בשלטון, זה מתסכל, זה מרגיז לא לזה פיללנו, אבל כאשר האויב ממשיך לקטול בנו והשלטון בו בחרנו אינו עושה די, אין לנו ברירה ונצא להפגין נגדו.
בכיכר ציון עמדו הנבחרים שלנו לשלטון וזעקו איתנו "תנו לצה"ל לנצח", אנחנו לא ניתן לאף אחד להפוך קריאה זו לבדיחה, אנחנו נקרא מעכשיו: "שרון, תן לצה"ל לנצח!!"
ביום ראשון יצא אדריכל אסון אוסלו,שמעון פרס, שמכהן כשר החוץ בממשלה שהרכיב ראש ממשלתנו אריאל שרון, למסע פגישות בנושא הצעת מצרים וירדן. הצעה שחוברה על ידי חבר נוסף מכנופיית אוסלו שמשרת היום את האויב, יוסי ביילין.
רק הגיע שימון,לקהיר והתחבק עם שונא ישראל אחר, מובארק, הזדרזו השניים והכריזו כי יש הפסקת אש בין ישראל למחבלי אש"ף. בדרמטיות פרסית טיפוסית ובדמגוגיה מצרית.
היחידים שבלעו את הפיתיון, היו סוחרי הבורסה הישראלית, שהגיבו בעליות שערים. אכן מה מתאים יותר כתגובה לשטות הפסקת האש מאשר תגובה של גן העדן של שוטים הבורסה הישראלית.
אבל אותם רגעי אופוריה שצולמו בשידור חי, התפוגגו בעשן הפיצוץ של מכונית תופת ליד אוטובוס הילדים בכביש חוצה שומרון, ומטח פצצות מרגמה בגוש קטיף.
לשמעון פרס מדושן העונג, אירועים כאלה אינם מפריעים, הוא שואב אנרגיה מעצם המפגש עם ראשי ממשלה, נשיאים ומלכים. הוא כל כך מרוצה מעצמו שאינו רואה מה קורה באותה עת בארצו, הוא אפילו לא רואה את מה שקורה בארץ בה הוא מבקר. וכי איך יכולה לקלקל את מצב רוחו, תמונתו במדים נאצים שמעטרת את עמוד השער של אחד העיתונים הגדולים בקהיר. או מאמרי הנאצה בעיתונים אחרים במצרים, דברי נאצה נגד העם היהודי. כל אלה לא יכולים לקלקל לשימון את החגיגה והחלומות.
שמעון פרס נטל את המושכות וכשהוא אוחז במושכות קשה לעצור את דהירתו.
ראש הממשלה אריאל שרון הבטיח שלא יהיה משא ומתן תחת אש, אז מה אם הוא הבטיח? אריק שרון הבטיח אבל שמעון פרס הוא מעל לכל הבטחה, הוא מדבר הרי ביוזמה מצרית ירדנית והאש בישראל היא עוד לא אחזה בכיסאו אז על מה יש להתרגש?
ומקהיר זו הבירה שלישראלים כמעט ואין דריסת רגל, והאינטלקטואלים המצרים דורשים ניתוק יחסים מוחלט ומטילים חרם על ישראל, ואילו כאן הכל מתקבל בסלחנות והיריקה בפרצוף היא רק " רסיסי גשם" .
בירדן, התחנה הבאה של החתרן הבלתי נלאה, מקבלת התקשורת את פניו בדברי נאצה דומים ובידיעה על שחרור צפוי של החייל הירדני שרצח 7 הילדות על "אי השלום". כל זה לא מפריע להוזה המזרח התיכון החדש להמשיך ולהזות את הזיות השלום המטורפות שלו, הזיות שהופכות את חיינו לחלום בלהות.
הוא מצהיר באזני מלך ירדן על פרויקטים כלכליים עם הפלסטינים. הוא מספר על תחנת כוח שתוקם בעזה ואת החשמל שלה תקנה מדינת ישראל. ואם לא די בכך הוא ממשיך לטוות את חלומותיו : ישראל תסייע לפלסטינים בהקמת מתקן התפלה של מי ים עזה ואת המים אנחנו נקנה מהם. אכן הוא עוד עלול לקיים את "ברכתו" של רב המרצחים ערפאת, אשר מאחל לנו כמעט בכל נאום שנשתה את מי הים של עזה . ועוד הבטחות רבות לפרס על צינור מים לחברון ורכבת מעזה לאשדוד. מגדלים פורחים באוויר, שאילולא היו קשורים לארצנו יכלו להיות בדיחה לא רעה.
כאשר משתלט אדריכל אסון אוסלו על הבמה הציבורית, מגיחים מחוריהם כל מסייעיו חברי המחתרת, שהביאה עלינו את האסון. יוסי ביילין הפך לראש השדולה של אויבנו בארצות הברית. ושורת המשת"פים של השמאל הקיצוני ממשיכה בביקורי התרפסות אצל רב המרצחים ערפאת, שלא מחמיץ כל הזדמנות להצטלם עם היהודים, לחייך למצלמה ולהמשיך לרצוח את בני עמם.
שואל אני מכאן איפה כל שרי המחנה הלאומי שאמורים לממש את הבטחתם לבוחר, איפה ראש ממשלתנו? האם לא ברור להם עדיין שלא יצאנו לבחירות, רק כדי לראות אותם מאיישים משרדי ממשלה. הם נכנסו מהר יחסית לתפקידם ונספגו בשגרת חיי היום יום של משרדיהם עד כדי כך שאינם משפיעים על הנושא העיקרי שלשמו בחרנו בהם, להחזיר לעם ישראל את הביטחון ואת יכולת ההרתעה מול אויבנו, בחרנו בהם כדי שישיבו עטרה ליושנה. לא בחרנו את השר עוזי לנדאו, כדי שרק ישמיע את הסתייגויותיו מרב המרצחים ערפאת, בחרנו בו כדי שיאפשר תפילת יהודים בהר הבית, בחרנו בו כדי שנוכל לנוע בלי חשש ופחד בכבישי ישראל כולל בואדי ערה. ולא נהיה מוכנים לשמוע הסברים ותירוצים, את אלה שמענו מפי קודמו, שלמה בן עמי.
לא בחרנו בסילבן שלום כדי שימשיך את מדיניות שר האוצר הקודם וייבש את ההתנחלויות מבחינה כלכלית. לא החלפנו את שר המשפטים יוסי ביילין בשר שטרית כדי לשמוע מהאחרון מהו גידול טבעי בהתנחלויות וכמה בתים מותר לנו לבנות. והרשימה ארוכה, ומכוונת לכל שרי המחנה הלאומי לא בחרנו בכם להמשיך מדיניות ממשלת השמאל הקיצוני, בחרנו בכם כדי שתביאו שינוי.
לא בחרנו באריאל שרון, כדי ששמעון פרס ינהל את חיינו. בחרנו באריאל שרון כדי שידביר את אויבנו. דבר שעדיין לא נעשה.
אם כל האישים החשובים האלה, רואים בנו נאמני ארץ ישראל רק כגורם שהביא אותם לשלטון ובזה הסתיים תפקידנו, אזי אני אומר לכם טעיתם.
אנחנו יודעים גם להפגין כשהימין בשלטון, זה מתסכל, זה מרגיז לא לזה פיללנו, אבל כאשר האויב ממשיך לקטול בנו והשלטון בו בחרנו אינו עושה די, אין לנו ברירה ונצא להפגין נגדו.
בכיכר ציון עמדו הנבחרים שלנו לשלטון וזעקו איתנו "תנו לצה"ל לנצח", אנחנו לא ניתן לאף אחד להפוך קריאה זו לבדיחה, אנחנו נקרא מעכשיו: "שרון, תן לצה"ל לנצח!!"