מפעל ההתנחלות ביש"ע, עוגן ההצלה הקושר עדיין פיסית ורוחנית את מדינת ישראל לארץ ישראל, נתון כעת למתקפה מסוכנת.
השמאל התאושש מהלם מפלתו והוא משלח בתוך החומות את אש המחלוקת הפנימית: הפסקת אש תמורת הקפאת ההתנחלות! ערפאת, אשר פתח במלחמה, לאחר שברק הציע לו ממש את הכל, נלחץ אל הקיר, והנה הצלופח החלק הזה מצא לו מוצא: ההתנחלויות. תמורת הקפאת ההתנחלויות הוא מוכן להפסקת אש. והנה, עושי דברו בתוך עמנו, פוליטיקאים ותקשורת עוינת, כבר עובדים שעות נוספות בהעברת המסר. ומי יודע אם לא היתה להם יד בשכנוע וועדת מיטשל וממשלת ארצות הברית לתמוך בדרישה הזאת , של מתן פרס לתוקפן.
התנהגותם של יוסי שריד ומרעיו מכוערת במיוחד: משליכים פיתוי לרגשות הנמוכים ביותר של העם, מזמינים יהודי אחד להקריב יהודי שני כדי להרחיק סכנה מעצמו. ערפאת הניח פיתיון של "יחרב ביתם" של המתנחלים, כדי שלא יחרבו בתים בקו הירוק, ויהודים ישראלים אינם מתביישים להושיט לאויב שירותי סיוע תוך כדי המלחמה, ולהשליך את החכה הזאת בתוכנו.
בתכנית הטלוויזיה של נסים משעל ספינת הדגל של השמאלנות העוינת בטלוויזיה הציגו השבוע סקר, לפיו 50% מן הנשאלים אכלו את הפיתיון ורק 35% אמרו "לא" להקפאה.
לתשומת ליבם של "המתנחלים בלבבות", אלה בקרבנו המוכנים לוותר מעט על ערכים, וגם לכבוש את כעסם הצודק, ובלבד להראות פנים שוחקות ולהוכיח שוב ושוב שאין לנו קרניים, לתשומת ליבם: גם בשעתנו היפה ביותר, לאחר שהקזנו כל כך הרבה דם וגילינו כל כך הרבה איפוק ואצילות רמיזה אחת של ערפאת, עם קריצה אחת של המשתפ"ים היהודים שלו, וכבר 50% מוכנים להשליך אותנו לכלבים.
אלא, שלערפאת ולמזימותיו יש מליץ יושר בתוך הממשלה. כצפוי, השועל בלול התרנגולות, שמעון פרס, כבר החל לטרוף. שרון אומר הקפאה אינה באה בחשבון, ופרס מוכן כבר עכשיו להקפאה טריטוריאלית, כלומר, ששום יישוב לא יוכל לגדול אפילו בסנטימטר אחד נוסף "גידול טבעי"? בבקשה: לגובה ולעומק, כמו בגטו בימי הביניים! ושרון שותק. ובעוד שרון טורח לזהות את ערפאת כאחראי הישיר למלחמת הטרור, פרס ממשיך להסיט את האשמה ממנו והלאה, ובישיבת הממשלה לא נרתע מלצדד בשמירה על ערפאת בכל מחיר, הוא ואין בלתו! ושרון בא לעזרתו, גם לאחר שהילל את דו"ח מיטשל הקורא להקפאת ההתנחלות ונתן לו ציון של "מאוזן" ו"הוגן", וגם בכך סתר את עמדתו של שרון. ולכאורה בניגוד לתכנית שרון-פרס כבר מדבר גם על הסדר-קבע, שיבוא מיד אחרי "הפעימה השלישית", שלפי השמועה רמון מציע אותה לערפאת בשמו של שרון, בגודל של 10% נוספים משטח יהודה ושומרון. וכך יהיו לנו גם כולירע וגם שחפת: הסדר הקבע של ברק והסדר הביניים של שרון, 10% מיו"ש פלוס מדינה פלשתינית. עוד אנחנו מתבוססים בדמנו, והתכניות האלה מתגלגלות בשיחות החשאיות, וכמתאבן מציע פרס לערפאת את החנקת מפעל ההתנחלות. ונא לא לשכוח: כל ההסברה בחו"ל היא בידי משרד החוץ של פרס!
כמה זמן יוכל שרון לנהל ממשלה, המדברת בשני קולות, "שני מיקרופונים" כפי שהיו בעבר במרכז הליכוד? ואולי יש ביניהם מעין חלוקת עבודה אתה תהיה "השוטר הטוב" ואני "השוטר הרע"?
כך או כך: שרון ממשיך לדבוק במסלול אוסלו "כיבוד כל ההסכמים הקיימים", כלומר המשכת אוסלו, הסדר בינים, פעימה שלישית ומדינה פלסטינית. עמדה זו, בהכרח מקרינה על תכניתו הצבאית, מפני שפרטנר לא הורגים ולא מגרשים! וכאן, בשימורו של ערפאת וממסדו, נפגשות דרכיהם של שרון ושל פרס. זה שולח אליו את שריד, וזה שולח אליו את בנו. אם שרון מקריב את הקורבן הזה למען שמירה על הקואליציה עם השמאל, בהנחה שזו תבטיח לו שקט בחזית הפנימית, הוא טועה, והמתקפה המחודשת על ההתנחלויות תוכיח.
אלא, שבינתיים נפל דבר ולשרון נפתחה חזית אידיאולוגית פנימית, בתוך הליכוד.
בנימין נתניהו התראיין בסופשבוע זה בעיתון "ידיעות אחרונות" ופרש מישנה מדינית חלופית, מנוגדת לעמדתו של שרון.
אלף: שלילת המדינה הפלשתינית. כאשר שימש כראש ממשלה, עדיין דיבר נתניהו על מדינה מסורסת, כמו אנדורה שבגבול ספרד, או פורטו ריקו, הקשורה לארצות הברית. היום הוא מביא ברהיטות רבה את הנימוקים כבדי המשקל נגד כל הצעה כזאת: כל ההצעות להגביל, בהסכם, את הריבונות הפלשתינית למשל, שלא ישלטו על המרחב האווירי שמעליהם ועל מעברי הגבול, שיוגבלו בהכנסת נשק וחיילים זרים כל זה יתנדף מאליו, מפני שהעולם תופס את הדברים האלה כזכותה הטבעית של כל מדינה.
בית: אוסלו אינה קיימת יותר, ובלשונו של נתניהו: "ערפאת קבר אותה". ועל כן: אם ייפתח שוב, אי פעם, מו"מ הוא יתחיל מ-א', משולחן נקי.
גימל: אין לנהל עכשיו שום משא ומתן עם ערפאת ואנשיו, גם מה שמכונה "מו"מ להפסקת אש". בשביל לאותת לערפאת שאין מו"מ תחת אש אין צורך לשלוח את הבן, את זה אפשר לעשות דרך הטלוויזיה. מו"מ רק בין אנשי צבא.
דלת: בהתאם לכך , אין שום הגבלה על כניסה לשטחי A למשל לאבו סנינה או לבית ג'אלה.
הא: יש לנקוט גם פעולות העשויות למוטט את הרשות הפלסטינית, למשל ואני מצטט: פעולה "נגד מוסדות הרשות, תחנות שידור, אמצעי קשר, נכסי הרשות והנכסים הפרטיים של ראשיה".
כל אחת מחמשת הנקודות האלה מנוגדת לקווי היסוד ולמדיניות של ממשלת שרון. יישומה היה מפרק את הקואליציה עם השמאל מיד.
הצגת תכניתו של נתניהו מגדירה לראשונה סדר יום, גם מדיני, גם אופרטיבי, של ימין והיא דוחקת את שרון לתוך מכנה משותף עם פרס מסביב לאוסלו, היינו: חיוב המדינה הפלשתינית, שימור משטרו של ערפאת, מוכנות להסדר-בינים, "פעימה שלישית".
כמובן, עפ"י הניסיון המר של העבר, רבים מפקפקים באמינותה של תכנית נתניהו, כלומר האם לא יתכחש לה, אם וכאשר יגיע שוב לשלטון, כפי שקרה בעבר, ומוטב שלא לפרט ולחטט בפצעים ישנים. שאלה לגיטימית, אך לא זו הבעיה כעת.
כבר העובדה שנתניהו הגיע לתובנות האלה, השוללות את אוסלו ואת המדינה הפלשתינית ומעמידות תכנית פעולה אחרת במלחמה נגד הממסד החבלני של ערפאת, היא כשלעצמה כיבדת משקל.
הרגשת אי הנחת שהתפשטה בשמאל היא שתוכיח. מפני שהעמדת התזות הנגדיות הללו ע"י נתניהו משבשת את המתקפה הנגדית שהשמאל פתח נגד שרון, כאלו הוכח שאין לימין תכנית מדינית ואין לו גם תכנית צבאית. והא-ראייה, שרון אינו עושה שום דבר שונה ממה שעשה ברק, כי אין, פשוט אין, שום דבר אחר.
נכון רבותיי, אין כל זמן שדבקים באוסלו ופועלים במסגרת אילוצי אוסלו.
אבל יש כן חלופה ימנית, פוסט-אוסלואית. ואם נתניהו מניף היום את הדגל הזה, מותר לנו לומר, בשלב זה דיינו!
השמאל התאושש מהלם מפלתו והוא משלח בתוך החומות את אש המחלוקת הפנימית: הפסקת אש תמורת הקפאת ההתנחלות! ערפאת, אשר פתח במלחמה, לאחר שברק הציע לו ממש את הכל, נלחץ אל הקיר, והנה הצלופח החלק הזה מצא לו מוצא: ההתנחלויות. תמורת הקפאת ההתנחלויות הוא מוכן להפסקת אש. והנה, עושי דברו בתוך עמנו, פוליטיקאים ותקשורת עוינת, כבר עובדים שעות נוספות בהעברת המסר. ומי יודע אם לא היתה להם יד בשכנוע וועדת מיטשל וממשלת ארצות הברית לתמוך בדרישה הזאת , של מתן פרס לתוקפן.
התנהגותם של יוסי שריד ומרעיו מכוערת במיוחד: משליכים פיתוי לרגשות הנמוכים ביותר של העם, מזמינים יהודי אחד להקריב יהודי שני כדי להרחיק סכנה מעצמו. ערפאת הניח פיתיון של "יחרב ביתם" של המתנחלים, כדי שלא יחרבו בתים בקו הירוק, ויהודים ישראלים אינם מתביישים להושיט לאויב שירותי סיוע תוך כדי המלחמה, ולהשליך את החכה הזאת בתוכנו.
בתכנית הטלוויזיה של נסים משעל ספינת הדגל של השמאלנות העוינת בטלוויזיה הציגו השבוע סקר, לפיו 50% מן הנשאלים אכלו את הפיתיון ורק 35% אמרו "לא" להקפאה.
לתשומת ליבם של "המתנחלים בלבבות", אלה בקרבנו המוכנים לוותר מעט על ערכים, וגם לכבוש את כעסם הצודק, ובלבד להראות פנים שוחקות ולהוכיח שוב ושוב שאין לנו קרניים, לתשומת ליבם: גם בשעתנו היפה ביותר, לאחר שהקזנו כל כך הרבה דם וגילינו כל כך הרבה איפוק ואצילות רמיזה אחת של ערפאת, עם קריצה אחת של המשתפ"ים היהודים שלו, וכבר 50% מוכנים להשליך אותנו לכלבים.
אלא, שלערפאת ולמזימותיו יש מליץ יושר בתוך הממשלה. כצפוי, השועל בלול התרנגולות, שמעון פרס, כבר החל לטרוף. שרון אומר הקפאה אינה באה בחשבון, ופרס מוכן כבר עכשיו להקפאה טריטוריאלית, כלומר, ששום יישוב לא יוכל לגדול אפילו בסנטימטר אחד נוסף "גידול טבעי"? בבקשה: לגובה ולעומק, כמו בגטו בימי הביניים! ושרון שותק. ובעוד שרון טורח לזהות את ערפאת כאחראי הישיר למלחמת הטרור, פרס ממשיך להסיט את האשמה ממנו והלאה, ובישיבת הממשלה לא נרתע מלצדד בשמירה על ערפאת בכל מחיר, הוא ואין בלתו! ושרון בא לעזרתו, גם לאחר שהילל את דו"ח מיטשל הקורא להקפאת ההתנחלות ונתן לו ציון של "מאוזן" ו"הוגן", וגם בכך סתר את עמדתו של שרון. ולכאורה בניגוד לתכנית שרון-פרס כבר מדבר גם על הסדר-קבע, שיבוא מיד אחרי "הפעימה השלישית", שלפי השמועה רמון מציע אותה לערפאת בשמו של שרון, בגודל של 10% נוספים משטח יהודה ושומרון. וכך יהיו לנו גם כולירע וגם שחפת: הסדר הקבע של ברק והסדר הביניים של שרון, 10% מיו"ש פלוס מדינה פלשתינית. עוד אנחנו מתבוססים בדמנו, והתכניות האלה מתגלגלות בשיחות החשאיות, וכמתאבן מציע פרס לערפאת את החנקת מפעל ההתנחלות. ונא לא לשכוח: כל ההסברה בחו"ל היא בידי משרד החוץ של פרס!
כמה זמן יוכל שרון לנהל ממשלה, המדברת בשני קולות, "שני מיקרופונים" כפי שהיו בעבר במרכז הליכוד? ואולי יש ביניהם מעין חלוקת עבודה אתה תהיה "השוטר הטוב" ואני "השוטר הרע"?
כך או כך: שרון ממשיך לדבוק במסלול אוסלו "כיבוד כל ההסכמים הקיימים", כלומר המשכת אוסלו, הסדר בינים, פעימה שלישית ומדינה פלסטינית. עמדה זו, בהכרח מקרינה על תכניתו הצבאית, מפני שפרטנר לא הורגים ולא מגרשים! וכאן, בשימורו של ערפאת וממסדו, נפגשות דרכיהם של שרון ושל פרס. זה שולח אליו את שריד, וזה שולח אליו את בנו. אם שרון מקריב את הקורבן הזה למען שמירה על הקואליציה עם השמאל, בהנחה שזו תבטיח לו שקט בחזית הפנימית, הוא טועה, והמתקפה המחודשת על ההתנחלויות תוכיח.
אלא, שבינתיים נפל דבר ולשרון נפתחה חזית אידיאולוגית פנימית, בתוך הליכוד.
בנימין נתניהו התראיין בסופשבוע זה בעיתון "ידיעות אחרונות" ופרש מישנה מדינית חלופית, מנוגדת לעמדתו של שרון.
אלף: שלילת המדינה הפלשתינית. כאשר שימש כראש ממשלה, עדיין דיבר נתניהו על מדינה מסורסת, כמו אנדורה שבגבול ספרד, או פורטו ריקו, הקשורה לארצות הברית. היום הוא מביא ברהיטות רבה את הנימוקים כבדי המשקל נגד כל הצעה כזאת: כל ההצעות להגביל, בהסכם, את הריבונות הפלשתינית למשל, שלא ישלטו על המרחב האווירי שמעליהם ועל מעברי הגבול, שיוגבלו בהכנסת נשק וחיילים זרים כל זה יתנדף מאליו, מפני שהעולם תופס את הדברים האלה כזכותה הטבעית של כל מדינה.
בית: אוסלו אינה קיימת יותר, ובלשונו של נתניהו: "ערפאת קבר אותה". ועל כן: אם ייפתח שוב, אי פעם, מו"מ הוא יתחיל מ-א', משולחן נקי.
גימל: אין לנהל עכשיו שום משא ומתן עם ערפאת ואנשיו, גם מה שמכונה "מו"מ להפסקת אש". בשביל לאותת לערפאת שאין מו"מ תחת אש אין צורך לשלוח את הבן, את זה אפשר לעשות דרך הטלוויזיה. מו"מ רק בין אנשי צבא.
דלת: בהתאם לכך , אין שום הגבלה על כניסה לשטחי A למשל לאבו סנינה או לבית ג'אלה.
הא: יש לנקוט גם פעולות העשויות למוטט את הרשות הפלסטינית, למשל ואני מצטט: פעולה "נגד מוסדות הרשות, תחנות שידור, אמצעי קשר, נכסי הרשות והנכסים הפרטיים של ראשיה".
כל אחת מחמשת הנקודות האלה מנוגדת לקווי היסוד ולמדיניות של ממשלת שרון. יישומה היה מפרק את הקואליציה עם השמאל מיד.
הצגת תכניתו של נתניהו מגדירה לראשונה סדר יום, גם מדיני, גם אופרטיבי, של ימין והיא דוחקת את שרון לתוך מכנה משותף עם פרס מסביב לאוסלו, היינו: חיוב המדינה הפלשתינית, שימור משטרו של ערפאת, מוכנות להסדר-בינים, "פעימה שלישית".
כמובן, עפ"י הניסיון המר של העבר, רבים מפקפקים באמינותה של תכנית נתניהו, כלומר האם לא יתכחש לה, אם וכאשר יגיע שוב לשלטון, כפי שקרה בעבר, ומוטב שלא לפרט ולחטט בפצעים ישנים. שאלה לגיטימית, אך לא זו הבעיה כעת.
כבר העובדה שנתניהו הגיע לתובנות האלה, השוללות את אוסלו ואת המדינה הפלשתינית ומעמידות תכנית פעולה אחרת במלחמה נגד הממסד החבלני של ערפאת, היא כשלעצמה כיבדת משקל.
הרגשת אי הנחת שהתפשטה בשמאל היא שתוכיח. מפני שהעמדת התזות הנגדיות הללו ע"י נתניהו משבשת את המתקפה הנגדית שהשמאל פתח נגד שרון, כאלו הוכח שאין לימין תכנית מדינית ואין לו גם תכנית צבאית. והא-ראייה, שרון אינו עושה שום דבר שונה ממה שעשה ברק, כי אין, פשוט אין, שום דבר אחר.
נכון רבותיי, אין כל זמן שדבקים באוסלו ופועלים במסגרת אילוצי אוסלו.
אבל יש כן חלופה ימנית, פוסט-אוסלואית. ואם נתניהו מניף היום את הדגל הזה, מותר לנו לומר, בשלב זה דיינו!