רק בעם היהודי יכול להתקיים מצב משונה, שאנשים המתגוררים בארצות שונות, דוברים שפות שונות וחיים על-פי נוהגי תרבות שונים - ונחשבים בני עם אחד.
ההיסטוריה היהודית היא גם סיפורם של הכוחות השונים שפעלו בתוך העם היהודי. מאז ימי יציאת מצרים ועד ימינו אנו עדים לוויכוחים ולמחלוקות, לציבורים שונים המתעמתים זה עם זה. רק פעם אחת זכינו לאחדות אמיתית ושלמה - לקראת קבלת התורה בחג-השבועות. כשעם ישראל התייצב מול הר-סיני, היה זה "כאיש אחד בלב אחד".
זו אינה רק עובדה היסטורית, אלא יש בה מסר עמוק. אחדות אמיתית בעם-ישראל יכולה להתקיים רק על בסיס התורה שניתנה בהר-סיני. בלי הבסיס הזה, אפשר באמת לתהות אם אנחנו עם אחד או אולי אוסף של בני-אדם, תרבויות ועדות, שאין ביניהם שום דבר משותף.
לא תרבות ולא גזע
קשה מאוד, ואף בלתי-אפשרי, לתפוס את העם היהודי בקטגוריות הלאומיות המקובלות. למשל, העם הצרפתי מורכב מבני-אדם המתגוררים בצרפת, דוברים צרפתית, מזדהים עם התרבות הצרפתית וכו'. מי שסבו היגר מצרפת לאמריקה, והוא מעולם לא ביקר בצרפת, אינו דובר את שפתה ואינו מכיר את
תרבותה - לא יוכל להיחשב צרפתי; הוא אמריקני לכל דבר.
רק בעם היהודי יכול להתקיים מצב משונה, שאנשים המתגוררים בארצות שונות, דוברים שפות שונות וחיים על-פי נוהגי תרבות שונים בתכלית זה מזה - נחשבים למרות הכול בני עם אחד.
תאמרו, שבני העם היהודי שייכים לגזע אחד? אין זה נכון. במשך הדורות הצטרפו אל העם היהודי (על-ידי גיור כהלכה) בני כל הגזעים והאומות, והם נחשבים יהודים לכל דבר.
ואולי אפשר להגדיר את כל היהודים בני אותה דת (במובן המקובל בעולם ל'דת')? אף זו אינה הגדרה נכונה, שכן גם מי שאינו דתי ואינו מקיים לחלוטין את מצוות התורה - הוא יהודי. אפילו מי שהמיר את דתו נחשב 'יהודי מומר', ואין הוא נזקק לשום טקס של גיור כדי לשוב ליהדותו.
מהי אפוא הנקודה שקושרת את כל בני העם היהודי?
הברית המאחדת
אכן, הזהות היהודית היא ייחודית ואין לה מקבילה בעולם. בבסיסה לא עומדים הלאום, הגזע או הדת. הזהות היהודית נובעת מהנשמה המיוחדת שהורישו לנו אבותינו אברהם יצחק ויעקב ומהברית שנכרתה עמנו כשעמדנו למרגלות הר-סיני וקיבלנו את התורה. באותו מעמד נכרתה ברית מיוחדת במינה בין הקב"ה ובין העם היהודי. בורא העולם בחר בנו מכל העמים וקבע לנו ייעוד של "ממלכת כוהנים וגוי קדוש".
אנחנו יהודים משום שמהותנו הפנימית-נשמתית היא יהודית. עצם עובדת היותנו יהודים אינה קשורה במעשים, בשפה, במקום המגורים ובתרבות. נולדת יהודי - אתה נושא עמך את 'הנקודה היהודית', הנשמה היהודית, ואתה חלק בלתי-נפרד מהעם היהודי (הקב"ה העניק גם לגרים את הזכות להצטרף לברית זו, על-ידי גיור כהלכה).
זה מקור האחדות היהודית. זו אחדות שאינה מותנית בשום דבר. זהו קשר טהור בין יהודי ליהודי, מכוח העובדה שבלב כולנו טמונה אותה 'נקודה יהודית' ובה כולנו שווים.
כדי שיהדותנו תהיה גלויה ומודעת, יש צורך באימוץ מרכיבים של חיים יהודיים - תורה, מצוות, תרבות יהודית, זיקה לארץ-ישראל וכו'. בדרך זו אנו ממלאים את עולמנו הפנימי בתכנים יהודיים ונוצרת התאמה בין מהותנו הפנימית לבין אורח-חיינו, הכרתנו ורגשותינו. אך גם אם יש פערים בין ההכרה היהודית של חלקים שונים בעמנו, אין בכך כדי לשנות את עצם הקשר הפנימי שמאחד את כולנו.
זה מקורה של האחדות היהודית ואותה חייבים לבצר ולשמר.
ההיסטוריה היהודית היא גם סיפורם של הכוחות השונים שפעלו בתוך העם היהודי. מאז ימי יציאת מצרים ועד ימינו אנו עדים לוויכוחים ולמחלוקות, לציבורים שונים המתעמתים זה עם זה. רק פעם אחת זכינו לאחדות אמיתית ושלמה - לקראת קבלת התורה בחג-השבועות. כשעם ישראל התייצב מול הר-סיני, היה זה "כאיש אחד בלב אחד".
זו אינה רק עובדה היסטורית, אלא יש בה מסר עמוק. אחדות אמיתית בעם-ישראל יכולה להתקיים רק על בסיס התורה שניתנה בהר-סיני. בלי הבסיס הזה, אפשר באמת לתהות אם אנחנו עם אחד או אולי אוסף של בני-אדם, תרבויות ועדות, שאין ביניהם שום דבר משותף.
לא תרבות ולא גזע
קשה מאוד, ואף בלתי-אפשרי, לתפוס את העם היהודי בקטגוריות הלאומיות המקובלות. למשל, העם הצרפתי מורכב מבני-אדם המתגוררים בצרפת, דוברים צרפתית, מזדהים עם התרבות הצרפתית וכו'. מי שסבו היגר מצרפת לאמריקה, והוא מעולם לא ביקר בצרפת, אינו דובר את שפתה ואינו מכיר את
תרבותה - לא יוכל להיחשב צרפתי; הוא אמריקני לכל דבר.
רק בעם היהודי יכול להתקיים מצב משונה, שאנשים המתגוררים בארצות שונות, דוברים שפות שונות וחיים על-פי נוהגי תרבות שונים בתכלית זה מזה - נחשבים למרות הכול בני עם אחד.
תאמרו, שבני העם היהודי שייכים לגזע אחד? אין זה נכון. במשך הדורות הצטרפו אל העם היהודי (על-ידי גיור כהלכה) בני כל הגזעים והאומות, והם נחשבים יהודים לכל דבר.
ואולי אפשר להגדיר את כל היהודים בני אותה דת (במובן המקובל בעולם ל'דת')? אף זו אינה הגדרה נכונה, שכן גם מי שאינו דתי ואינו מקיים לחלוטין את מצוות התורה - הוא יהודי. אפילו מי שהמיר את דתו נחשב 'יהודי מומר', ואין הוא נזקק לשום טקס של גיור כדי לשוב ליהדותו.
מהי אפוא הנקודה שקושרת את כל בני העם היהודי?
הברית המאחדת
אכן, הזהות היהודית היא ייחודית ואין לה מקבילה בעולם. בבסיסה לא עומדים הלאום, הגזע או הדת. הזהות היהודית נובעת מהנשמה המיוחדת שהורישו לנו אבותינו אברהם יצחק ויעקב ומהברית שנכרתה עמנו כשעמדנו למרגלות הר-סיני וקיבלנו את התורה. באותו מעמד נכרתה ברית מיוחדת במינה בין הקב"ה ובין העם היהודי. בורא העולם בחר בנו מכל העמים וקבע לנו ייעוד של "ממלכת כוהנים וגוי קדוש".
אנחנו יהודים משום שמהותנו הפנימית-נשמתית היא יהודית. עצם עובדת היותנו יהודים אינה קשורה במעשים, בשפה, במקום המגורים ובתרבות. נולדת יהודי - אתה נושא עמך את 'הנקודה היהודית', הנשמה היהודית, ואתה חלק בלתי-נפרד מהעם היהודי (הקב"ה העניק גם לגרים את הזכות להצטרף לברית זו, על-ידי גיור כהלכה).
זה מקור האחדות היהודית. זו אחדות שאינה מותנית בשום דבר. זהו קשר טהור בין יהודי ליהודי, מכוח העובדה שבלב כולנו טמונה אותה 'נקודה יהודית' ובה כולנו שווים.
כדי שיהדותנו תהיה גלויה ומודעת, יש צורך באימוץ מרכיבים של חיים יהודיים - תורה, מצוות, תרבות יהודית, זיקה לארץ-ישראל וכו'. בדרך זו אנו ממלאים את עולמנו הפנימי בתכנים יהודיים ונוצרת התאמה בין מהותנו הפנימית לבין אורח-חיינו, הכרתנו ורגשותינו. אך גם אם יש פערים בין ההכרה היהודית של חלקים שונים בעמנו, אין בכך כדי לשנות את עצם הקשר הפנימי שמאחד את כולנו.
זה מקורה של האחדות היהודית ואותה חייבים לבצר ולשמר.