שישה שקרים נפוצים
1. "אסור למוטט את הרשות הפלשתינית, כי במוקדם או במאוחר הרי נצטרך לשבת עם הפלשתינים סביב שולחן הדיונים".
תיקון: חובה למוטט את הרשות, מפני שרק אחרי שנמוטט את הרשות נוכל לשבת עם הפלשתינים סביב שולחן הדיונים. כל העימות הנוכחי לא צמח, כזכור, אלא מתוך מאיסתם של ערפאת ואנשיו בשולחן הדיונים ואלא מתוך מסקנתם, שיש ביכולתם להכניע את ישראל בכוח. כדי להחזיר את הפלשתינים לשולחן הדיונים יש להוכיח להם, תחילה, שבדרך הכוח והאלימות הם יכולים רק להפסיד.
2. "בפיגוע בחדרה / בירי על גילה / בהתפוצצות מכונית התופת במרכז ירושלים... לא היו נפגעים".
תיקון: גם כאשר למרבה השמחה אין הרוגים ופצועים, בכל התקפת טרור על מדינת ישראל יש נפגעים. נפגעת תחושת הביטחון, נפגע מרקם החיים, ונפגעת, במיוחד כשמדובר בהתקפות חוזרות ונשנות על עיר הבירה, הריבונות הישראלית עצמה. כשאין תגובה הולמת - ובדרך כלל על פיגועים "ללא נפגעים" אין תגובה הולמת - נפגעת באופן בלתי הפיך גם יכולת ההרתעה של מדינת ישראל ומוטל בספק ייעודה הבסיסי, להוות מקלט בטוח לעם היהודי.
3. "לא ייתכן שמיעוט קטן (קרי: ציבור המתנחלים) יכתיב את גורלה של המדינה".
תיקון: ציבור המתנחלים אכן מסרב לברוח מאימת הטרור או לקפוא כמצוות מיטשל, ואולם אחרי קריסת הסכם אוסלו, ואחרי הבחירות האחרונות, כבר אי-אפשר לומר שציבור המתנחלים מייצג דעת מיעוט. ישנו מיעוט קטן באמת, מיעוט סהרורי שאחראי לעובדה שבמשך שבע שנים הוקמה בלב הארץ מדינת טרור פלשתינית, והוא - גם אחרי שהודה בכישלון אוסלו, והובס בבחירות, ונשאר עם "ראש אופוזיציה" המייצג בקושי עשרה חברי-כנסת יהודים - עדיין מנסה להכתיב את גורל המדינה.
4. "מי שיבוא אחרי ערפאת - יהיה גרוע ממנו".
תיקון: די, מספיק, זה פתטי. כבר עשינו מערפאת חתן פרס נובל לשלום, כבר יצרנו בדמותו את החמוד שבחרצופים, כבר עשינו ממנו קולב לגדולה שבתאוותינו, התאווה להיות עם נורמאלי שחי חיים נורמאליים - וכל אותו הזמן הלך ערפאת והתקרב לייעדו, בדיוק כמו המחבל המתאבד לפני שבועיים בקניון בנתניה, חומר הנפץ מבצבץ בבירור מתחת לחליפתו הגדולה-מדי, ואין עוצר. כל מה שיבוא אחרי שישראל תמוטט את ערפאת יהיה טוב מן הפיגוע המתמשך הזה, שהבאנו מתוניס.
5. "שני הצדדים יצטרכו לוותר, אנחנו נוותר על חלק מהחלומות שלנו והפלשתינים יוותרו על חלק מחלומותיהם".
תיקון: על החלומות שלנו כבר ויתרנו מזמן. כיום דורשים מאיתנו דוברי "השלום" לוותר לא על חלומות, אלא על עצם זכותנו למדינה בת-קיימא. באשר לפלשתינים, נאיבי מי שעדיין מצפה מהם לראות בעקרון זכות השיבה חלום שאפשר לוותר עליו, והוזה מי שעדיין משלה את עצמו כי אם נעניק להם ברוב חסדנו את הגדה המערבית ואת רצועת עזה, ונקרא לזה "מדינה פלשתינית", הם יודו לנו בהתרגשות ויוותרו על "חלום" מלחמת הקודש המוסלמית נגד הכופרים כובשי אל-אקצה.
6. "חוסר גמישות ישראלית עלול להוביל למלחמה אזורית כוללת".
תיקון:
אולי לא כולם שמו לב, אבל המלחמה הכוללת כבר כאן. המנסים לפרש את המצב הנוכחי כמשהו שאיננו התהוות של מלחמה כוללת דומים לאורחים המסכנים באולם "ורסאי", שגם כשרצפת האולם כבר התחילה להתמוטט עוד סברו, כפי שסיפרו אחר-כך, שזהו "אפקט של הדי.ג'יי.". (הסוף)
פורסם בידיעות אחרונות 30/05/2001
1. "אסור למוטט את הרשות הפלשתינית, כי במוקדם או במאוחר הרי נצטרך לשבת עם הפלשתינים סביב שולחן הדיונים".
תיקון: חובה למוטט את הרשות, מפני שרק אחרי שנמוטט את הרשות נוכל לשבת עם הפלשתינים סביב שולחן הדיונים. כל העימות הנוכחי לא צמח, כזכור, אלא מתוך מאיסתם של ערפאת ואנשיו בשולחן הדיונים ואלא מתוך מסקנתם, שיש ביכולתם להכניע את ישראל בכוח. כדי להחזיר את הפלשתינים לשולחן הדיונים יש להוכיח להם, תחילה, שבדרך הכוח והאלימות הם יכולים רק להפסיד.
2. "בפיגוע בחדרה / בירי על גילה / בהתפוצצות מכונית התופת במרכז ירושלים... לא היו נפגעים".
תיקון: גם כאשר למרבה השמחה אין הרוגים ופצועים, בכל התקפת טרור על מדינת ישראל יש נפגעים. נפגעת תחושת הביטחון, נפגע מרקם החיים, ונפגעת, במיוחד כשמדובר בהתקפות חוזרות ונשנות על עיר הבירה, הריבונות הישראלית עצמה. כשאין תגובה הולמת - ובדרך כלל על פיגועים "ללא נפגעים" אין תגובה הולמת - נפגעת באופן בלתי הפיך גם יכולת ההרתעה של מדינת ישראל ומוטל בספק ייעודה הבסיסי, להוות מקלט בטוח לעם היהודי.
3. "לא ייתכן שמיעוט קטן (קרי: ציבור המתנחלים) יכתיב את גורלה של המדינה".
תיקון: ציבור המתנחלים אכן מסרב לברוח מאימת הטרור או לקפוא כמצוות מיטשל, ואולם אחרי קריסת הסכם אוסלו, ואחרי הבחירות האחרונות, כבר אי-אפשר לומר שציבור המתנחלים מייצג דעת מיעוט. ישנו מיעוט קטן באמת, מיעוט סהרורי שאחראי לעובדה שבמשך שבע שנים הוקמה בלב הארץ מדינת טרור פלשתינית, והוא - גם אחרי שהודה בכישלון אוסלו, והובס בבחירות, ונשאר עם "ראש אופוזיציה" המייצג בקושי עשרה חברי-כנסת יהודים - עדיין מנסה להכתיב את גורל המדינה.
4. "מי שיבוא אחרי ערפאת - יהיה גרוע ממנו".
תיקון: די, מספיק, זה פתטי. כבר עשינו מערפאת חתן פרס נובל לשלום, כבר יצרנו בדמותו את החמוד שבחרצופים, כבר עשינו ממנו קולב לגדולה שבתאוותינו, התאווה להיות עם נורמאלי שחי חיים נורמאליים - וכל אותו הזמן הלך ערפאת והתקרב לייעדו, בדיוק כמו המחבל המתאבד לפני שבועיים בקניון בנתניה, חומר הנפץ מבצבץ בבירור מתחת לחליפתו הגדולה-מדי, ואין עוצר. כל מה שיבוא אחרי שישראל תמוטט את ערפאת יהיה טוב מן הפיגוע המתמשך הזה, שהבאנו מתוניס.
5. "שני הצדדים יצטרכו לוותר, אנחנו נוותר על חלק מהחלומות שלנו והפלשתינים יוותרו על חלק מחלומותיהם".
תיקון: על החלומות שלנו כבר ויתרנו מזמן. כיום דורשים מאיתנו דוברי "השלום" לוותר לא על חלומות, אלא על עצם זכותנו למדינה בת-קיימא. באשר לפלשתינים, נאיבי מי שעדיין מצפה מהם לראות בעקרון זכות השיבה חלום שאפשר לוותר עליו, והוזה מי שעדיין משלה את עצמו כי אם נעניק להם ברוב חסדנו את הגדה המערבית ואת רצועת עזה, ונקרא לזה "מדינה פלשתינית", הם יודו לנו בהתרגשות ויוותרו על "חלום" מלחמת הקודש המוסלמית נגד הכופרים כובשי אל-אקצה.
6. "חוסר גמישות ישראלית עלול להוביל למלחמה אזורית כוללת".
תיקון:
אולי לא כולם שמו לב, אבל המלחמה הכוללת כבר כאן. המנסים לפרש את המצב הנוכחי כמשהו שאיננו התהוות של מלחמה כוללת דומים לאורחים המסכנים באולם "ורסאי", שגם כשרצפת האולם כבר התחילה להתמוטט עוד סברו, כפי שסיפרו אחר-כך, שזהו "אפקט של הדי.ג'יי.". (הסוף)
פורסם בידיעות אחרונות 30/05/2001