מדען מהאוניברסיטה העברית בירושלים פיתח מעגלים מודפסים על נייר, שיכולים לשמש בסיס לטלפונים סלולרים או חד-פעמיים ולמיכשור אלקטרוני אחר מתכלה.
על הפיתוח החדשני אחראי ד"ר אנדרו שיפווי מהפקולטה למדעי הטבע שקיבל ביום שלישי על המצאתו את הפרס היוקרתי לפיתוחים חדשניים על שם קיי, של האוניברסיטה העברית לשנת 2001.
השיטה החדשה מאפשרת הכנה מהירה של מעגלים מודפסים של נחושת, על גבי נייר, תוך שימוש במדפסת לייזר ומחשב או מכונת צילום רגילה לקביעת צורת המעגל המודפס.
השיטה מבוססת על הכנת נייר מיוחד המצופה בנאנו חלקיקים של מתכת מסוג פלדיום המשמש כמצע להדפסת הדיו. לדברי ד"ר שיפווי, בשיטה זו ניתן לייצר כמעט כל מעגל מודפס על ידי ציורו המוקדם על מסך מחשב.
לדבריו, המעגלים המודפסים על גבי נייר יכולים לשמש בסיס לטלפונים סלולרים חד-פעמיים מנייר, לייצור טרנזיסטור מנייר, כרטיסים חכמים מ"נייר אלקטרוני", כמו למשל מפתחות לחדרים בבתי מלון. ניתן לקבוע מראש את המועד בו יפוג תוקפם ואף לקבוע מראש את משך הזמן בו יופעלו: באופן חד-פעמי, תקופתי או לזמן בלתי מוגבל.
ד"ר שיפווי הוא בן 29 וקיבל את תואר הד"ר שלו בגיל 25 באנגליה. אחר כך עלה לישראל והצטרף למעבדה של פרופ' איתמר וילנר מהמכון לכימיה באוניברסיטה העברית אשר סייע בפיתוח ההמצאה.
ההמצאה נרשמה כפטנט באמצעות חברת "יישום" של האוניברסיטה העברית.
על הפיתוח החדשני אחראי ד"ר אנדרו שיפווי מהפקולטה למדעי הטבע שקיבל ביום שלישי על המצאתו את הפרס היוקרתי לפיתוחים חדשניים על שם קיי, של האוניברסיטה העברית לשנת 2001.
השיטה החדשה מאפשרת הכנה מהירה של מעגלים מודפסים של נחושת, על גבי נייר, תוך שימוש במדפסת לייזר ומחשב או מכונת צילום רגילה לקביעת צורת המעגל המודפס.
השיטה מבוססת על הכנת נייר מיוחד המצופה בנאנו חלקיקים של מתכת מסוג פלדיום המשמש כמצע להדפסת הדיו. לדברי ד"ר שיפווי, בשיטה זו ניתן לייצר כמעט כל מעגל מודפס על ידי ציורו המוקדם על מסך מחשב.
לדבריו, המעגלים המודפסים על גבי נייר יכולים לשמש בסיס לטלפונים סלולרים חד-פעמיים מנייר, לייצור טרנזיסטור מנייר, כרטיסים חכמים מ"נייר אלקטרוני", כמו למשל מפתחות לחדרים בבתי מלון. ניתן לקבוע מראש את המועד בו יפוג תוקפם ואף לקבוע מראש את משך הזמן בו יופעלו: באופן חד-פעמי, תקופתי או לזמן בלתי מוגבל.
ד"ר שיפווי הוא בן 29 וקיבל את תואר הד"ר שלו בגיל 25 באנגליה. אחר כך עלה לישראל והצטרף למעבדה של פרופ' איתמר וילנר מהמכון לכימיה באוניברסיטה העברית אשר סייע בפיתוח ההמצאה.
ההמצאה נרשמה כפטנט באמצעות חברת "יישום" של האוניברסיטה העברית.