נאמר בדמע על ידי הרב אליעזר מלמד רב הישוב הר ברכה
צביקה שלף היקר והקדוש, לפני עשרים שנה עלית מנתניה והצטרפת לגרעין המייסד של מבוא דותן. עם השנים, הלכת ונקשרת לאדמת השומרון באהבה וביסורים. לא קל לבנות ישוב, לא קל להתנחל, האדמה קשה, סלעיה מרובים, אבל כביתרי נאמן לא נכנעת לקשיים.
לא רצית למות על קידוש ה', רצית לחיות בשומרון, לראותו פורח ומשגשג, מלא אהבה וחדווה וגם שכנות טובה עם הערבים מסביב.
אבל היום באמצע הבוקר, צביקה, מתנחל יקר שכמותך, נעשית קדוש.
לימדונו רבותינו שכל יהודי הנהרג מפני היותו יהודי נקרא קדוש, ומובטח לו שהוא בן עולם הבא. וגם אם היו בידו עוונות, כולם נמחלים, שכן הוא הקריב את הכל, את כל חייו נתן על היותו בן העם הנבחר על ידי הבורא.
ואם כך אמרו על כל יהודי שנהרג בידי רשעים שונאי ישראל, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר במתנחל שבחר לחונן את עפרות ארצנו הקדושה, במקומות הקשים והחשובים ביותר, שהמשיך לנסוע בדרכים ולקיים את שגרת החיים בצפון השומרון, שהוא קדוש.
כאלה אנחנו, באנו להגשים את חזון הדורות וליישב את ארצנו הקדושה; אם צריך לחיות נחיה, ואם צריך למות נמות, ואחרינו ימשיכו חברינו לכבוש את ההר, הננו קוראים תגר על כל מצור ומיצר.
בעולם הזה נדמה לשרים וגנרלים שאתה קטן ולא משמעותי ואפשר לשחק בגורלך ולהמר על חייך, אבל בעולם האמת אתה למעלה מכולם, שם יודעים שבזכותך, בזכות נכונותך ליישב את הארץ במסירות - מדינת היהודים קיימת.
וכשאחד מאיתנו מתקדש, גם אנחנו, כל המתנחלים חבריו נעשים בזכותו קדושים.
אחים יקרים, מתנחלים אהובים, מי יספר לכם עד כמה גדולים מעשיכם הקטנים. כמה אתם גדולים כשאתם ממשיכים לנסוע לעבודה, וכמה אתם גדולים כשאתם מפחדים ומפסיקים לנסוע לעבודה, ומוכנים לוותר על פרנסתכם כדי להמשיך ליישב את ארצנו הקדושה והאהובה. יש שאתם גיבורים כשאתם נוסעים לקנות בגדים לקיץ, ויש שאתם גיבורים כשאתם מפחדים לנסוע ומסתפקים בבגדים הישנים. וגם כשאתם מצליחים לחייך ולעודד את השכן אתם גיבורים.
יש גיבורים במדים, שנדרשים לעיתים לפעולות של גבורה, ואתם אחים יקרים גיבורים תמיד, בכל יום ובכל שעה. אתם גם משרתים בצבא, צביקה היה מט"ק, וגם גיבורים ומיישבים את הארץ. בלעדיכם מזמן המלחמה היתה כבר בשפלה ובגליל, אתם חומת המגן של מדינת ישראל.
כביתרי נאמן, אהב צביקה את החיילים המשרתים בצבא, ובמשך שנים ארוכות, היו צביקה ורחל יוצאים לחלק עוגות ושתייה לחיילים בערב שבת.
אבל אי אפשר שלא להעלות כאן את השאלה כלפי מפקדי הצבא הבכירים: איך לא תבושו לנסוע ברכבים ממוגני ירי כאשר שאר התושבים שעליהם אתם צריכים להגן נוסעים ברכבים רגילים, מדוע לא פניתם לשרים ואמרתם להם שלא יתכן שחיי האזרחים מופקרים בדרכים.
כמה טיפשים הם אומות העולם ואדריכלי אוסלו, שאינם יודעים שכל זמן שהם תומכים ומקיימים את כנופיות הרשע של הרשות הפלשתינאית הם מולידים ומצמיחים ביצי צפעונים וסוגי טרור שהעולם עוד לא הכיר. לא רק אנחנו נסבול מאיוולתם, כל העולם יסבול. את הכסף שקיבלו הם לא השקיעו ברווחת התושבים אלא רק בניפוח מפלצת טרור ורשע, שככל שנאחר למגרה, כך הסבל שתגרום לנו ולעולם כולו ילך ויגבר.
אבל אנחנו על משמרתנו נעמוד, וכשם שלפני קום המדינה היו בודדים שנלחמו באצ"ל ובלח"י ובזכותם קמה מדינה יהודית, כך בזכות הגיבורים והקדושים שמוסרים את נפשם היום על המשך ההתיישבות תמשיך ותתקיים מדינת ישראל כמדינה יהודית עצמאית.
זהו גורלו של העם היהודי לשאת את דגל הצדק והמוסר, ולכן בכל דור, הרשעים הגדולים ביותר נלחמים בנו, וביותר בצדיקים. אבל אנחנו לא נכנע להם, הם לא ישברו אותנו, עד אשר נבנה את המדינה השלמה והאידיאלית שכל דורות ישראל חלמו עליה.
אל תטעו בנו, הדמעות החמות שזולגות על לחיינו, אינם דמעות יאוש, אלא דמעות מלאות חיים ועוצמה, של אנשים פשוטים שעליהם העולם עומד.
וכשימי האש והדם יסתיימו, במלחמה הגדולה שהמיטו עלינו אדריכלי אוסלו, יבואו להרי השומרון יהודים רבים, ויבנו ערים וישובים, ובמגרשי המשחקים יתרוצצו המוני ילדים קטנים, והוריהם יביטו בהם וישמחו, ואנחנו נדע, כי היה אחד, צביקה שלף, ועימו עוד קדושים וגיבורים אלמונים, שבזכותם מדינת העם היהודי עומדת ומשגשגת, וכל הגוים יבואו מארבע קצוות תבל ללמוד מאיתנו חכמה ומוסר.
ולכן עם כל בכיותינו, אנו יודעים שזכרך ברוך. נדמה לנו שלא זכית להשאיר אחריך בן, אבל נתקדשת במסירות הנפש, וכל ההתיישבות ביש"ע היא ממשיכת דרכך, וכל הילדים שיוולדו כאן הם בניך.
ולאלמנה, האחות הרחמניה, שכל בני הישוב יודעים, שכל מי שצריך עזרה יכול לפנות אליה בכל עת ובכל שעה, התחזקי ודעי, שלא לשווא היו חייכם, יש חיים של אכול ושתו בהווה, ויש חיים שיש בהם עוצמה של נצח, וכאלה היו חייו של צביקה, ויהי רצון שתזכי לראות בהתגשמות חלומכם המשותף, ובבניין הארץ וירושלים תנוחמי.
צביקה שלף היקר והקדוש, לפני עשרים שנה עלית מנתניה והצטרפת לגרעין המייסד של מבוא דותן. עם השנים, הלכת ונקשרת לאדמת השומרון באהבה וביסורים. לא קל לבנות ישוב, לא קל להתנחל, האדמה קשה, סלעיה מרובים, אבל כביתרי נאמן לא נכנעת לקשיים.
לא רצית למות על קידוש ה', רצית לחיות בשומרון, לראותו פורח ומשגשג, מלא אהבה וחדווה וגם שכנות טובה עם הערבים מסביב.
אבל היום באמצע הבוקר, צביקה, מתנחל יקר שכמותך, נעשית קדוש.
לימדונו רבותינו שכל יהודי הנהרג מפני היותו יהודי נקרא קדוש, ומובטח לו שהוא בן עולם הבא. וגם אם היו בידו עוונות, כולם נמחלים, שכן הוא הקריב את הכל, את כל חייו נתן על היותו בן העם הנבחר על ידי הבורא.
ואם כך אמרו על כל יהודי שנהרג בידי רשעים שונאי ישראל, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר במתנחל שבחר לחונן את עפרות ארצנו הקדושה, במקומות הקשים והחשובים ביותר, שהמשיך לנסוע בדרכים ולקיים את שגרת החיים בצפון השומרון, שהוא קדוש.
כאלה אנחנו, באנו להגשים את חזון הדורות וליישב את ארצנו הקדושה; אם צריך לחיות נחיה, ואם צריך למות נמות, ואחרינו ימשיכו חברינו לכבוש את ההר, הננו קוראים תגר על כל מצור ומיצר.
בעולם הזה נדמה לשרים וגנרלים שאתה קטן ולא משמעותי ואפשר לשחק בגורלך ולהמר על חייך, אבל בעולם האמת אתה למעלה מכולם, שם יודעים שבזכותך, בזכות נכונותך ליישב את הארץ במסירות - מדינת היהודים קיימת.
וכשאחד מאיתנו מתקדש, גם אנחנו, כל המתנחלים חבריו נעשים בזכותו קדושים.
אחים יקרים, מתנחלים אהובים, מי יספר לכם עד כמה גדולים מעשיכם הקטנים. כמה אתם גדולים כשאתם ממשיכים לנסוע לעבודה, וכמה אתם גדולים כשאתם מפחדים ומפסיקים לנסוע לעבודה, ומוכנים לוותר על פרנסתכם כדי להמשיך ליישב את ארצנו הקדושה והאהובה. יש שאתם גיבורים כשאתם נוסעים לקנות בגדים לקיץ, ויש שאתם גיבורים כשאתם מפחדים לנסוע ומסתפקים בבגדים הישנים. וגם כשאתם מצליחים לחייך ולעודד את השכן אתם גיבורים.
יש גיבורים במדים, שנדרשים לעיתים לפעולות של גבורה, ואתם אחים יקרים גיבורים תמיד, בכל יום ובכל שעה. אתם גם משרתים בצבא, צביקה היה מט"ק, וגם גיבורים ומיישבים את הארץ. בלעדיכם מזמן המלחמה היתה כבר בשפלה ובגליל, אתם חומת המגן של מדינת ישראל.
כביתרי נאמן, אהב צביקה את החיילים המשרתים בצבא, ובמשך שנים ארוכות, היו צביקה ורחל יוצאים לחלק עוגות ושתייה לחיילים בערב שבת.
אבל אי אפשר שלא להעלות כאן את השאלה כלפי מפקדי הצבא הבכירים: איך לא תבושו לנסוע ברכבים ממוגני ירי כאשר שאר התושבים שעליהם אתם צריכים להגן נוסעים ברכבים רגילים, מדוע לא פניתם לשרים ואמרתם להם שלא יתכן שחיי האזרחים מופקרים בדרכים.
כמה טיפשים הם אומות העולם ואדריכלי אוסלו, שאינם יודעים שכל זמן שהם תומכים ומקיימים את כנופיות הרשע של הרשות הפלשתינאית הם מולידים ומצמיחים ביצי צפעונים וסוגי טרור שהעולם עוד לא הכיר. לא רק אנחנו נסבול מאיוולתם, כל העולם יסבול. את הכסף שקיבלו הם לא השקיעו ברווחת התושבים אלא רק בניפוח מפלצת טרור ורשע, שככל שנאחר למגרה, כך הסבל שתגרום לנו ולעולם כולו ילך ויגבר.
אבל אנחנו על משמרתנו נעמוד, וכשם שלפני קום המדינה היו בודדים שנלחמו באצ"ל ובלח"י ובזכותם קמה מדינה יהודית, כך בזכות הגיבורים והקדושים שמוסרים את נפשם היום על המשך ההתיישבות תמשיך ותתקיים מדינת ישראל כמדינה יהודית עצמאית.
זהו גורלו של העם היהודי לשאת את דגל הצדק והמוסר, ולכן בכל דור, הרשעים הגדולים ביותר נלחמים בנו, וביותר בצדיקים. אבל אנחנו לא נכנע להם, הם לא ישברו אותנו, עד אשר נבנה את המדינה השלמה והאידיאלית שכל דורות ישראל חלמו עליה.
אל תטעו בנו, הדמעות החמות שזולגות על לחיינו, אינם דמעות יאוש, אלא דמעות מלאות חיים ועוצמה, של אנשים פשוטים שעליהם העולם עומד.
וכשימי האש והדם יסתיימו, במלחמה הגדולה שהמיטו עלינו אדריכלי אוסלו, יבואו להרי השומרון יהודים רבים, ויבנו ערים וישובים, ובמגרשי המשחקים יתרוצצו המוני ילדים קטנים, והוריהם יביטו בהם וישמחו, ואנחנו נדע, כי היה אחד, צביקה שלף, ועימו עוד קדושים וגיבורים אלמונים, שבזכותם מדינת העם היהודי עומדת ומשגשגת, וכל הגוים יבואו מארבע קצוות תבל ללמוד מאיתנו חכמה ומוסר.
ולכן עם כל בכיותינו, אנו יודעים שזכרך ברוך. נדמה לנו שלא זכית להשאיר אחריך בן, אבל נתקדשת במסירות הנפש, וכל ההתיישבות ביש"ע היא ממשיכת דרכך, וכל הילדים שיוולדו כאן הם בניך.
ולאלמנה, האחות הרחמניה, שכל בני הישוב יודעים, שכל מי שצריך עזרה יכול לפנות אליה בכל עת ובכל שעה, התחזקי ודעי, שלא לשווא היו חייכם, יש חיים של אכול ושתו בהווה, ויש חיים שיש בהם עוצמה של נצח, וכאלה היו חייו של צביקה, ויהי רצון שתזכי לראות בהתגשמות חלומכם המשותף, ובבניין הארץ וירושלים תנוחמי.