אפשר להתפעל מן הכושר של השמאל להמציא רעיונות. יותר מדור רכבו על הפתרון המדיני, "השלום" והמזרח התיכון החדש, והנה – לאחר שלעיניהם הכל טבע במבול של דם – לא לקח להם רגע, וכבר שלפו מן השרוול שפן חדש: אם לא יתכן הסכם עם הערבים – הבה וניתן להם את הארץ בלי הסכם! הלכו, וגנבו מאנשי הטרנספר את תורתם – "הם שם ואנחנו פה", אבל הפכו אותה על פניה: לא טרנספר לערבים, נטרנספר – את עצמנו! כי הרי לסגת מוכרחים, אם כן ניסוג חד-צדדית לקירבת הקו הירוק, ולשם כך נעקור ונטרנספר את ההתישבות היהודית, בלשון נקייה: "הפרדה", הפרדה חד-צדדית.

העם אומר שאי אפשר לחיות עם הערבים? או.קיי. נסובב את האנטי-ערביזם הזה כך, שבתוצאה נגיע שוב לאותה המטרה שאליה היו צריכים להוביל אותנו הסוסים הישנים שנפלו – השלום והדו-קיום: לוותר על ארץ ישראל ההיסטורית ולתיתה להם.

הטריק הזה הוא גאוני . רק מדוע משאיר הימין תמיד את שדה הרעיונות והמחשבות היצירתיות – לשמאל? האם בימין הפיגור השכלי הוא מולד? כל השמאל מדקלם עכשיו במקהלה את התורה החדשה הזאת כאלו איזה סטלין נסתר נתן את האות – כל הפוליטיקאים, ההגיגנים, בעלי הטורים, המראיינים, השדרנים, הפרשנים והחרזנים, התיישרו לפיה: ללא ביקורת, ללא ניתוח ובדיקה, אולי גם הסחורה הזאת, כמו קודמתה – פגומה, מסוכנת ומשרתת, בעצם, רק את האויב?
אם כן, הבה ונבדוק אנחנו כאן, ביחד:

אם ניסוג חד-צדדית, הלא תקום מדינה פלסטינית בשטחים שנפנה. אם אין הסכם, ואין פיקוח על ההסכם – והלא כבר אמרנו ש"ההיפרדות" תהיה חד-צדדית - המדינה הזאת תוכל להכניס לתוכה כל כמות של שריון כבד, תותחים וגם חיל אוויר, ושום הגבלה לא תהיה על צבאה וגם לא על הבריתות הצבאיות שתכרות, ועל כן – עד מהרה נראה את החיזבללה, את משמרות המהפכה האירניות וגם אלמנטים של צבא עיראק וסוריה – בפאתי פתח תקווה! שלא לדבר על כך, שמדינה זו תבלע מיד את ירדן, ועל כן תהווה איום ממשי, שהרי אם נקים גדר ליד הקו הירוק, איך נחזיק בבקעת הירדן? לשליש מן המים שלנו, לכל אקוויפר ההר, נוכל להגיד "ביי,ביי", מחיל האויר שלנו יישלל גם המרחב האווירי האחרון, ולתוך מדינתו החפשית מכל הגבלה יזרים ערפאת מליונים בעלי "זכות שיבה", ועוד נראה כאן חזרה על התרגיל שבעזרתו כבש חסן השני, מלך מרוקו, "בשלום" את סהרה הספרדית: מיצעד של מאות אלפים, נשים וטף בראש, לכוון לוד ורמלה – ו"אדרבה, נראה אתכם פותחים עליהם באש מכונות יריה!"... הספרדים, כידוע, פשוט עזבו והלכו הביתה. אבל אנחנו, לאן נלך?

התשובה השטחית והדמגוגית על הפירכה הזאת היא הגדר: "הבה נבנה לנו גדר וראשו בשמים", ומאחוריה נתבצר – וכך תתגשם נבואת החורבן של אויבינו הערבים, שגורלנו כגורל הצלבנים, אשר תחילת סופם היתה הסתגרותם במיבצרים.

ועוד לא אמרנו, שהדבר הראשון שהערבים יגנבו, היא הגדר בעצמה. קבלני הגדר ומפרקיה יפרנסו זה את זה והואיל והעובדים יהיו מכל מקום ערבים, הכסף יישאר במשפחה. מחמד יבנה ואחמד יפרק.

אלא, כדי שהגדר לא תיגנב, צריך צבא שיפטרל יום ולילה וישמור עליה. היא והצבא הזה, יעלו מיליארדים. ולא היא בלבד – שאלו מומחים ממסך הברזל של מזרח גרמניה הקומוניסטית ויגידו לכם : צריך גם לחפור תעלות עמוקות , לזרוע חגורות של מוקשים, לבנות מגדלי שמירה ולציידם במיקלעים כבדים, צריך כלבים ורצועות הריגה. בסך הכל מערכת שלמה, ממלכת-גבול.

אלא, כמו שמיבצרי הצלבנים הם היסטוריה, כך גם מסך הברזל וחומת ברלין. כי עצם ההסתגרות מאחורי גבול מבוצר היא הסימן הקליני הראשון, הבלתי נמנע, לכליון. עיין ערך קו מג'ינו הצרפתי.

חסידי הנסיגה במסווה של "הפרדה" רואים את עקירת ההתנחלויות כמרכיב הכרחי בתוכניתם. ראשית, מפני שזה חלום חייהם, זו האובססיה, זה הדיבוק שלהם – הריר נוזל מפיהם למחשבה, שתחזינה עיניהם בנפול ההתנחלות והמתנחלים. שנית, מפני שעל חורבות ההתנחלויות הלא צריכה לקום אותה מדינה פלסטינית שממנה הם רוצים "להפרד".

ואינם מבינים, שההתנחלויות אינן הבעייה, כי אם דווקא הפתרון! מפני שההתנחלות בשטח, היא האנטיתיזה להתבצרות מבשרת-החורבן, היא היציאה למרחב – אותה מרחב מן הירדן ומערבה, אותה ארץ הרים – שממנה, רק ממנה, ניתן להגן על הבטן הרכה והפגיעה של השרון, בו מרוכזים רוב האוכלסיה, המסחר והתעשיה. במקום לשלוח פרחים לגיבורים ולחלוצים המקבלים עליהם קשיי חיים וסכנות חיים בישיבתם בעומק השטח, במקום להתברך בכך, שבדור כל כך פגיע, מפונק, חלשלוש וחמרני נמצאו בנים המוכנים לספוג את החיכוך, את הלחץ והאיבה של הספר ולהעניק למדינה הגנה ועומק הנשענים על היישובים – במקום לשלוח פרחים לכל מאחז חדש, שולחת להם הממשלה צווי פינוי.

טיעון מרכזי בזכות "ההפרדה" הוא הנימוק הדמוגרפי: עוד מעט והערבים יהיו לרוב. רק מדוע דווקא המחנה הזה, הדואג כל כך לדמוגרפיה, שותק מול כ-200,000 מערביי יש'ע שכבר התנחלו ביישובים הערבים בישראל, פלוס כמה עשרות אלפי ירדנים ומצרים שבאו בעקבות "השלום", פלוס לפחות 150,000 בעלי "זכות שיבה" שבאו בעקבות אוסלו – מתוניס, בגדד, תימן, ירדן, חיילים ומשפחותיהם, כל המימסד הטרוריסטי ומשפחותיו, פלוס ההגירה הבלתי פוסקת פנימה עפ'י אשרות תיירים ומבקרים וסטודנטים שהרשות הפלסטינית רשאית להנפיק עפ'י אוסלו – וכולם נשארים כאן?

וכבר אמרנו: לאחר ש"ניפרד" מאחורי הגדר שנבנה, מישהו יפריע לערפאת או ליורשיו להכניס לארץ –מליונים? מי שחושב, שהדמוגרפיה הזאת, שעליה לא יהיה לנו שום פיקוח, לא תלחץ עלינו, לא תמחץ אותנו עד מוות – משלה את עצמו.