שאלה: זו שאלה כואבת , אך אי אפשר להתחמק ממנה. הסמיכות בין אוכלוסיה ערבית ואוכלוסיה יהודית גורמת לשפיכות דמים מתמדת לצערנו. ערבים יורים ומטמינים מטעני חבלה. יש להיות מציאותי, ולהפסיק לחלום על כך שהעיניינים יסתדרו מאליהם. לכל דבר יש מחיר- גם לשלום ולביטחון. נראה שעם כל הכאב אין פתרון אחר אלא לעקור ישובים. האם במקרה כזה מוסרי ולגיטימי לעקור אדם מביתו? אם תהיה החלטת ממשלה בנידון, האם תהיה לו זכות מוסרית להתנגד, בטענה שהוא גר שם שנים רבות?
תשובה: ודאי שיש זכות לממשלת ישראל לפעול בדרך זו, ואין לאף אחד זכות להתנגד. סתם כך אין לפגוע באנשים, אך תמיד חשבון הכלל קודם לחשבון הפרט. איננו מזלזלים בקשר של האדם אל ביתו, אך דמם של רבים הוא יקר יותר. במקרה חירום, פינוי נוהג בכל העולם. כל יחיד שגר בארץ מסוימת מקבל על עצמו את חוקי המדינה בין אם הם מוצאים חן בעיניו, בין אם אינם מוצאים, בין שהם לטובתו בין שהם לרעתו. כל חוק לא ימצא חן בעיני אנשים מסוימים. בני אדם , דעותיהם שונות ופרצופיהם שונים, לא יתכן שכל החלטות הממשלה ינעמו לכולם. לכן יש צורך בבגרות נפשית לקבל את אותן החלטות, וזה תנאי לקיום החברה ולהימצאות היחיד במדינה.
ואם אותו יחיד או אותם יחידים, הם חסרי בגרות נפשית להבין נקודה כל כך פשוטה זאת, ומסרבים להתפנות מרצונם, מובן שמותר להכריחם. כמובן , אין זה נעים, אך מדינה שלמה אינה יכולה להיכנע לרצונותיהם של קבוצות שונות, על חשבון שפיכות דמם של רבים.
ואומנם, עקירת ישובים היא דבר הנעשה בלב כבד, רק אם אין כל פתרון אחר. כך הוא על פי החוק, על פי המוסר ועל פי התורה. יש למצות פתרון של שלום, אך הם אינו ניתן, כפי שאנו רואים עתה במו עינינו, שדם נשפך לרוב, ד' ירחם, אין ברירה אחרת, המוסר דורש פינוי ישובים ערבים.
עקרונית יש מקום לגויים שיגורו ארץ, רק אם הם מכבדים את חוקי המדינה כפי שנהוג בכל מדינה בעולם, אך אם הם עסוקים בלרצוח, מקומם באחת מעשרים ושתים מדינות ערב הסמוכות.
שאלה: הובנתי לא נכון. התכוונתי לישובים יהודים בשעה שיש סכסוך דמים בין שתי האוכלוסיות, האם זה יהיה סימטרי?
בוודאי, זה יהיה סימטרי. גם ישובים יהודים יש לפנות באתם תנאים, עם כל הכאב הכרוך בכך. כלומר, אם יהיו ישובים יהודים במדינה ערבית שיזרקו אבנים על תושבי אותה מדינה, יירו ויטמינו מטעני חבלה, זה יהיה אך מוסרי לעקור אותם מאותה מדינה ולשלוח אתם לארץ ישראל.
אמנם לא ידוע שהיה מקרה כזה לכל אורך ההסטוריה, אך אם יהיה כזה, זה יהיה בהחלט מוסרי אם אותה מדינה תודיע להם: אנחנו קיבלנו אתכם כאורחים, אך אתם חציתם את כל הקווים האדומים, עתה סעו לארצכם. אך שאלה זו בודאי לא תעמוד על הפרק, כי יחוסלו על המקום. אפילו יהודי במדינה ערבית, אפילו חבר כנסת שיתבטא ברבים ויודיע שהוא חותר להקמת מדינה יהודית בתוך אותה מדינה ערבית, סופו יהיה רע ומר, קל וחומר אם יקרא למרד מזויין. לכן יש בהחלט שוויון וסימטריה , משפט אחד וחוק אחד ליהודי ולערבי, לישוב יהודי במדינה ערבית, ולישוב ערבי במדינה יהודית.
ואתם שלום, וביתכם שלום , ולכל אשר לכם שלום.
תשובה: ודאי שיש זכות לממשלת ישראל לפעול בדרך זו, ואין לאף אחד זכות להתנגד. סתם כך אין לפגוע באנשים, אך תמיד חשבון הכלל קודם לחשבון הפרט. איננו מזלזלים בקשר של האדם אל ביתו, אך דמם של רבים הוא יקר יותר. במקרה חירום, פינוי נוהג בכל העולם. כל יחיד שגר בארץ מסוימת מקבל על עצמו את חוקי המדינה בין אם הם מוצאים חן בעיניו, בין אם אינם מוצאים, בין שהם לטובתו בין שהם לרעתו. כל חוק לא ימצא חן בעיני אנשים מסוימים. בני אדם , דעותיהם שונות ופרצופיהם שונים, לא יתכן שכל החלטות הממשלה ינעמו לכולם. לכן יש צורך בבגרות נפשית לקבל את אותן החלטות, וזה תנאי לקיום החברה ולהימצאות היחיד במדינה.
ואם אותו יחיד או אותם יחידים, הם חסרי בגרות נפשית להבין נקודה כל כך פשוטה זאת, ומסרבים להתפנות מרצונם, מובן שמותר להכריחם. כמובן , אין זה נעים, אך מדינה שלמה אינה יכולה להיכנע לרצונותיהם של קבוצות שונות, על חשבון שפיכות דמם של רבים.
ואומנם, עקירת ישובים היא דבר הנעשה בלב כבד, רק אם אין כל פתרון אחר. כך הוא על פי החוק, על פי המוסר ועל פי התורה. יש למצות פתרון של שלום, אך הם אינו ניתן, כפי שאנו רואים עתה במו עינינו, שדם נשפך לרוב, ד' ירחם, אין ברירה אחרת, המוסר דורש פינוי ישובים ערבים.
עקרונית יש מקום לגויים שיגורו ארץ, רק אם הם מכבדים את חוקי המדינה כפי שנהוג בכל מדינה בעולם, אך אם הם עסוקים בלרצוח, מקומם באחת מעשרים ושתים מדינות ערב הסמוכות.
שאלה: הובנתי לא נכון. התכוונתי לישובים יהודים בשעה שיש סכסוך דמים בין שתי האוכלוסיות, האם זה יהיה סימטרי?
בוודאי, זה יהיה סימטרי. גם ישובים יהודים יש לפנות באתם תנאים, עם כל הכאב הכרוך בכך. כלומר, אם יהיו ישובים יהודים במדינה ערבית שיזרקו אבנים על תושבי אותה מדינה, יירו ויטמינו מטעני חבלה, זה יהיה אך מוסרי לעקור אותם מאותה מדינה ולשלוח אתם לארץ ישראל.
אמנם לא ידוע שהיה מקרה כזה לכל אורך ההסטוריה, אך אם יהיה כזה, זה יהיה בהחלט מוסרי אם אותה מדינה תודיע להם: אנחנו קיבלנו אתכם כאורחים, אך אתם חציתם את כל הקווים האדומים, עתה סעו לארצכם. אך שאלה זו בודאי לא תעמוד על הפרק, כי יחוסלו על המקום. אפילו יהודי במדינה ערבית, אפילו חבר כנסת שיתבטא ברבים ויודיע שהוא חותר להקמת מדינה יהודית בתוך אותה מדינה ערבית, סופו יהיה רע ומר, קל וחומר אם יקרא למרד מזויין. לכן יש בהחלט שוויון וסימטריה , משפט אחד וחוק אחד ליהודי ולערבי, לישוב יהודי במדינה ערבית, ולישוב ערבי במדינה יהודית.
ואתם שלום, וביתכם שלום , ולכל אשר לכם שלום.