אם מחפשים מתנדב, אני מוכן להיות עורך דין למדיניות ההבלגה של שרון. לא שאני קונה את הבלופים האורווליאניים שאיפוק הוא עשייה וחולשה היא כוח. איפוק הוא מחדל וחולשה היא חולשה, ויש לכל זה מחיר לא קטן בשחיקת כוח ההרתעה שלנו. אני גם לא משלה את עצמי שזה יביא לנו את אהדת העולם. ראינו מה עשה הBBC- בתמורה להבלגתנו האצילית. העולם יהיה איתנו רק אם חס וחלילה יתהפך הגלגל, לערפאת יהיו טנקים ומטוסים, ולנו יהיו ילדים זורקי אבנים. אנחנו נזכה לאהדה גדולה, אם חס ושלום האוכלוסיה שלנו תהיה מורעבת תחת סגר, בזמן שהפלשתינים יילכו בנחת לתיאטרונים ולקניונים ויטיילו בחו"ל. בגדול, העולם הנוצרי הולך עם המסכנים. ואם זאת הבחירה, עדיף שהעולם יהיה איתם.
העניין הוא לא אהדת העולם אלא היכולת לממש אותה בשטח. הראיס רוצה להביא לכאן כוח בינלאומי שיסלק אותנו מיש"ע, ויעניק לו את המדינה שלו ללא שלום עם ישראל. הפתגם הערבי המפורסם שאומר "הכה ותבכה", הוא עיקר המדיניות של ערפאת. לשם כך הוא זקוק להרבה דם פלשתיני שפוך. כל המכות שלו נועדו לגרור את ישראל למכת נגד אכזרית. הוא מעוניין בצילומי זוועה של מאות גוויות של נשים וילדים פלשתינים, בתמונות של טנקים ישראלים בחוצות ערים פלשתיניות חרבות, במראות של אזרחים ערבים מפוחדים עומדים אל הקיר בידיים מורמות, וחיילים ישראלים חמושים עושים עליהם חיפושים.
זה מה שהעולם ראה בקוסובו, ובעקבות זאת החליט לשלוח כוח של עשרות אלפי חיילים אמריקנים ואירופאים כדי לסלק את הכובש הסרבי. את זה ממשלת שרון נזהרת לא לתת לערפאת. בעצם ההבלגה היא משהו מסוג הבדיחה על הסדיסט שאומר למזוכיסט: אתה רוצה מכות? לא תקבל!
ויש מקום להזהר, כי ערפאת מכיר היטב את כללי התקשורת הבינלאומית. ערבים הרוגים הם חדשות מזעזעות, יהודים הרוגים לא עושים הרבה רושם. יתר על-כן, זה כבר תשעה חודשים שהעולם רואה יום יום חיילים ישראלים ממוגנים ומשוכפצים יורים בנשק חם, טנקים ישראלים מפגיזים, מסוקים ישראלים מפציצים, ומולם נערים ערבים חשופים שמיידים אבנים בחירוף נפש, ואמבולנסים מייללים מפנים אותם אחד אחד לבתי החולים. מעולם לא נראה על המירקע צלף ערבי בפעולה. ערפאת יודע שזה לא מספיק, וצריך עוד כמה מנות דם של פלשתינים. זה מה שהוא מחפש.
אבל גוי אובייקטיבי והגון שרואה את המראות, לא יכול להבין את הסיפור כפי שהוא. הוא אומר לעצמו שלנוכח האומללות הפלשתינית והחוזק הישראלי, השאלה מי התחיל היא שאלה של גן ילדים. מה שחשוב הוא מי יכול להפסיק, וברור שחובת ההוכחה היא על הצד החזק. הרי אדם הגון לא יכול להעלות בדעתו שערפאת מזמין על עצמו מכות ומעוניין בהרג של בני עמו. כלפי הגוי הזה מכוונת ההבלגה.
היא לא נועדה להביא לנו זרי פרחים מכל העולם, ולא להפוך את הBBC- לערוץ 7. העולם המערבי ימשיך להיות בעד ערפאת ונגד שרון, את זה לא נוכל לשנות ולא זו השאלה. השאלה היא אם ערפאת יצליח לממש את אהדת העולם ולהפוך אותה לכוח, או שיישאר המסכן הנצחי שכולם מלטפים אותו אבל אף אחד לא רוצה להסתבך למענו במעשים.
עד כאן דברי העורך-דין. אילו זאת היתה השאלה היחידה, אפשר היה לומר שזה מצליח. אבל בינתיים הורגים אותנו. אריק שרון אמר שאסור לשאול עד מתי, ובעניין הזה אני כבר לא מתנדב להיות עורך דין שלו. צריך לשאול עד מתי, והוא צריך לענות על השאלה.
העניין הוא לא אהדת העולם אלא היכולת לממש אותה בשטח. הראיס רוצה להביא לכאן כוח בינלאומי שיסלק אותנו מיש"ע, ויעניק לו את המדינה שלו ללא שלום עם ישראל. הפתגם הערבי המפורסם שאומר "הכה ותבכה", הוא עיקר המדיניות של ערפאת. לשם כך הוא זקוק להרבה דם פלשתיני שפוך. כל המכות שלו נועדו לגרור את ישראל למכת נגד אכזרית. הוא מעוניין בצילומי זוועה של מאות גוויות של נשים וילדים פלשתינים, בתמונות של טנקים ישראלים בחוצות ערים פלשתיניות חרבות, במראות של אזרחים ערבים מפוחדים עומדים אל הקיר בידיים מורמות, וחיילים ישראלים חמושים עושים עליהם חיפושים.
זה מה שהעולם ראה בקוסובו, ובעקבות זאת החליט לשלוח כוח של עשרות אלפי חיילים אמריקנים ואירופאים כדי לסלק את הכובש הסרבי. את זה ממשלת שרון נזהרת לא לתת לערפאת. בעצם ההבלגה היא משהו מסוג הבדיחה על הסדיסט שאומר למזוכיסט: אתה רוצה מכות? לא תקבל!
ויש מקום להזהר, כי ערפאת מכיר היטב את כללי התקשורת הבינלאומית. ערבים הרוגים הם חדשות מזעזעות, יהודים הרוגים לא עושים הרבה רושם. יתר על-כן, זה כבר תשעה חודשים שהעולם רואה יום יום חיילים ישראלים ממוגנים ומשוכפצים יורים בנשק חם, טנקים ישראלים מפגיזים, מסוקים ישראלים מפציצים, ומולם נערים ערבים חשופים שמיידים אבנים בחירוף נפש, ואמבולנסים מייללים מפנים אותם אחד אחד לבתי החולים. מעולם לא נראה על המירקע צלף ערבי בפעולה. ערפאת יודע שזה לא מספיק, וצריך עוד כמה מנות דם של פלשתינים. זה מה שהוא מחפש.
אבל גוי אובייקטיבי והגון שרואה את המראות, לא יכול להבין את הסיפור כפי שהוא. הוא אומר לעצמו שלנוכח האומללות הפלשתינית והחוזק הישראלי, השאלה מי התחיל היא שאלה של גן ילדים. מה שחשוב הוא מי יכול להפסיק, וברור שחובת ההוכחה היא על הצד החזק. הרי אדם הגון לא יכול להעלות בדעתו שערפאת מזמין על עצמו מכות ומעוניין בהרג של בני עמו. כלפי הגוי הזה מכוונת ההבלגה.
היא לא נועדה להביא לנו זרי פרחים מכל העולם, ולא להפוך את הBBC- לערוץ 7. העולם המערבי ימשיך להיות בעד ערפאת ונגד שרון, את זה לא נוכל לשנות ולא זו השאלה. השאלה היא אם ערפאת יצליח לממש את אהדת העולם ולהפוך אותה לכוח, או שיישאר המסכן הנצחי שכולם מלטפים אותו אבל אף אחד לא רוצה להסתבך למענו במעשים.
עד כאן דברי העורך-דין. אילו זאת היתה השאלה היחידה, אפשר היה לומר שזה מצליח. אבל בינתיים הורגים אותנו. אריק שרון אמר שאסור לשאול עד מתי, ובעניין הזה אני כבר לא מתנדב להיות עורך דין שלו. צריך לשאול עד מתי, והוא צריך לענות על השאלה.