התורה סתמה ולא פירשה את חטאם של משה ואהרון, שבשלו לא נכנסו לארץ. בשלושת המקומות שבהם היא דנה בחטא היא מדגישה, שמשה ואהרון לא קידשו את שם ה', ושה' קידש את שמו בהם. (המקום נקרא 'קדש'!) במפרשים רבו הדעות על החטא, והר"י אברבנאל הביא עשר מהן.
שד"ל הוסיף עוד דעות בחטא, וכתב בפירושו: "אשר על כן כל ימי נמנעתי מהעמיק החקירה בדבר הזה, מיראה שמא מתוך חקירותי יצא לי פירוש חדש, ונמצאתי גם אני מוסיף עוון חדש על משה רבנו".
בעלי המסורה חילקו את פרשת מי מריבה לשלושה חלקים. החלק הראשון (פס' א- ו) מתאר את תלונתם של ישראל עד שנראה כבוד ה'. החלק השני (ז'- י"א) מפרט את צו ה' למשה ולאהרון ואת מעשהו של משה עד שיצאו המים. בחלק השלישי (י"ב- יג) העוסק בגזירה על משה ועל אהרון, לא נעסוק .
המפרשים כולם ראו את החטא בחלק השני של הפרשה, וטרחו לבאר במה שינה משה מצו ה'. בכך שהכה במקום לדבר, שהכה פעמיים במקום פעם אחת, שהוסיף דברי כעס אל בני ישראל ועוד.
המפרשים כולם (כולל הראב"ע, עיין להלן) ראו את החטא בחלק השני של הפרשה, וטרחו לבאר במה שינה משה מצו ה'. בכך שהכה במקום לדבר, שהכה פעמיים במקום פעם אחת, שהוסיף דברי כעס אל בני ישראל ועוד.
רמז שנתן הראב"ע, קודם שפירש את החטא, מעלה אפשרות שלא לראות את חטא באי-מילוי צו ה' ע"י משה, אלא דווקא בחלקה הראשון של הפרשה. וזו לשונו: "ויבא משה ואהרון מפני הקהל אל פתח אהל מועד ויפלו על פניהם- כדמות בורחים".
חטאם של שני ארזי הלבנון, מנהיגי העם, היה אפוא בכך, שלא עמדו מעצמם בפרץ, לא מיחו בעם על תלונתם ולא קידשו את ה' בדבריהם הנמרצים שנועדו ללמד לעם אמונה וכוח סבל ברגעים הקשים. ברגע המבחן הרימו משה ואהרון את ידיהם, לא ידעו להנהיג, ובאו אל אוהל מועד ונפלו לפני ה'. ה' הוצרך לגלות את כבודו ולטפל במתלוננים בכבודו ועל ידי נס גלוי. על כגון דא אמר אביי (שבת נ"ה) 'כמה גרוע אדם זה, שנשתנו עליו סדרי בראשית'. משולים היו משה ואהרון באותה שעה, למורה שאינו משתלט על פרחחי כיתתו, ובא לחדר המנהל כדי לבקש עזרה.
ב.
לפי 'חטא' זה נראה, שה'עונש' היה בהתאם. חוסר מנהיגות אינו חטא. ואכן, חז"ל יודעים לספר לנו במדרש, שכשמשה ביקש להיכנס לארץ כמשרתו של יהושע, הסכים הקב"ה עמו. משה עצמו חזר בו מכך משום 'אלף מיתות ואל קנאה אחת'. אכן, כך מתפרש היטב מה שנאמר למשה פעמים רבות אחרי החטא: "כי לא תעבור את הירדן הזה". לשון 'לעבור' במקרא אינה רק להגיע מצדו האחד של הנהר אל צדו השני, אלא 'לישנא דאקדומי הוא, כתיב..ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם'. כלומר- לשון הנהגה. משכשל משה במהיגותו, נצטווה לתיתה ליהושע לקראת הכניסה לארץ.
ג.
ניתן להניח, שעל כישלון מקרי לא היה הקב"ה מתעבר כך במשה. פרשת מי מריבה מקבילה לפרשת מסה ומריבה ברפידים בשמות י"ז (עד כדי כך, שיש מן המפרשים הטוענים שמקרה אחד הוא). לעומת מי מריבה- שם גער משה במתלוננים: "מה תריבון עמדי, מה תנסון את ה"'. אך משהמשיך העם בתלונתו, הרים משה את ידיו ופנה אל ה': "מה אעשה לעם הזה, עוד מעט וסקלוני". גם שם נזף בו ה' (עיין רש"י) וציוה עליו: "עבור לפני העם". ובלשוננו- 'קח מנהיגות ואל תירא'. משנכשל בשניה, במי מריבה, נאמר לו: "וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו, כי הוא יעבור לפני העם"(דברים ד').
ד.
עיקר הכישלון היה בגדול שבחטאים, חטא 'נתנה ראש ונשובה מצרימה'- חטא המרגלים. גם שם, בליל תשעה באב, בעקבות תלונתם- חסרה המנהיגות, מנהיגות שהייתה כה חזקה לאחר חטא העגל בשריפת העגל ובאמירת "מי לה' אלי". וכאן במרגלים: "ויפל משה ואהרון על פניהם לפני כל קהל עדת בני ישראל". רק יהושע וכלב מנסים לעמוד בפרץ מול הרעה התבוסתנית. שם כבר נבחר יהושע למנהיג במקום משה, שחלשה דעתו, ולא עמד בפרץ בעת המבחן, וכמפורש בדברים א': גם בי התאנף ה' בגללכם לאמר, גם אתה לא תבא שם. יהושע בן נון העומד לפניך הוא יבא שמה". ברפידים הותרה משה וננזף. במרגלים נגזר עליו לתת את מנהיגותו ליהושע. במי מריבה נחתמה הגזירה סופית. לארץ יכניסם רק מנהיג המסוגל לעמוד מול עם חלש בעת משבר, ולהובילם אחריו בגאון מכוח מנהיגותו ואמונתו.
שד"ל הוסיף עוד דעות בחטא, וכתב בפירושו: "אשר על כן כל ימי נמנעתי מהעמיק החקירה בדבר הזה, מיראה שמא מתוך חקירותי יצא לי פירוש חדש, ונמצאתי גם אני מוסיף עוון חדש על משה רבנו".
בעלי המסורה חילקו את פרשת מי מריבה לשלושה חלקים. החלק הראשון (פס' א- ו) מתאר את תלונתם של ישראל עד שנראה כבוד ה'. החלק השני (ז'- י"א) מפרט את צו ה' למשה ולאהרון ואת מעשהו של משה עד שיצאו המים. בחלק השלישי (י"ב- יג) העוסק בגזירה על משה ועל אהרון, לא נעסוק .
המפרשים כולם ראו את החטא בחלק השני של הפרשה, וטרחו לבאר במה שינה משה מצו ה'. בכך שהכה במקום לדבר, שהכה פעמיים במקום פעם אחת, שהוסיף דברי כעס אל בני ישראל ועוד.
המפרשים כולם (כולל הראב"ע, עיין להלן) ראו את החטא בחלק השני של הפרשה, וטרחו לבאר במה שינה משה מצו ה'. בכך שהכה במקום לדבר, שהכה פעמיים במקום פעם אחת, שהוסיף דברי כעס אל בני ישראל ועוד.
רמז שנתן הראב"ע, קודם שפירש את החטא, מעלה אפשרות שלא לראות את חטא באי-מילוי צו ה' ע"י משה, אלא דווקא בחלקה הראשון של הפרשה. וזו לשונו: "ויבא משה ואהרון מפני הקהל אל פתח אהל מועד ויפלו על פניהם- כדמות בורחים".
חטאם של שני ארזי הלבנון, מנהיגי העם, היה אפוא בכך, שלא עמדו מעצמם בפרץ, לא מיחו בעם על תלונתם ולא קידשו את ה' בדבריהם הנמרצים שנועדו ללמד לעם אמונה וכוח סבל ברגעים הקשים. ברגע המבחן הרימו משה ואהרון את ידיהם, לא ידעו להנהיג, ובאו אל אוהל מועד ונפלו לפני ה'. ה' הוצרך לגלות את כבודו ולטפל במתלוננים בכבודו ועל ידי נס גלוי. על כגון דא אמר אביי (שבת נ"ה) 'כמה גרוע אדם זה, שנשתנו עליו סדרי בראשית'. משולים היו משה ואהרון באותה שעה, למורה שאינו משתלט על פרחחי כיתתו, ובא לחדר המנהל כדי לבקש עזרה.
ב.
לפי 'חטא' זה נראה, שה'עונש' היה בהתאם. חוסר מנהיגות אינו חטא. ואכן, חז"ל יודעים לספר לנו במדרש, שכשמשה ביקש להיכנס לארץ כמשרתו של יהושע, הסכים הקב"ה עמו. משה עצמו חזר בו מכך משום 'אלף מיתות ואל קנאה אחת'. אכן, כך מתפרש היטב מה שנאמר למשה פעמים רבות אחרי החטא: "כי לא תעבור את הירדן הזה". לשון 'לעבור' במקרא אינה רק להגיע מצדו האחד של הנהר אל צדו השני, אלא 'לישנא דאקדומי הוא, כתיב..ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם'. כלומר- לשון הנהגה. משכשל משה במהיגותו, נצטווה לתיתה ליהושע לקראת הכניסה לארץ.
ג.
ניתן להניח, שעל כישלון מקרי לא היה הקב"ה מתעבר כך במשה. פרשת מי מריבה מקבילה לפרשת מסה ומריבה ברפידים בשמות י"ז (עד כדי כך, שיש מן המפרשים הטוענים שמקרה אחד הוא). לעומת מי מריבה- שם גער משה במתלוננים: "מה תריבון עמדי, מה תנסון את ה"'. אך משהמשיך העם בתלונתו, הרים משה את ידיו ופנה אל ה': "מה אעשה לעם הזה, עוד מעט וסקלוני". גם שם נזף בו ה' (עיין רש"י) וציוה עליו: "עבור לפני העם". ובלשוננו- 'קח מנהיגות ואל תירא'. משנכשל בשניה, במי מריבה, נאמר לו: "וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו, כי הוא יעבור לפני העם"(דברים ד').
ד.
עיקר הכישלון היה בגדול שבחטאים, חטא 'נתנה ראש ונשובה מצרימה'- חטא המרגלים. גם שם, בליל תשעה באב, בעקבות תלונתם- חסרה המנהיגות, מנהיגות שהייתה כה חזקה לאחר חטא העגל בשריפת העגל ובאמירת "מי לה' אלי". וכאן במרגלים: "ויפל משה ואהרון על פניהם לפני כל קהל עדת בני ישראל". רק יהושע וכלב מנסים לעמוד בפרץ מול הרעה התבוסתנית. שם כבר נבחר יהושע למנהיג במקום משה, שחלשה דעתו, ולא עמד בפרץ בעת המבחן, וכמפורש בדברים א': גם בי התאנף ה' בגללכם לאמר, גם אתה לא תבא שם. יהושע בן נון העומד לפניך הוא יבא שמה". ברפידים הותרה משה וננזף. במרגלים נגזר עליו לתת את מנהיגותו ליהושע. במי מריבה נחתמה הגזירה סופית. לארץ יכניסם רק מנהיג המסוגל לעמוד מול עם חלש בעת משבר, ולהובילם אחריו בגאון מכוח מנהיגותו ואמונתו.