יאיר יקר, אהוב וקדוש, קשה לתאר עד כמה אהבת את ארצנו הקדושה, כמה אהבת לחוש בגופך את האדמה הקדושה, ללכת ברגליך על רגביה הקדושים כפי שהתהלכו נביאנו הקדמונים.
כיסופי אלפי שנות גלות, של יהודים מעונים ומושפלים, עם שרידי חרב, הכמהים לשוב לציון, התגלו בליבך. את הכל נתת עד כלות, בזריעה, נטיעה ומרעה, כדי להגשים את חזונם לחדש ימינו כאן כקדם.
חזון מיוחד היה לך, לגלות את הקדושה שבתוך החיים, לחשוף את האמת דרך הטבע המקודש של ארץ ישראל, לחבר את השמיים ואת הארץ.
רצית לגלות זאת בחיים מלאי התוכן והעצמה שלך. אבל כנראה שהעולם אינו מוכשר עדיין לכך, יש יותר מידי רשע בעולם, וכדי לתקנו צריך עוד להאבק, להלחם ואף למסור את הנפש.
בעולם האמת תעלה למדרגה העליונה שלה זוכים כל אותם שנהרגים על קידוש ה', שאין כל ברייה יכולה לעמוד במחיצם, אחר שמסרו את נפשם על קידוש ה'. אבל בעולם הזה, משפחתך וחבריך נשארים כאן ליד קברך ובוכים. כבר עתה אנחנו מתגעגעים ללחיצת ידך העמוקה והממושכת.
אני זוכר את שיחותינו בלילות הקרים הירושלמים. אתה ישראלי שגדלת רחוק מחיי תורה ומצוות שספג את ערכיה היפים של תנועת העבודה ובא ללמוד תורה, ואני בחור צעיר מישיבת מרכז הרב.
גרתם אז, אתה ודליה, בדירת מרתף בקרית משה, ועסקתם בחיפוש ותהייה אחר החיים הנכונים. אתה הייתה ממונה על חיפוש האמת ודליה על חיפוש הטוב, וביחד הייתם זוג אוהב, יפה מאוד ואופטימי, ממבחר פירותיה של ארץ ישראל. אח"כ עברתם לגור בבית אל שבארץ בנימין והתחזקתם בתורה ובמצוות.
היית בוגר סיירת שקד, שאהב את הארץ ואהב את החיים. כבחור מוצלח יכולת למצות את כל מה שהחברה הישראלית מסוגלת להציע, אבל חיפשת יותר, מצאת כי האהבה אינה אמיתית, והחזון נבוב, והיופי מוחצן, ובאת לחפש את עצמך ביהדות המקורית שמהר סיני.
כל כך אהבנו, עד שלאחר נישואי, היה ברור שעלינו להתארח אצלכם לשבע ברכות, וכך מכל תושבי בית אל היקרים, תלמידיו המובהקים של אבי מורי, ערכנו את שבע הברכות הראשון שלנו בקרוון הפשוט שלכם בבית אל. היה טוב להתחבר אל האמת והתום שבך, לטעום את התבשילים הטעימים שדליה יודעת להכין בלא לפגוע בטעמם הטבעי.
וכך היינו מטיילים, בשיחותינו מענייני הלכה לאמונה, משאלות של תולעים בסלט- לחזון הגאולה, מדברי הנביאים -לכוזרי, ומהרמב"ם- לחסידות. אבל אתה תמיד המשכת בחיפושך הלאה, אל מעבר לאופק.
אהבת להתבונן בדרכך המיוחדת בדברי חז"ל, לטעום את פסוקי התנ"ך, למצוץ את צופם, ולפלס דרך לאורם. כל כך רצית להיות טבעי ואמיתי, עד שלפעמים היית נראה משונה. אבל כל מי שהכיר אותך באמת לא יכל שלא לאהוב אותך.
גם כשהפלגת רחוק, והיית הולך למילואים בלבנון ומתפלל שלוש שעות תפילת שחרית כדרכם של החסידים הראשונים, ידעו שהדברים נובעים מקירות ליבך. גם כשהיית הולך במוצב ומוריד את כל התמונות המכוערות שתלו על הקירות, לא יכלו לשנוא אותך אלא אהבו אותך.
רצית לחיות בשטחים הפתוחים ועברת לדרום, לסוסיא, פה הוספת והתחברת להרים ולגאיות, לאדמה הקדושה, ולחיים הטבעיים.
המסגרות הלכו ונעשו צרות עבורך. לא יכולת לשאת את הפשרות שכולנו נאלצים לעשות עם המציאות, רצית להתחבר למקורות הקדומים, להר סיני. לשאוב מלא חופניים אורה וברכה, חפשת דרכים חדשות-ישנות, אהבת את צאנך, את הפשטות הטהורה שבטבע, את הגישה הישירה של הכבשים את הרצון הפשוט של העיזים, ומאסת בשקר שהשליטו על העולם פועלי אוון ומפירי ברית.
כמעט והתנתקת, אבל שלא כמו רוב המחפשים שנופלים ומאבדים הכל בדרכם, החיפוש שלך היה אמיתי, וכך זכית לאשה נפלאה שעמדה לצידך בכל הקשיים, וזכיתם לגדל משפחה גדולה ויקרה. "וישגב אביון מעוני וישם כצאן משפחות".
האמנת שתוכל לתקן את כל העולם בכח דבקותך באמת, וכך היית הולך יום יום אל מעבר לאופק, וכולנו היינו דואגים, ואתה היית שב רציני, שמח ומאמין.
אך אויה, אתמול אחרת מלשוב, וכששקעה החמה והלילה החשיך והכבשים שבו לבדם בלא הרועה הנאמן כבר חששנו שמא קרה דבר נורא, ובסוף הלילה מצאו את גופתך נקובה בכדורים.
כמה רשע ישנו בעולם, שיהודי טוב ותמים כמוך אינו יכול לילך לבית עולמו זקן ושבע ימים.
וכל הרשע הזה שבעולם קם על ישראל, ובמיוחד על המובחרים שבישראל - להרוג מתנחלים קדושים, להחריב את מדינת ישראל ולמנוע את הגשמת חזון הנביאים.
הארץ הזו שהיתה זבת חלב ודבש הפכה על ידם לארץ שהריה שוממים ועמקיה מלאים ביצות, וכשסוף סוף חזר ישראל לארצו והאדמה החלה לתת את יבולה - הם קמים עלינו לרצוח ולשרוף.
וכל כולנו, כל המתנחלים בהר, ניצבים היום בחזית, ובגופנו ממש הננו ממשיכים להאחז בהר, ולהגן על מדינת היהודים ולהגשים את חזון הנביאים.
כמה חלמת לראות את משפחתך גדלה, לראות נכדים ונינים יושבים על ברכיך וסביב לשולחנך כשתילי זיתים, לקרוא להם מדברי הנביאים, לרעות עימם את צאנך, ללכת עימם בין ההררים העצובים הללו. כמה רצית לנחם את הארץ השוממה מבלי בניה, ולהודיעה כי שבו בנים לגבולם, שבו מארץ אויב.
אבל גם כאן עוד יש אויב. ויש ערבים שרוצחים, ויש ערבים שמשקרים ומתחנפים ומוליכים שולל. ולדאבונינו יש גם יהודים שבטפשותם משתפים פעולה עם תהליך ההונאה של הסכמי אוסלו הארורים.
ואנחנו על משמרתנו נעמוד, נדבוק בארץ, לא נכנע לשקר, נתבע מצה"ל לנקום את מותך, הצדק דורש נקמה. אנחנו לא באנו ארצה לנשל ערבים הגונים, אבל משקמו עלינו לכלותינו נתבע שכל מי שרצה להרוג יהרג, וכל מי שרצה לגרש יגורש, ועם ישראל ישכון לבטח על ארצו. וכשיש יהודים קדושים כמוך אנחנו בטוחים שננצח.
יהי רצון שבמהרה יתקיימו כל דברי הנחמות. ואשתך-אלמנתך דליה תזכה להוביל לחופה בשמחה את כל ילדיכם, ונכדיך וניניך יגדלו על ברכיה, ועם גדול יצא ממך, שיזכור את דרכך המיוחדת וימשיך לקדש את שמו של ה' בעולם.
כיסופי אלפי שנות גלות, של יהודים מעונים ומושפלים, עם שרידי חרב, הכמהים לשוב לציון, התגלו בליבך. את הכל נתת עד כלות, בזריעה, נטיעה ומרעה, כדי להגשים את חזונם לחדש ימינו כאן כקדם.
חזון מיוחד היה לך, לגלות את הקדושה שבתוך החיים, לחשוף את האמת דרך הטבע המקודש של ארץ ישראל, לחבר את השמיים ואת הארץ.
רצית לגלות זאת בחיים מלאי התוכן והעצמה שלך. אבל כנראה שהעולם אינו מוכשר עדיין לכך, יש יותר מידי רשע בעולם, וכדי לתקנו צריך עוד להאבק, להלחם ואף למסור את הנפש.
בעולם האמת תעלה למדרגה העליונה שלה זוכים כל אותם שנהרגים על קידוש ה', שאין כל ברייה יכולה לעמוד במחיצם, אחר שמסרו את נפשם על קידוש ה'. אבל בעולם הזה, משפחתך וחבריך נשארים כאן ליד קברך ובוכים. כבר עתה אנחנו מתגעגעים ללחיצת ידך העמוקה והממושכת.
אני זוכר את שיחותינו בלילות הקרים הירושלמים. אתה ישראלי שגדלת רחוק מחיי תורה ומצוות שספג את ערכיה היפים של תנועת העבודה ובא ללמוד תורה, ואני בחור צעיר מישיבת מרכז הרב.
גרתם אז, אתה ודליה, בדירת מרתף בקרית משה, ועסקתם בחיפוש ותהייה אחר החיים הנכונים. אתה הייתה ממונה על חיפוש האמת ודליה על חיפוש הטוב, וביחד הייתם זוג אוהב, יפה מאוד ואופטימי, ממבחר פירותיה של ארץ ישראל. אח"כ עברתם לגור בבית אל שבארץ בנימין והתחזקתם בתורה ובמצוות.
היית בוגר סיירת שקד, שאהב את הארץ ואהב את החיים. כבחור מוצלח יכולת למצות את כל מה שהחברה הישראלית מסוגלת להציע, אבל חיפשת יותר, מצאת כי האהבה אינה אמיתית, והחזון נבוב, והיופי מוחצן, ובאת לחפש את עצמך ביהדות המקורית שמהר סיני.
כל כך אהבנו, עד שלאחר נישואי, היה ברור שעלינו להתארח אצלכם לשבע ברכות, וכך מכל תושבי בית אל היקרים, תלמידיו המובהקים של אבי מורי, ערכנו את שבע הברכות הראשון שלנו בקרוון הפשוט שלכם בבית אל. היה טוב להתחבר אל האמת והתום שבך, לטעום את התבשילים הטעימים שדליה יודעת להכין בלא לפגוע בטעמם הטבעי.
וכך היינו מטיילים, בשיחותינו מענייני הלכה לאמונה, משאלות של תולעים בסלט- לחזון הגאולה, מדברי הנביאים -לכוזרי, ומהרמב"ם- לחסידות. אבל אתה תמיד המשכת בחיפושך הלאה, אל מעבר לאופק.
אהבת להתבונן בדרכך המיוחדת בדברי חז"ל, לטעום את פסוקי התנ"ך, למצוץ את צופם, ולפלס דרך לאורם. כל כך רצית להיות טבעי ואמיתי, עד שלפעמים היית נראה משונה. אבל כל מי שהכיר אותך באמת לא יכל שלא לאהוב אותך.
גם כשהפלגת רחוק, והיית הולך למילואים בלבנון ומתפלל שלוש שעות תפילת שחרית כדרכם של החסידים הראשונים, ידעו שהדברים נובעים מקירות ליבך. גם כשהיית הולך במוצב ומוריד את כל התמונות המכוערות שתלו על הקירות, לא יכלו לשנוא אותך אלא אהבו אותך.
רצית לחיות בשטחים הפתוחים ועברת לדרום, לסוסיא, פה הוספת והתחברת להרים ולגאיות, לאדמה הקדושה, ולחיים הטבעיים.
המסגרות הלכו ונעשו צרות עבורך. לא יכולת לשאת את הפשרות שכולנו נאלצים לעשות עם המציאות, רצית להתחבר למקורות הקדומים, להר סיני. לשאוב מלא חופניים אורה וברכה, חפשת דרכים חדשות-ישנות, אהבת את צאנך, את הפשטות הטהורה שבטבע, את הגישה הישירה של הכבשים את הרצון הפשוט של העיזים, ומאסת בשקר שהשליטו על העולם פועלי אוון ומפירי ברית.
כמעט והתנתקת, אבל שלא כמו רוב המחפשים שנופלים ומאבדים הכל בדרכם, החיפוש שלך היה אמיתי, וכך זכית לאשה נפלאה שעמדה לצידך בכל הקשיים, וזכיתם לגדל משפחה גדולה ויקרה. "וישגב אביון מעוני וישם כצאן משפחות".
האמנת שתוכל לתקן את כל העולם בכח דבקותך באמת, וכך היית הולך יום יום אל מעבר לאופק, וכולנו היינו דואגים, ואתה היית שב רציני, שמח ומאמין.
אך אויה, אתמול אחרת מלשוב, וכששקעה החמה והלילה החשיך והכבשים שבו לבדם בלא הרועה הנאמן כבר חששנו שמא קרה דבר נורא, ובסוף הלילה מצאו את גופתך נקובה בכדורים.
כמה רשע ישנו בעולם, שיהודי טוב ותמים כמוך אינו יכול לילך לבית עולמו זקן ושבע ימים.
וכל הרשע הזה שבעולם קם על ישראל, ובמיוחד על המובחרים שבישראל - להרוג מתנחלים קדושים, להחריב את מדינת ישראל ולמנוע את הגשמת חזון הנביאים.
הארץ הזו שהיתה זבת חלב ודבש הפכה על ידם לארץ שהריה שוממים ועמקיה מלאים ביצות, וכשסוף סוף חזר ישראל לארצו והאדמה החלה לתת את יבולה - הם קמים עלינו לרצוח ולשרוף.
וכל כולנו, כל המתנחלים בהר, ניצבים היום בחזית, ובגופנו ממש הננו ממשיכים להאחז בהר, ולהגן על מדינת היהודים ולהגשים את חזון הנביאים.
כמה חלמת לראות את משפחתך גדלה, לראות נכדים ונינים יושבים על ברכיך וסביב לשולחנך כשתילי זיתים, לקרוא להם מדברי הנביאים, לרעות עימם את צאנך, ללכת עימם בין ההררים העצובים הללו. כמה רצית לנחם את הארץ השוממה מבלי בניה, ולהודיעה כי שבו בנים לגבולם, שבו מארץ אויב.
אבל גם כאן עוד יש אויב. ויש ערבים שרוצחים, ויש ערבים שמשקרים ומתחנפים ומוליכים שולל. ולדאבונינו יש גם יהודים שבטפשותם משתפים פעולה עם תהליך ההונאה של הסכמי אוסלו הארורים.
ואנחנו על משמרתנו נעמוד, נדבוק בארץ, לא נכנע לשקר, נתבע מצה"ל לנקום את מותך, הצדק דורש נקמה. אנחנו לא באנו ארצה לנשל ערבים הגונים, אבל משקמו עלינו לכלותינו נתבע שכל מי שרצה להרוג יהרג, וכל מי שרצה לגרש יגורש, ועם ישראל ישכון לבטח על ארצו. וכשיש יהודים קדושים כמוך אנחנו בטוחים שננצח.
יהי רצון שבמהרה יתקיימו כל דברי הנחמות. ואשתך-אלמנתך דליה תזכה להוביל לחופה בשמחה את כל ילדיכם, ונכדיך וניניך יגדלו על ברכיה, ועם גדול יצא ממך, שיזכור את דרכך המיוחדת וימשיך לקדש את שמו של ה' בעולם.