בנאומו אמש, לרגל חגיגות 20 שנה להתישבות בהר חברון, הבטיח ראש הממשלה לבוא גם ביובל ה-30 וה-40, וכי האזור הזה יהיה שלנו לדורי דורות. ואתה שואל את עצמך : האיש הזה והאיש שחתם על דו'ח מיטצ'ל ובו ההתחייבות להקפיא את ההתנחלות, האיש הזה והאיש שפרש מפה בפני נשיא ארה"ב ועליה מפת מדינה פלסטינית היכן שיושבים היישובים האלה האם זה אותו האיש?
והדברים אינם בעלמא. היה כאן שר החוץ האמריקני פאוול, וסוכם אתו על פיקוח אמריקני, והפיקוח הזה יהיה אצלם על נשק, מעצר מחבלים והסתה, ואצלנו על בניית בתים.
ואם תאמרו שזה רחוק, ערפאת אף פעם לא יספור שבע פעמים "שבעה נקיים" ללא טרור, העקרב תמיד יכיש הנה הכריז שמעון פרס באינטרנציונל הסוציאליסטי בליסבון, שם חגג במשך שלוש שעות עם "הסוציאליסט" הגדול ערפאת, שההקפה כבר קיימת בפועל, והפעם הוא איננו משקר. ובכל זאת, אני מעריך ששרון אוהב את ההתיישבות והמשאלה לשגשוגה ולאריכות ימיה היתה כנה ומכל הלב. להיפך: את "האיפוק" שכפה על עצמו ואת הפגיעה שהוא פוגע בהתישבות הוא עושה כמי שכפאו שד.
השד הזה, בהתגלמותו האנושית, שמו שמעון פרס. עינינו הרואות, איך הוא דוחף את שרון במדרון מעמדה לעמדה: תחילה התנגד לדו"ח מיטצ'ל ואמר שהוא "לא ראוי אפילו להתייחסות" ואח"כ חתם, ובתחום ההתיישבות - הנוסחה שיותר לנו לבנות רק בין הבתים רשומה על שמו של פרס. וכך עם ההבלגה.
תשאלו : מה כוחו של פרס? הלא אחד כמו אהוד ברק, שראינו את חולשתו, ידע לבודד אותו כאלו נשא מחלה, ידע למנוע ממנו כל תפקיד וכל תקציב. למה גדול כל כך כוחו של פרס דווקא אצל שרון שהכה את מפלגתו ונבחר ברוב עצום?
התשובה היא לבנון. פרס היה אמור לספק לשרון את הלגיטימציה הבינלאומית שהיתה חסרה לו בגלל הצל שהטיל טבח סברה ושתילה, ששונאים מבית- כמו פרס ותמימים מבית -כמו וועדת כאהן הטילו אותו על גיבור ישראל, והעולם כמובן קיבל בשקיקה.
שרון חשב שהזיווג עם פרס, האיש הכי מקובל בטרקלינים הדיפלומטיים ובחוג הנוצץ הבינלאומי, ינטרל את רעל ההסתה נגדו ויפתח בפניו דלתות בעולם.
אם חשב כך, הוא עשה את החשבון בלי בעל הבית, יאסר ערפאת, וגם התעלם מאפיו הבוגדני והחתרני של פרס שהיה ידוע לו.
את "הקונטרה" נתן ערפאת דרך תכנית "פנורמה" ב-ב.ב.סי. שמיליונים צפו בה, ודרך מערכת המשפט הפלילי הבלגית. שרון הוצג כ"נאשם", ולא מן הנמנע ששופט חוקר בלגי יוציא נגדו צו-מעצר בינלאומי, שלא יאפשר לו לצאת את גבולות הארץ. והימים ימי הסגרתו של ראש מדינה אחר, מילוסביץ'. הקשר הבינלאומי לחסל את שרון כפושע מלחמה משתרע על כל העולם. בעזה ערפאת מחתים יתומים מסברה ושתילה על עוד הליכים, והתארגנויות כאלה נשתלו בכל העולם.
ביירות-1982 מאיימת על ממשל שרון באורח מוזר ומקומם: שרון עמל, בצדק, להציג את ערפאת כפושע המלחמה של ביירות 1982, וערפאת מצידו מגלגל את האשמה על שרון. לא לחינם מדגיש שרון בכל הזדמנות : האיש הוא טרוריסט ושקרן כרוני, לא מדינאי.
ומה עושה פרס, האיש שאותו הרים שרון מן האשפתות הפוליטיות כדי לסייע לו בדיוק לעת כזאת? פרס תומך בערפאת! אסור לקרוא לערפאת טרוריסט הוא פרטנר! ואשר למעשי הרצח הנוראים שלו, בעבר וגם בהווה ? אלו "שגיאות" ! שרון נעל בפני ערפאת את שערי הבית הלבן ופרס פותח. שרון אסר מגע חברתי מתוקשר אתו ופרס עושה להכעיס!
כך נראית הזוגיות בין האיש שגרש את ערפאת לתוניס לאיש שהביא אותו משם.
אם כן, מדוע הגן שרון בממשלה על התנהגותו השפלה של פרס בליסבון, שהתנגדו לה אפילו חברים ממפלגתו? מדוע אינו שם קץ לזיווג המכוער והאסוני הזה?
יש חשש כבד, שגם כאן פרשת ביירות-1982 כובלת את ידיו. וזאת, למרות שלאחר 20 שנה עם ישראל כבר יודע ששרון חף מפשע גם מן האישום הקלוש, שהוא היה צריך כביכול לצפות מראש שערבים נוצרים יטבחו בערבים מוסלמים. אוסלו לימדה אותנו שלעולם לא נבין את נפש הערבים ואת מידת רצחנותם. אדרבא, מדוע לא צפו פרס ומרעיו שערפאת ישתמש ברובים שיתנו לו, כדי להרוג אותנו - כפי שהפלנגות השתמשו בנשק שלנו להרוג פלסטינים? למה על זאת אין תכנית "פנורמה", ולמה על זאת לא נפתח תיק פלילי בבלגיה נגד פרס? אלא, שהבלגים ישאלו אותנו מדוע אנחנו איננו עושים זאת, ואם קרבנותיו של ערפאת יגישו תלונה מקבילה בבלגיה שוב ישאלו: מדוע אתם אינכם שופטים אותו?
כאן מסובך שרון בסתירה פנימית: מדוע הוא שולח את בנו אל פושע מלחמה, ומדוע הוא עדיין מתייחס אליו כאל פרטנר ומבקש בכל העולם שיפעילו עליו לחץ כדי שיואיל להפסיק לרצוח לזמן מה, ואח"כ יקבל הקפאת התנחלות, "פעימה שלישית" ומדינה?
את הדייסה הזאת בישל שרון לעצמו.
בפרשת סברה ושתילה יש לו גיבוי מלא של כל העם, אך הוא יאבד את התמיכה העממית הזאת, אם ימשיך לבנות על ערפאת ועל שותפו למגע ולסעודה ולאוסלו, שמעון פרס.
העם יאמר לשרון בכל הצער והכנות: אם האיום של סברה ושתילה דוחף אותך ללא חזרה לזרועותיו של פרס, אם האיום הזה משתק אותך ומונע ממך לעשות לערפאת ולצבאו את מה שעשית להם בביירות, עליך להסיק מסקנה פטריוטית , להתפטר ולקרא לבחירות חדשות, וכך תנער מן הגב שלך, ושל המדינה, את פרס ואת ערפאת גם יחד.
מדינה אינה יכולה להיות בת-ערובה לסחיטה המופעלת על אדם אחד, גם אם הוא ראש ממשלה.
והדברים אינם בעלמא. היה כאן שר החוץ האמריקני פאוול, וסוכם אתו על פיקוח אמריקני, והפיקוח הזה יהיה אצלם על נשק, מעצר מחבלים והסתה, ואצלנו על בניית בתים.
ואם תאמרו שזה רחוק, ערפאת אף פעם לא יספור שבע פעמים "שבעה נקיים" ללא טרור, העקרב תמיד יכיש הנה הכריז שמעון פרס באינטרנציונל הסוציאליסטי בליסבון, שם חגג במשך שלוש שעות עם "הסוציאליסט" הגדול ערפאת, שההקפה כבר קיימת בפועל, והפעם הוא איננו משקר. ובכל זאת, אני מעריך ששרון אוהב את ההתיישבות והמשאלה לשגשוגה ולאריכות ימיה היתה כנה ומכל הלב. להיפך: את "האיפוק" שכפה על עצמו ואת הפגיעה שהוא פוגע בהתישבות הוא עושה כמי שכפאו שד.
השד הזה, בהתגלמותו האנושית, שמו שמעון פרס. עינינו הרואות, איך הוא דוחף את שרון במדרון מעמדה לעמדה: תחילה התנגד לדו"ח מיטצ'ל ואמר שהוא "לא ראוי אפילו להתייחסות" ואח"כ חתם, ובתחום ההתיישבות - הנוסחה שיותר לנו לבנות רק בין הבתים רשומה על שמו של פרס. וכך עם ההבלגה.
תשאלו : מה כוחו של פרס? הלא אחד כמו אהוד ברק, שראינו את חולשתו, ידע לבודד אותו כאלו נשא מחלה, ידע למנוע ממנו כל תפקיד וכל תקציב. למה גדול כל כך כוחו של פרס דווקא אצל שרון שהכה את מפלגתו ונבחר ברוב עצום?
התשובה היא לבנון. פרס היה אמור לספק לשרון את הלגיטימציה הבינלאומית שהיתה חסרה לו בגלל הצל שהטיל טבח סברה ושתילה, ששונאים מבית- כמו פרס ותמימים מבית -כמו וועדת כאהן הטילו אותו על גיבור ישראל, והעולם כמובן קיבל בשקיקה.
שרון חשב שהזיווג עם פרס, האיש הכי מקובל בטרקלינים הדיפלומטיים ובחוג הנוצץ הבינלאומי, ינטרל את רעל ההסתה נגדו ויפתח בפניו דלתות בעולם.
אם חשב כך, הוא עשה את החשבון בלי בעל הבית, יאסר ערפאת, וגם התעלם מאפיו הבוגדני והחתרני של פרס שהיה ידוע לו.
את "הקונטרה" נתן ערפאת דרך תכנית "פנורמה" ב-ב.ב.סי. שמיליונים צפו בה, ודרך מערכת המשפט הפלילי הבלגית. שרון הוצג כ"נאשם", ולא מן הנמנע ששופט חוקר בלגי יוציא נגדו צו-מעצר בינלאומי, שלא יאפשר לו לצאת את גבולות הארץ. והימים ימי הסגרתו של ראש מדינה אחר, מילוסביץ'. הקשר הבינלאומי לחסל את שרון כפושע מלחמה משתרע על כל העולם. בעזה ערפאת מחתים יתומים מסברה ושתילה על עוד הליכים, והתארגנויות כאלה נשתלו בכל העולם.
ביירות-1982 מאיימת על ממשל שרון באורח מוזר ומקומם: שרון עמל, בצדק, להציג את ערפאת כפושע המלחמה של ביירות 1982, וערפאת מצידו מגלגל את האשמה על שרון. לא לחינם מדגיש שרון בכל הזדמנות : האיש הוא טרוריסט ושקרן כרוני, לא מדינאי.
ומה עושה פרס, האיש שאותו הרים שרון מן האשפתות הפוליטיות כדי לסייע לו בדיוק לעת כזאת? פרס תומך בערפאת! אסור לקרוא לערפאת טרוריסט הוא פרטנר! ואשר למעשי הרצח הנוראים שלו, בעבר וגם בהווה ? אלו "שגיאות" ! שרון נעל בפני ערפאת את שערי הבית הלבן ופרס פותח. שרון אסר מגע חברתי מתוקשר אתו ופרס עושה להכעיס!
כך נראית הזוגיות בין האיש שגרש את ערפאת לתוניס לאיש שהביא אותו משם.
אם כן, מדוע הגן שרון בממשלה על התנהגותו השפלה של פרס בליסבון, שהתנגדו לה אפילו חברים ממפלגתו? מדוע אינו שם קץ לזיווג המכוער והאסוני הזה?
יש חשש כבד, שגם כאן פרשת ביירות-1982 כובלת את ידיו. וזאת, למרות שלאחר 20 שנה עם ישראל כבר יודע ששרון חף מפשע גם מן האישום הקלוש, שהוא היה צריך כביכול לצפות מראש שערבים נוצרים יטבחו בערבים מוסלמים. אוסלו לימדה אותנו שלעולם לא נבין את נפש הערבים ואת מידת רצחנותם. אדרבא, מדוע לא צפו פרס ומרעיו שערפאת ישתמש ברובים שיתנו לו, כדי להרוג אותנו - כפי שהפלנגות השתמשו בנשק שלנו להרוג פלסטינים? למה על זאת אין תכנית "פנורמה", ולמה על זאת לא נפתח תיק פלילי בבלגיה נגד פרס? אלא, שהבלגים ישאלו אותנו מדוע אנחנו איננו עושים זאת, ואם קרבנותיו של ערפאת יגישו תלונה מקבילה בבלגיה שוב ישאלו: מדוע אתם אינכם שופטים אותו?
כאן מסובך שרון בסתירה פנימית: מדוע הוא שולח את בנו אל פושע מלחמה, ומדוע הוא עדיין מתייחס אליו כאל פרטנר ומבקש בכל העולם שיפעילו עליו לחץ כדי שיואיל להפסיק לרצוח לזמן מה, ואח"כ יקבל הקפאת התנחלות, "פעימה שלישית" ומדינה?
את הדייסה הזאת בישל שרון לעצמו.
בפרשת סברה ושתילה יש לו גיבוי מלא של כל העם, אך הוא יאבד את התמיכה העממית הזאת, אם ימשיך לבנות על ערפאת ועל שותפו למגע ולסעודה ולאוסלו, שמעון פרס.
העם יאמר לשרון בכל הצער והכנות: אם האיום של סברה ושתילה דוחף אותך ללא חזרה לזרועותיו של פרס, אם האיום הזה משתק אותך ומונע ממך לעשות לערפאת ולצבאו את מה שעשית להם בביירות, עליך להסיק מסקנה פטריוטית , להתפטר ולקרא לבחירות חדשות, וכך תנער מן הגב שלך, ושל המדינה, את פרס ואת ערפאת גם יחד.
מדינה אינה יכולה להיות בת-ערובה לסחיטה המופעלת על אדם אחד, גם אם הוא ראש ממשלה.