הטלוויזיה, כידוע, היא לצנינים בעיני ציבור גדול. רבים רואים בה גורם מזיק עד להגדרתה כאחראית לתחלואים קשים בחברה הישראלית, מאלימות ועד לפרוק משפחות ואיבוד ערכים. ולא כל המתנגדים הם בהכרח דתיים. גם חילונים רבים חרדים ממנה. ויש לא מעטים מהם העושים בה שימוש זהיר ומושכל. אף שלא קל למצוא בה נושאים, כמו גם דרך הצגתם, שהם ראויים לצפיה.
גם הכפיה שיש במכשיר, אינה עולה בקנה אחד עם חוסר הכפיה שבמדינה דמוקרטית. כך, חובת התשלום של האגרה ללא יכולת השפעה ממשית של קונה השרות. כך המימון שבהכרח של תוכניות שהן בניגוד לרצון ולמוסר של המשלם. כך, התשלום על תוכניות בשבת ובחג, הנחשבות לטובות ביותר, של שומרי שבת. וגם אין הנחה לאלו שמכשיריהם סגורים במשך כ- 20 אחוז מזמן הצפיה. (אולי רעיון לבג"צ?)
אם כי, בהקשר זה, אין לנו על מה להלין. הרי בית המשפט העליון כבר פסק שחרשים חייבים בתשלום אגרת הרדיו. פסק דין הגורם בושה לכל בן תרבות. אבל, במשפט אפשר לנסות הכל. אם כבוד השופטים ירצו, הם כבר ימצאו את הסעיף המתאים.
עבדים
לאחרונה התעלה בית המשפט לדרגה גבוהה יותר. בעתירה שהוגשה על ידי קהילה שומרת שבת, נגד שידור התוכנית שהוקלטה עמם בשבת. פסק בית המשפט זה הקובע, כזכור, את אמות המידה לצדק במדינה- שאי שידור התוכנית יפגע ברמת תוכניות השבת, עד כדי סכנה לביטולן המלא. כלומר, הבג"צ אישר שהדתיים הם חלק חשוב מהמדינה, ועל זה אפשר לומר, סוף סוף הכרה ממלכתית.
אך על פי בית המשפט, הציבור הדתי חייב להופיע בתכניות השבת. יוצא מפסיקתו של בית המשפט העליון שהדתיים הם במת הבידור של הציבור הנאור, החילוני, שנהנה מההצגה ואסור לפגוע בשרות המגיע לו !
בעצם, יש פה חידוש עולמי. לפי הפסיקה השחקנים חייבים להופיע בעל כורחם. והם אפילו אינם מקבלים שכר על ההופעה. ואלו נתונים העונים בהחלט על ההגדרה של "עבד". זה העובד לפי צרכי אדוניו, וללא שכר. וגם אינו יכול לראות את תוצאות עבודתו שלו.
נקודה נוספת, המדגישה את חומרת העניין, היא משמעות ההופעה. בית המשפט הגבוה לצדק קבע שללא הדתיים ייפגע השידור הציבורי. כלומר, הדתיים צריכים לסייע, נגד רצונם ומצפונם, לחילול השבת. הם חלק מהמנגנון המאפשר "עונג שבת" למחלליה. וזה ודאי אחד השיאים בכפיה האנטי- דתית, אם לא השיא עצמו. זה פסק דין הגורם לבר דעת לחשוב שמא בית המשפט מנסה את סבלנות אזרחי המדינה. ואולי הוא סתם מלגלג עליהם.
זכויות הפרט
אגב, היכן היו האגודות לזכויות האזרח? כבר היו בעבר פסיקות של בתי משפט האוסרות צילום אנשים בניגוד לרצונם. (הצבא אפילו שוקל לתבוע כסף על פרסום צילומי חיילים. רעיון למצולמי השבת.) ואני זוכר מקרה בו צילמה, קבוצה של מורי דרך, נזיר בסיני. הנזיר, בסיוע גורמים צבאיים, רדף אחריהם ותבע את הפילם. ורק התעקשותו של בחור אחד, חילוני ושמאלני, מנעה את המסירה. אגב, הבחור היה הוגן דיו כדי לומר לחברים שדרשו לכבד את הנזיר, שהוא תוהה מה היתה תגובתם אם היה מדובר בצילומו של יהודי חרד במאה שערים. והוא דרש לא להתכופף.
ועוד תמיהה. אם שידורי הטלוויזיה בשבת הם כה מהותיים לחברה הישראלית, למה למנוע את התכנים ההכרחיים הללו מהציבור הדתי? אני לא בטוח שעושים מבחנים ביום ראשון, מבחני אזרחות טובה, על החומר החיוני הזה. אבל, אולי צריך לדרוש שהציבור הדתי- במסגרת חובותיו האזרחיות- יוכל בכלל להיות חלק מהחברה הנאורה הזאת. וכדי למנוע אפליית אזרחים, ישדרו בשבת רק את הנחוץ כדי להיות אזרח אמריקני טוב. (או לחילופין, לא ישדרו כלל ) ואת הנחוץ כדי להיות אזרח ישראלי, ישדרו בימים מיוחדים ובכיתות מסודרות. שאיש בל ייעדר. ונדמה לי שהפסיקה הזאת עברה בשתיקה רועמת .
יש פה דברים עקרוניים שאין לעבור עליהם לסדר היום. גם לא להעמיס את הטיפול בהם על הכתפיים הרכות של "מצפה כרמים". פה דרושה התארגנות של גופים ומשפטנים שלא תרפה עד להשבת זכויות האזרח שומר השבת במדינת היהודים.
גם הכפיה שיש במכשיר, אינה עולה בקנה אחד עם חוסר הכפיה שבמדינה דמוקרטית. כך, חובת התשלום של האגרה ללא יכולת השפעה ממשית של קונה השרות. כך המימון שבהכרח של תוכניות שהן בניגוד לרצון ולמוסר של המשלם. כך, התשלום על תוכניות בשבת ובחג, הנחשבות לטובות ביותר, של שומרי שבת. וגם אין הנחה לאלו שמכשיריהם סגורים במשך כ- 20 אחוז מזמן הצפיה. (אולי רעיון לבג"צ?)
אם כי, בהקשר זה, אין לנו על מה להלין. הרי בית המשפט העליון כבר פסק שחרשים חייבים בתשלום אגרת הרדיו. פסק דין הגורם בושה לכל בן תרבות. אבל, במשפט אפשר לנסות הכל. אם כבוד השופטים ירצו, הם כבר ימצאו את הסעיף המתאים.
עבדים
לאחרונה התעלה בית המשפט לדרגה גבוהה יותר. בעתירה שהוגשה על ידי קהילה שומרת שבת, נגד שידור התוכנית שהוקלטה עמם בשבת. פסק בית המשפט זה הקובע, כזכור, את אמות המידה לצדק במדינה- שאי שידור התוכנית יפגע ברמת תוכניות השבת, עד כדי סכנה לביטולן המלא. כלומר, הבג"צ אישר שהדתיים הם חלק חשוב מהמדינה, ועל זה אפשר לומר, סוף סוף הכרה ממלכתית.
אך על פי בית המשפט, הציבור הדתי חייב להופיע בתכניות השבת. יוצא מפסיקתו של בית המשפט העליון שהדתיים הם במת הבידור של הציבור הנאור, החילוני, שנהנה מההצגה ואסור לפגוע בשרות המגיע לו !
בעצם, יש פה חידוש עולמי. לפי הפסיקה השחקנים חייבים להופיע בעל כורחם. והם אפילו אינם מקבלים שכר על ההופעה. ואלו נתונים העונים בהחלט על ההגדרה של "עבד". זה העובד לפי צרכי אדוניו, וללא שכר. וגם אינו יכול לראות את תוצאות עבודתו שלו.
נקודה נוספת, המדגישה את חומרת העניין, היא משמעות ההופעה. בית המשפט הגבוה לצדק קבע שללא הדתיים ייפגע השידור הציבורי. כלומר, הדתיים צריכים לסייע, נגד רצונם ומצפונם, לחילול השבת. הם חלק מהמנגנון המאפשר "עונג שבת" למחלליה. וזה ודאי אחד השיאים בכפיה האנטי- דתית, אם לא השיא עצמו. זה פסק דין הגורם לבר דעת לחשוב שמא בית המשפט מנסה את סבלנות אזרחי המדינה. ואולי הוא סתם מלגלג עליהם.
זכויות הפרט
אגב, היכן היו האגודות לזכויות האזרח? כבר היו בעבר פסיקות של בתי משפט האוסרות צילום אנשים בניגוד לרצונם. (הצבא אפילו שוקל לתבוע כסף על פרסום צילומי חיילים. רעיון למצולמי השבת.) ואני זוכר מקרה בו צילמה, קבוצה של מורי דרך, נזיר בסיני. הנזיר, בסיוע גורמים צבאיים, רדף אחריהם ותבע את הפילם. ורק התעקשותו של בחור אחד, חילוני ושמאלני, מנעה את המסירה. אגב, הבחור היה הוגן דיו כדי לומר לחברים שדרשו לכבד את הנזיר, שהוא תוהה מה היתה תגובתם אם היה מדובר בצילומו של יהודי חרד במאה שערים. והוא דרש לא להתכופף.
ועוד תמיהה. אם שידורי הטלוויזיה בשבת הם כה מהותיים לחברה הישראלית, למה למנוע את התכנים ההכרחיים הללו מהציבור הדתי? אני לא בטוח שעושים מבחנים ביום ראשון, מבחני אזרחות טובה, על החומר החיוני הזה. אבל, אולי צריך לדרוש שהציבור הדתי- במסגרת חובותיו האזרחיות- יוכל בכלל להיות חלק מהחברה הנאורה הזאת. וכדי למנוע אפליית אזרחים, ישדרו בשבת רק את הנחוץ כדי להיות אזרח אמריקני טוב. (או לחילופין, לא ישדרו כלל ) ואת הנחוץ כדי להיות אזרח ישראלי, ישדרו בימים מיוחדים ובכיתות מסודרות. שאיש בל ייעדר. ונדמה לי שהפסיקה הזאת עברה בשתיקה רועמת .
יש פה דברים עקרוניים שאין לעבור עליהם לסדר היום. גם לא להעמיס את הטיפול בהם על הכתפיים הרכות של "מצפה כרמים". פה דרושה התארגנות של גופים ומשפטנים שלא תרפה עד להשבת זכויות האזרח שומר השבת במדינת היהודים.