שלושת השבועות שמתחילים מליל י"ז בתמוז ונמשכים עד תשעה באב הם ימים של צער, שעליהם נאמר (איכה א, ג): "כל רדפיה השיגוה בין המצרים". ולכן המליצו חכמים לנקוט במשנה זהירות בימים אלו שמועדים לפורענות, למשל ההולכים לטיול או לרחוץ בים אף שתמיד צריכים להזהר ולשמור את הנפש, בימים אלו יזהרו יותר (עי' איכ"ר א, כט).

כדי לציין את אופיים של הימים הללו תקנו חז"ל לקרוא בשלושת השבתות שבין המיצרים הפטרות העוסקות בפורענויות. ובשבע השבתות שאחר תשעה באב קוראים שבע הפטרות של נחמה (שו"ע תכח, ח, עפ"י פסיקתא).

ואף שחז"ל לא תקנו תקנות מיוחדות לציין את הצער והאבלות של שלושת השבועות, נהגו ישראל להמנע בכל שלושת השבועות מריקודים ומחולות, ונמנעים מלברך בהם "שהחיינו".

ויש מנהגי אבלות שנהגו במקצת הקהילות. יוצאי אשכנז ומרוקו נוהגים שלא להסתפר בשלושת השבועות, ושאר הספרדים נוהגים להחמיר בזה בשבוע שחל בו תשעה באב בלבד. וכן לגבי נישואין, נהגו האשכנזים והתימנים וחלק מהקהילות הספרדיות שלא לערוך נישואין בכל שלושת השבועות, ושאר הספרדים מקלים בזה, ורק מראש חודש אב אין עורכים נישואין.

בהלכות הבאות נברר בהרחבה את מנהגי שלושת השבועות ותשעת הימים ושבוע שחל בו תשעה באב.

הרב אליעזר מלמד הוא רב הישוב וראש ישיבת ההסדר הר ברכה.