בפברואר 73' פרצו שמונה חברי "ספטמבר השחור", ארגון חזית של הפתח', כמו התנזים היום, אל תוך שגרירות סעודיה בחרטום בירת סודן ותפסו שם בני ערובה. למחרת, הם ירו למות בשלושה מהם שגריר ארצות הברית קליאו נואל, דיפלומט אמריקני אחר בשם מור ופקיד בלגי בשם גאי איד. פקודת ההוצאה להורג ניתנה באלחוט, ע"י יאסר ערפאת בעצמו, ממפקדתו בביירות. ההקלטה נמצאת בידי האמריקאים, ופרסם זאת פקיד בשם ג'יימס וולש שטיפל בה מתוקף תפקידו. השלטונות האמריקנים לא חשפו את החומר הזה כדי לחפות על ערפאת מטעמים פוליטיים.
אבל החומר הזה נמצא גם בידי ישראל, ובשנת 1995 טען אריאל שרון שהמוסד הישראלי מסר עותק מן הקלטת למשרד החוץ האמריקני ולבית הלבן, עוד במרץ 1973.
שרון הוא עכשיו ראש ממשלה, ערפאת יושב פה ומנהל נגדנו מלחמה, ובבלגיה מאשימים את שרון כפושע מלחמה, וכן אחד הנרצחים בחרטום היה בלגי.
תשאלו: אם כן, מדוע שרון אינו מוסר את החומר הזה לשלטונות בלגיה, לפחות כקונטרה לאישום שערפאת מבשל לו שם? עורך דין תל אביבי נקט יוזמה פרטית והגיש בבלגיה תלונה פלילית נגד ערפאת על מעשי רצח אחרים. מסרתי לו את המידע הזה, אבל אני מעיז להתנבא כבר מעכשיו: כאשר יפנה אל שרון, שהוא הממונה על המוסד שבידו ההקלטה, ויבקש עותק לצורך תביעתו, בקשתו תידחה.
למה ? מפני שמעבר לפוליטיקה ימין, שמאל הצמרת סובלת מתופעה מתסכלת ומייאשת, ושמה חוסר אונים.
300 חברי קונגרס וסנט אמריקנים העלו הצעת חוק לשוב ולהכריז על הפתח' כארגון טרור, וממילא על ערפאת כראשו . פרס ששהה בארה"ב טרפד את היוזמה הזאת. אינני מקשה על פרס. בשבילנו הוא בעולם אחר. אבל ראש הממשלה הוא שרון, ושרון טוען מעל כל במה ערפאת הוא טרוריסט, הוא הבן לאדן שלנו! איך להסביר זאת?
חוסר אונים.
קבר יוסף כבר נשכח מלב. במחנה הלאומי דרשו, שבחזרת צה"ל לעמדותיו הקודמות עפ"י דו"ח מיטצ'ל ייכלל גם קבר יוסף. אבל אני אומר לכם מראש: עפ"י דוקטרינת חוסר האונים זה לא יקרה!
והר הבית? הוא אינו קבר יוסף אחד גדול? הלא זה גדול הישגי המחבל ערפאת, שמאז ביקורו של שרון שם, ההר סגור ליהודים! ושרון בשלטון , והעובדה קיימת!
אבל אצל ערפאת אין חוסר אונים. הוא טוען שבהר הבית מעולם לא היה מקדש יהודי. אומר ועושה, ומשמיד כל זכר שנותר במעבה ההר מעברו היהודי, כל שריד מבתי המקדש. משור חשמלי ענק העלו להר, והם מנסרים את העמודים העתיקים לאבנים קטנות. עשרות ואולי מאות טונות של עפר ושרידים הם מפנים במשאיות אל המזבלות, הכל תחת עיני המשטרה, שבקלות יכלה למנוע כניסת ויציאת המשאיות. חדשים שרון בשלטון, והמשור עדיין שם. יותר מזה: מי לנו יותר לאומי ונמרץ בהתבטאויותיו מן האיש הממונה עכשיו ישירות על המשטרה השר עוזי לנדאו?
מדוע דבר לא נעשה? חוסר אונים.
את חוסר האונים הזה יכולנו לראות ולמשש בידים, באירוע המביש והמחפיר של הלוויית אותו רשע, פייסל חוסייני, כאשר הפתח', החמאס והחזבאללה כבשו ליום אחד את ירושלים ושתלו בהר הבית את דגליהם, ויש אומרים הכניסו להר נשק והחדירו מחבלים, ציירו מגני דוד על הכבישים כדי לרמוס אותם, ושוטרנו וחיילינו עומדים בצד חסרי אונים, כמו ממשלתם.
קחו דוגמא אחרת: כאן בערוץ 7 אדיר זיק אינו מתעייף מלשאול שאלות קשות על רצח רבין והשב"כ. חלק מן השאלות האלה שאלה בפומבי גם אלמנתו, לאה רבין ז"ל בעצמה. רצח רבין שימש כלי ניגוח כדי לשבור את הימין בישראל, ועד היום קשה לאמוד את הנזקים שגרם. והנה, הגיע לשלטון ראש ממשלה מן הימין, בנימין נתניהו, והוא הפך להיות מתוקף תפקידו הממונה על השב"כ. מדוע הוא לא דרש לקבל את כל התיקים, מדוע לא מינה איש נאמן לקבל את התשובות על כל השאלות הקשות? המפתח היה בידיו, מדוע לא פתח את המנעול? היום שרון אינו פותח את המנעול הזה, מפני שפרס הוא שותפו בשלטון, ופרס הוא כנראה השליט האמיתי. אך מדוע מלכתחילה מסר שרון, שנבחר ברוב עצום, את המפתחות לפרס?
מחוסר אונים.
אתמול מסרו בתקשורת, בהצנעה וללא כל דרמטיות, את הידיעה הסנסציונית, המרעישה, שיחידה מצבא משמרות המהפכה האירנית פועלת בגבול הצפון, ובין היתר מציבה שם טילים בעלי טווח של למעלה מ-40 ק"מ. כאשר הסובייטים הציבו טילים בקובה, למעלה מ-100 ק"מ מפלורידה, הנשיא קנדי לא היסס להביא את העולם לסף מלחמה אטומית, עד שהטילים סולקו משם.
אצלנו צבא אירני על הגבול, ומה התגובה? שרון "העלה את הנושא" בפני הקנצלר הגרמני והנשיא הצרפתי. חוסר אונים.
ואיך הגענו, איך הידרדרנו למצב הזה? הלא כל הנסיגה המחפירה והמבוהלת מאזור הביטחון בלבנון לא באה אלא כדי לומר: נסוגונו, תוך אבדן מכאיב של שטחים ומשלטים, הפקרנו בחרפה את בעל בריתנו צד"ל הכל כדי שצבא לבנון יתמקם בגבול וכל איום ומעשה איבה על הגבול הזה, גבול בינלאומי שקודש עי' האו"ם הקדוש בכבודו ובעצמו, ייתקל מיד בפעולה צבאית נמרצת שלנו. ולמה. כי עכשיו תהיה לנו לגיטימציה בינלאומית.
והנה במקום צבא לבנון הגיע לגבול החיזבאללה, ולנגד עינינו בנה שם בונקרים ועמדות והציב קטיושות ותותחים וגם הפיץ את התצלומים שלהם.
ואנחנו מסתכלים בחוסר אונים. תחילה ניסו אותנו בגידופים, באבנים, ברוגטקות, בבקבוקי תבערה, ואנחנו ציווינו על חקלאינו לנטוש מטעים ושדות ועל החיילים, לעמוד ולספוג חסרי אונים.
האם חוסר האונים הזה קנה לנו שקט? קנה שלום? להפך, זה הוא חוסר האונים שהביא אל הגבול צבא אירני והוא, ביחד עם חוסר האונים מול שלטון המחבלים הפלסטיני יביא עלינו מלחמה נוראה.
תרבות ההבלגה השמאלנית, תרבות קניית שקט-עכשיו תמורת סיכונים נוראים בעתיד, שאם שלום-עכשיו לא ניתן להשיג, לפחות נקנה שקט-עכשיו, עלולה להסתיים ב"שקט עכשיו כי מחר נמות".
היום כבר ניתן לסכם: תרבות "שקט עכשיו", תרבות חוסר האונים, היא עתה מדיניותה הרשמית של ממשלת פרס בראשות שרון.
הגיע הזמן שנתעורר.
אבל החומר הזה נמצא גם בידי ישראל, ובשנת 1995 טען אריאל שרון שהמוסד הישראלי מסר עותק מן הקלטת למשרד החוץ האמריקני ולבית הלבן, עוד במרץ 1973.
שרון הוא עכשיו ראש ממשלה, ערפאת יושב פה ומנהל נגדנו מלחמה, ובבלגיה מאשימים את שרון כפושע מלחמה, וכן אחד הנרצחים בחרטום היה בלגי.
תשאלו: אם כן, מדוע שרון אינו מוסר את החומר הזה לשלטונות בלגיה, לפחות כקונטרה לאישום שערפאת מבשל לו שם? עורך דין תל אביבי נקט יוזמה פרטית והגיש בבלגיה תלונה פלילית נגד ערפאת על מעשי רצח אחרים. מסרתי לו את המידע הזה, אבל אני מעיז להתנבא כבר מעכשיו: כאשר יפנה אל שרון, שהוא הממונה על המוסד שבידו ההקלטה, ויבקש עותק לצורך תביעתו, בקשתו תידחה.
למה ? מפני שמעבר לפוליטיקה ימין, שמאל הצמרת סובלת מתופעה מתסכלת ומייאשת, ושמה חוסר אונים.
300 חברי קונגרס וסנט אמריקנים העלו הצעת חוק לשוב ולהכריז על הפתח' כארגון טרור, וממילא על ערפאת כראשו . פרס ששהה בארה"ב טרפד את היוזמה הזאת. אינני מקשה על פרס. בשבילנו הוא בעולם אחר. אבל ראש הממשלה הוא שרון, ושרון טוען מעל כל במה ערפאת הוא טרוריסט, הוא הבן לאדן שלנו! איך להסביר זאת?
חוסר אונים.
קבר יוסף כבר נשכח מלב. במחנה הלאומי דרשו, שבחזרת צה"ל לעמדותיו הקודמות עפ"י דו"ח מיטצ'ל ייכלל גם קבר יוסף. אבל אני אומר לכם מראש: עפ"י דוקטרינת חוסר האונים זה לא יקרה!
והר הבית? הוא אינו קבר יוסף אחד גדול? הלא זה גדול הישגי המחבל ערפאת, שמאז ביקורו של שרון שם, ההר סגור ליהודים! ושרון בשלטון , והעובדה קיימת!
אבל אצל ערפאת אין חוסר אונים. הוא טוען שבהר הבית מעולם לא היה מקדש יהודי. אומר ועושה, ומשמיד כל זכר שנותר במעבה ההר מעברו היהודי, כל שריד מבתי המקדש. משור חשמלי ענק העלו להר, והם מנסרים את העמודים העתיקים לאבנים קטנות. עשרות ואולי מאות טונות של עפר ושרידים הם מפנים במשאיות אל המזבלות, הכל תחת עיני המשטרה, שבקלות יכלה למנוע כניסת ויציאת המשאיות. חדשים שרון בשלטון, והמשור עדיין שם. יותר מזה: מי לנו יותר לאומי ונמרץ בהתבטאויותיו מן האיש הממונה עכשיו ישירות על המשטרה השר עוזי לנדאו?
מדוע דבר לא נעשה? חוסר אונים.
את חוסר האונים הזה יכולנו לראות ולמשש בידים, באירוע המביש והמחפיר של הלוויית אותו רשע, פייסל חוסייני, כאשר הפתח', החמאס והחזבאללה כבשו ליום אחד את ירושלים ושתלו בהר הבית את דגליהם, ויש אומרים הכניסו להר נשק והחדירו מחבלים, ציירו מגני דוד על הכבישים כדי לרמוס אותם, ושוטרנו וחיילינו עומדים בצד חסרי אונים, כמו ממשלתם.
קחו דוגמא אחרת: כאן בערוץ 7 אדיר זיק אינו מתעייף מלשאול שאלות קשות על רצח רבין והשב"כ. חלק מן השאלות האלה שאלה בפומבי גם אלמנתו, לאה רבין ז"ל בעצמה. רצח רבין שימש כלי ניגוח כדי לשבור את הימין בישראל, ועד היום קשה לאמוד את הנזקים שגרם. והנה, הגיע לשלטון ראש ממשלה מן הימין, בנימין נתניהו, והוא הפך להיות מתוקף תפקידו הממונה על השב"כ. מדוע הוא לא דרש לקבל את כל התיקים, מדוע לא מינה איש נאמן לקבל את התשובות על כל השאלות הקשות? המפתח היה בידיו, מדוע לא פתח את המנעול? היום שרון אינו פותח את המנעול הזה, מפני שפרס הוא שותפו בשלטון, ופרס הוא כנראה השליט האמיתי. אך מדוע מלכתחילה מסר שרון, שנבחר ברוב עצום, את המפתחות לפרס?
מחוסר אונים.
אתמול מסרו בתקשורת, בהצנעה וללא כל דרמטיות, את הידיעה הסנסציונית, המרעישה, שיחידה מצבא משמרות המהפכה האירנית פועלת בגבול הצפון, ובין היתר מציבה שם טילים בעלי טווח של למעלה מ-40 ק"מ. כאשר הסובייטים הציבו טילים בקובה, למעלה מ-100 ק"מ מפלורידה, הנשיא קנדי לא היסס להביא את העולם לסף מלחמה אטומית, עד שהטילים סולקו משם.
אצלנו צבא אירני על הגבול, ומה התגובה? שרון "העלה את הנושא" בפני הקנצלר הגרמני והנשיא הצרפתי. חוסר אונים.
ואיך הגענו, איך הידרדרנו למצב הזה? הלא כל הנסיגה המחפירה והמבוהלת מאזור הביטחון בלבנון לא באה אלא כדי לומר: נסוגונו, תוך אבדן מכאיב של שטחים ומשלטים, הפקרנו בחרפה את בעל בריתנו צד"ל הכל כדי שצבא לבנון יתמקם בגבול וכל איום ומעשה איבה על הגבול הזה, גבול בינלאומי שקודש עי' האו"ם הקדוש בכבודו ובעצמו, ייתקל מיד בפעולה צבאית נמרצת שלנו. ולמה. כי עכשיו תהיה לנו לגיטימציה בינלאומית.
והנה במקום צבא לבנון הגיע לגבול החיזבאללה, ולנגד עינינו בנה שם בונקרים ועמדות והציב קטיושות ותותחים וגם הפיץ את התצלומים שלהם.
ואנחנו מסתכלים בחוסר אונים. תחילה ניסו אותנו בגידופים, באבנים, ברוגטקות, בבקבוקי תבערה, ואנחנו ציווינו על חקלאינו לנטוש מטעים ושדות ועל החיילים, לעמוד ולספוג חסרי אונים.
האם חוסר האונים הזה קנה לנו שקט? קנה שלום? להפך, זה הוא חוסר האונים שהביא אל הגבול צבא אירני והוא, ביחד עם חוסר האונים מול שלטון המחבלים הפלסטיני יביא עלינו מלחמה נוראה.
תרבות ההבלגה השמאלנית, תרבות קניית שקט-עכשיו תמורת סיכונים נוראים בעתיד, שאם שלום-עכשיו לא ניתן להשיג, לפחות נקנה שקט-עכשיו, עלולה להסתיים ב"שקט עכשיו כי מחר נמות".
היום כבר ניתן לסכם: תרבות "שקט עכשיו", תרבות חוסר האונים, היא עתה מדיניותה הרשמית של ממשלת פרס בראשות שרון.
הגיע הזמן שנתעורר.