בלי בית-המקדש, חיי התורה והמצוות שלנו חלקיים מאוד וחסרים. אין ספק שמחובתנו לפתח את תודעת המקדש וללמוד את עניינו והלכותיו, כהכנה לבניינו.
די במבט חטוף בלוח-השנה היהודי ובתוכן התפילות שאנו מתפללים, כדי לחוש את מרכזיותו של בית-המקדש בהוויה היהודית. שלושה שבועות בשנה, ימי 'בין-המצרים', אנו אבלים על חורבנו. בסיום כל אחת ואחת מתפילות העמידה אנו מוסיפים ומבקשים: "שייבנה בית-המקדש במהרה בימינו". גם כשאנחנו מסיימים את ליל הסדר בקריאה "לשנה הבאה בירושלים", הכוונה היא, שבשנה הבאה נעשה את הפסח בבית-המקדש בירושלים.
חשיבותו של בית-המקדש נובעת בראש ובראשונה מהמצוות הרבות הקשורות בו. בלי בית-המקדש, חיי התורה והמצוות שלנו חלקיים מאוד וחסרים. אנשים נוהגים לדבר על שמירת תרי"ג מצוות, אבל בימינו אנחנו מסוגלים לקיים רק כשליש משש-מאות ושלוש-עשרה המצוות. מרבית המצוות האחרות יכולות להתקיים רק סביב בית-המקדש.
השאיפה לבניין המקדש נובעת אפוא, קודם-כול, מהרצון להיות יהודים שלמים. כל עוד לא נבנה המקדש, מרביתה של היהדות נשארת תאורטית, בלתי ניתנת ליישום. היהדות איננה רק תפילין ושבת, אלא גם קרבן התמיד וקטורת הסמים, לחם הפנים ומנורת המאור. על כל אלה אנחנו יכולים עכשיו רק ללמוד ולחלום. ומכיוון שהתורה היא תורת-חיים, תורה שצריכה להיות מיושמת בתוך המציאות, אנחנו מחכים ומצפים להתממשותה המלאה, בבניין המקדש.
רואים שכינה
בית-המקדש איננו רק מקום לעבודת הבורא. זה גם המקום שבו שוכן הבורא ומתגלה לעמו. אחת ממצוות התורה היא העלייה לרגל - "ליראות את פני ה' אלוקיך שלוש פעמים בשנה". אומרים חז"ל: "כשם שבא ליראות, כך בא לראות". כלומר, כשם שיהודי בא למקדש כדי להראות את עצמו לפני האלוקים, כך בא לראות "את פני ה' אלוקיך" - לראות את פני השכינה.
המשנה מתארת את עשרת הניסים שהיו מתחוללים בתדירות בבית-המקדש. כל עולה לרגל היה רואה את חוקי הטבע משתנים. הוא לא היה נזקק לאמונה - הדברים היו גלויים לעיניים. הכול היו רואים את השכינה האלוקית שורה בבית-המקדש, כביטוי להשראת השכינה בעם-ישראל, וממנו הייתה האורה יוצאת לכל העולם כולו.
לכן אנחנו מתפללים שלוש פעמים ביום - "ותחזינה עינינו בשובך לציון". אנחנו מצפים ומייחלים לבניין בית-המקדש, משום שאז יראו "עינינו", עיני הבשר שלנו, בשובו של הקב"ה לציון.
מרכז האנושות
זה היה המקדש גם בימי הבית הראשון והשני. הבית השלישי עתיד להיות בדרגה עליונה לאין-שיעור. אם הבית הראשון והשני הוחרבו על-ידי אומות-העולם, הרי בבית השלישי יהיה מצב הפוך לחלוטין - הגויים ישמרו עליו ויראו בו את הדבר היקר ביותר. וכך אומר הנביא: "כי ביתי בית-תפילה ייקרא לכל העמים".
אמרו חז"ל, שאילו היו הגויים יודעים איזו ברכה ושפע הם מקבלים מבית-המקדש, לא זו בלבד שלא היו מחריבים אותו, אלא היו מקיפים אותו בשרשרת אנושית חיה כדי לשמור עליו. בימי הבית הראשון והשני לא ידעו זאת הגויים. כשייבנה בית-המקדש השלישי, יחושו זאת גם אומות-העולם, ולכן בית-המקדש יהיה מרכז הקדושה והאמונה של האנושות כולה.
יש בספרות התורנית דיונים רבים על הדרך שבה ייבנה בית-המקדש השלישי. נראה שיהיה כאן שילוב של מעשי ידי אדם עם מעשי ידי שמים. אולי יש מקום להתווכח על הצורך להכין תכניות לבניין המקדש, אבל אין ספק שעלינו להכין את הקרקע הרוחנית, לפתח את תודעת המקדש וללמוד את עניינו והלכותיו, כהכנה לבניינו במהרה בימינו.
הרב מנחם ברוד הוא עורך הגליון התורני "שיחת השבוע" שע"י צעירי אגודת חב"ד.
די במבט חטוף בלוח-השנה היהודי ובתוכן התפילות שאנו מתפללים, כדי לחוש את מרכזיותו של בית-המקדש בהוויה היהודית. שלושה שבועות בשנה, ימי 'בין-המצרים', אנו אבלים על חורבנו. בסיום כל אחת ואחת מתפילות העמידה אנו מוסיפים ומבקשים: "שייבנה בית-המקדש במהרה בימינו". גם כשאנחנו מסיימים את ליל הסדר בקריאה "לשנה הבאה בירושלים", הכוונה היא, שבשנה הבאה נעשה את הפסח בבית-המקדש בירושלים.
חשיבותו של בית-המקדש נובעת בראש ובראשונה מהמצוות הרבות הקשורות בו. בלי בית-המקדש, חיי התורה והמצוות שלנו חלקיים מאוד וחסרים. אנשים נוהגים לדבר על שמירת תרי"ג מצוות, אבל בימינו אנחנו מסוגלים לקיים רק כשליש משש-מאות ושלוש-עשרה המצוות. מרבית המצוות האחרות יכולות להתקיים רק סביב בית-המקדש.
השאיפה לבניין המקדש נובעת אפוא, קודם-כול, מהרצון להיות יהודים שלמים. כל עוד לא נבנה המקדש, מרביתה של היהדות נשארת תאורטית, בלתי ניתנת ליישום. היהדות איננה רק תפילין ושבת, אלא גם קרבן התמיד וקטורת הסמים, לחם הפנים ומנורת המאור. על כל אלה אנחנו יכולים עכשיו רק ללמוד ולחלום. ומכיוון שהתורה היא תורת-חיים, תורה שצריכה להיות מיושמת בתוך המציאות, אנחנו מחכים ומצפים להתממשותה המלאה, בבניין המקדש.
רואים שכינה
בית-המקדש איננו רק מקום לעבודת הבורא. זה גם המקום שבו שוכן הבורא ומתגלה לעמו. אחת ממצוות התורה היא העלייה לרגל - "ליראות את פני ה' אלוקיך שלוש פעמים בשנה". אומרים חז"ל: "כשם שבא ליראות, כך בא לראות". כלומר, כשם שיהודי בא למקדש כדי להראות את עצמו לפני האלוקים, כך בא לראות "את פני ה' אלוקיך" - לראות את פני השכינה.
המשנה מתארת את עשרת הניסים שהיו מתחוללים בתדירות בבית-המקדש. כל עולה לרגל היה רואה את חוקי הטבע משתנים. הוא לא היה נזקק לאמונה - הדברים היו גלויים לעיניים. הכול היו רואים את השכינה האלוקית שורה בבית-המקדש, כביטוי להשראת השכינה בעם-ישראל, וממנו הייתה האורה יוצאת לכל העולם כולו.
לכן אנחנו מתפללים שלוש פעמים ביום - "ותחזינה עינינו בשובך לציון". אנחנו מצפים ומייחלים לבניין בית-המקדש, משום שאז יראו "עינינו", עיני הבשר שלנו, בשובו של הקב"ה לציון.
מרכז האנושות
זה היה המקדש גם בימי הבית הראשון והשני. הבית השלישי עתיד להיות בדרגה עליונה לאין-שיעור. אם הבית הראשון והשני הוחרבו על-ידי אומות-העולם, הרי בבית השלישי יהיה מצב הפוך לחלוטין - הגויים ישמרו עליו ויראו בו את הדבר היקר ביותר. וכך אומר הנביא: "כי ביתי בית-תפילה ייקרא לכל העמים".
אמרו חז"ל, שאילו היו הגויים יודעים איזו ברכה ושפע הם מקבלים מבית-המקדש, לא זו בלבד שלא היו מחריבים אותו, אלא היו מקיפים אותו בשרשרת אנושית חיה כדי לשמור עליו. בימי הבית הראשון והשני לא ידעו זאת הגויים. כשייבנה בית-המקדש השלישי, יחושו זאת גם אומות-העולם, ולכן בית-המקדש יהיה מרכז הקדושה והאמונה של האנושות כולה.
יש בספרות התורנית דיונים רבים על הדרך שבה ייבנה בית-המקדש השלישי. נראה שיהיה כאן שילוב של מעשי ידי אדם עם מעשי ידי שמים. אולי יש מקום להתווכח על הצורך להכין תכניות לבניין המקדש, אבל אין ספק שעלינו להכין את הקרקע הרוחנית, לפתח את תודעת המקדש וללמוד את עניינו והלכותיו, כהכנה לבניינו במהרה בימינו.
הרב מנחם ברוד הוא עורך הגליון התורני "שיחת השבוע" שע"י צעירי אגודת חב"ד.