המציאות הישראלית נראית לכאורה כחסרת תקווה. אמנם חלומות אוסלו של השמאל, קרסו באחת, אבל משום מה הימין אינו מצליח להביא פתרון שונה. לכאורה הציבור הרחב אמור לפנות עכשיו בהמוניו ימינה – ואכן שרון 'לקח' את הבחירות בהליכה. אבל בפועל כולם נוכחים שהימין אינו שונה מהשמאל – וגם לו אין שום מוצא נראה לעין מן המשבר שבו אנו נמצאים.

הויכוחים הקטנים בין הימני הקטן לשמאלני הקטן והמתייסר – נגמרים בדרך כלל בשאלה ששואל השמאלני את הימני – "אז מה הפתרון שלך?" כלומר הוא מודה שחלומו נגוז, אבל ברור לכולם שלימין אין שום הצעה חלופית, וכך שוקעת המדינה כולה באיזה ייאוש גדול. לכאורה גם אי אפשר כל כך להאשים את השמאל בטירוף אוסלו – הוא הרי בסך הכל ניסה את הפתרון שהאמין בו – והימין אף פעם לא הציע באמת פתרון טוב יותר שיביא לנו שלום.

אז מה באמת הפתרון שלנו? יש לנו בכלל פתרון כזה?

התשובה היא שבאמת אין לנו שום פתרון. אין לנו שום פתרון לשאלה כיצד להגיע למטרה שאותה הגדיר השמאל. אבל בהחלט יש לנו פתרון לשאלה - כיצד להגיע למטרה שאנו נגדיר.
במילים אחרות – הגדרת נכונה של הבעיה, היא היא הפתרון.

השמאל הצליח לבסס בתודעה הישראלית הנחת יסוד בלתי ניתנת לערעור – הנחה שעל פיה מטרת המדינה הנה השגת שלום. אי אפשר להאשים את השמאל בעניין הזה – יש פה כשל מובנה בעצם התפיסה הציונית הבסיסית המבקשת להתקבל למשפחת העמים, והזקוקה לשם כך להשגת שלום בכל מחיר.

כך יוצא שאויבנו הערבים, מבית ומחוץ, אינם מכשול להשגת מטרותינו הלאומיות – אלה הם הם המטרה עצמה. חייבים לעשות שלום אתם, בכדי להגיע אל אותה נורמליות, אל אותו חזון ה"עם ככל העמים" שניסינו להגשים כאן. ממילא ברור שלא ניתן לנצח את ערפאת ימ"ש, ובוודאי שלא ניתן לשלול את אזרחותם של הערבים המתמרדים מבית, משום שניצחון עליהם משמעותו קבירת החזון הישראלי הבסיסי ביותר – חזון העם הנורמלי, העם המתקבל למשפחת העמים מבחוץ – ומקבל אותם לקרבו מבפנים.

אז אם הבעיה היא כיצד להיות עם ככל העמים – באמת אין לנו פתרון. לא ניתן לנצח את ערפאת – הוא ימשיל לטבוח בנו כאוות נפשו, מחוסן לחלוטין מכל פגע – ביודעו שחיסולו הוא חיסול חזון הנורמליות הישראלי.

לא ניתן גם לטפל בערביי ישראל – ואין זה משנה שהחברה הללו נכנסו באופן מוחלט לכל הקטגוריות החוקיות המאפשרות את שלילת אזרחותם הישראלית. הם מחוסנים משום שאם נקיא אותם מתוכנו – נוכיח בזה שאין דבר כזה עם ישראלי – ואנחנו נשארנו (מה לעשות) יהודים…

אז מה הפתרון שלנו? יש לנו פתרון. יש לנו פתרון ועוד איך. לחסל את ערפאת – אין קל מזה. להפסיק את הטרור הרצחני – זה פשוט מאוד. לטפל בכל ה'בישרים ' וה 'טיבים – זה הפשוט וקל.

אבל צריך לשם כך להגדיר אחרת את מטרת היסוד של המדינה הזו.

השלום הוא דבר נפלא – אך הוא איננו המטרה. בשביל שלום אנחנו יכולים לארוז את הפקאלאך ולהמריא למקומות יותר מבטיחים.

צריך מטרה אחרת. צריך מטרה יהודית. אין זו שאלה פילוסופית גרידא – היום ברור יותר מתמיד, שזו פשוט שאלה של קיום.

משה פייגלין הוא ראש תנועת "מנהיגות יהודית" ומועמד לראשות הליכוד.