נקמת מדיין
הקב"ה מצווה את משה: "נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים" . יש להניח שאילו היה ציווי זה נאמר היום, הוא לא היה זוכה לפופולריות רבה. אף על פי כן, כך ציוה ה' את משה. חובת הנקמה נועדה בעיקר, לא כדי להרתיע את האויב שמא יפגע בעם ישראל פעם נוספת, אלא היא באה כנקמה על העבר גרידא.
אמנם, צווינו בתורה: "לא תקם ולא תטר" , אך ציווי זה מתייחס רק לנקמה שבתוך עם ישראל. אדם מישראל צריך להבין שעם ישראל הוא עם אחד, ולכן, לא ייתכן שאדם מישראל ינקום בחברו על רעה שעשה לו. התלמוד הירושלמי מדמה זאת לגוף אחד, שיד שמאל הכתה את ימין. האם משום כך תשוב יד ימין ותכה את יד שמאל? אבל לנקום מן הגויים שעשו רע לישראל זו מצווה.
חז"ל עומדים על כך שמשה רבנו, בבואו לצוות את בני ישראל לנקום במדיין, שינה מלשון הציווי, כפי שנמסר לו מאת הקב"ה:
"לתת נקמת ה' במדין. הקב"ה אמר: 'נקמת בני ישראל', ומשה אמר: 'נקמת ה' במדין'. אמר הקב"ה להם: אינו אלא דיקו (=דין) שלכם, שגרמו לי להזיק אותן. אמר משה: רבון העולמים, אם היינו ערלים, או עובדי עבודת כוכבים, או כופרי מצות, לא היו שונאין אותנו, ואינן רודפין אחרינו אלא בשביל תורה ומצות שנתת לנו. הלכך הנקמה שלך. 'לתת נקמת ה' במדין'" .
בדברים אלו, עומד משה על יסוד הציווי להנקם במדין, ומסביר את שורש איבת העמים לישראל. ישראל ותורה אחד הם. פגיעה בישראל היא פגיעה בקיום התורה והמצוות, היא פגיעה בקב"ה כביכול, והמבקש לפגוע בישראל, מבקש לפגוע בהופעת שם ה' בעולם. על כך כמובן, אין אנו יכולים לעבור לסדר היום.
עבר הירדן המזרחי
למשה רבנו יש ביקורת נוקבת על דרישתם של שבטי ראובן וגד להתיישב בעבר הירדן המזרחי. מביקורת זו ניתן להסיק שעבר הירדן אינו ממש חלק מארץ ישראל. בהקשר זה ראוי להביא את דבריו של הרב יחזקאל אברמסקי.
דברים אלו נכתבו כרקע להצהרת בלפור, שבה הוצע שעבר הירדן המזרחי יימסר לערבים. הרב אברמסקי, כדרכו בקודש, החל לדון בדברים לאור מקורותיה של תורה. בתחילה הוא סוקר את המקורות שמהם עולה לכאורה שעבר הירדן המזרחי אינו חלק מארץ ישראל:
"אמנם הסכים הקב"ה על ידם, שבני ראובן ובני גד וחצי שבט המנשה ייטלו את חלקם בעבר הירדן, אבל קבלה היא בידינו שמדת הביקורת הייתה מתוחה עליהם אשר בגלל רב עושרם וקניינם בחרו שבת בארצות סיחון ועוג, הרחוקות מן המקום אשר בחר ה' לשכן שמו שם בימים הבאים עד עולם. "וכן אתה מוצא בבני גד ובבני ראובן שהיו עשירים והיה להם מקנה גדול וחבבו את ממונם וישבו להם חות מארץ ישראל, לפיכך גלו תחילה מכל השבטים" .
בלשון חכמים זה, כאילו יש רמז שעבר הירדן אינו מגוף ארץ ישראל. דעה זו מוצאה לה סיוע במקרא... וחיזוק במדרש אשר דרש רבי יהודה בן בתירא: "כי אתם עוברים את הירדן ארצה כנען - ארץ כנען, ולא הירדן ארץ כנען" וסמך בלשון התלמוד: "בעבר הירדן תלת, בארץ ישראל תלת" . גם לשון הרמב"ם: "אין דין עגלה ערופה נוהג אלא בארץ ישראל, וכן בעבר הירדן" היה מסייעם" .
על אף הוכחות אלו ואחרות, מסכם הרב אברמסקי:
"שיטה זו אין לה תוקף ועוז של הנחה, אפילו הנחה העולה על הדעת, אם לא תקבל תיקון בביאור כזה: שעבר הירדן אמנם אינו מעיקרה של ארץ ישראל במובן נחלת אבות יען שארץ סיחון ועוג לא נכללה בכלל הארצות הנתונות לאברהם אבינו בברית בין הבתרים. אבל שווה היא כארץ כנען בהרבה הלכות התלויות בארץ מכוח הדיבור- "ראה החילותי תת לפניך את סיחון ואת ארצו החל רש לרשת את ארצו" . שהקב"ה בכבודו ובעצמו נתנה עתה לבני ישראל ירושת עולם".
בעקבות דברים אלו, מביא הרב אברמסקי הלכות רבות מהלכות הנוהגות דווקא בארץ ישראל, שנוהגות גם בעבר הירדן המזרחי. מקדשים ערי מקלט בעבר הירדן המזרחי, אף ש"אין ערי מקלט נוהגות אלא בארץ ישראל" . כמו כן, בטלו היובלות אחר שגלו שבטי גד, ראובן וחצי שבט המנשה, משום שיובל נוהג רק כאשר רוב יושביה עליה . גם הלכות תרומות ומעשרות נוהגות ביבול הגדל בעבר הירדן המזרחי.
אמנם, גם אין לומר שעבר הירדן המזרחי אינו מנחלת אבות, כמו שמבאר הרב אברמסקי שם, שהרי כתוב: "ויתר הגלעד וכל הבשן ממלכת עוג נתתי לחצי שבט המנשה, כל חבל הארגוב לכל הבשן ההוא ייקרא ארץ רפאים" . וברש"י שם: "היא אותה שנתתי לאברהם". גם ארץ האמורי ניתנה לאברהם אבינו, עם ארצות שבעת העממים, חוץ מערי עמון ומואב. בעקבות דברים אלו, מסכם הרב אברמסקי:
"דבר נעלה הוא מעל כל ספק, שארץ סיחון ועוג שני מלכי האמורי שבעבר הירדן מזרחה ירושה היא להם מאבותיהם כארץ כנען שבעבר הירדן ימה. הלא דעת יוספוס פלביוס ששתי גדותיו מעבר מזה ומעבר מזה בשם ארץ הכנעני והאמורי יקראו להן כאחת ואדמת העמים האלה נחלת בני ישראל היא מימות אברהם אבינו. אך מעלת קדושתה אינו שווה בכל נפותיה, ועבר הירדן מזה הוא כפרוזדור אל הטרקלין שבעבר השני ביחס אל השראת השכינה.
הגדרה זו בין שני חלקי ארץ ישראל אלה הובעה בצחות נפלאה בדברי חכמינו: "כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע... משל למלך שגזר על בנו שלא יכנס עמו לפלטין שלו. נכנס בפתח ראשון ושתקו לו... בשלישי ונזפו בו אמרו לו דייך, עד כאן. כך כשכבש משה ארץ שני עממים... אמר שמא לא נגזרה אלא על תנאי..." .
ועוד מוסיף הרב אברמסקי שרק בעניין השראת השכינה נבדלו החלקים זה מזה, אך הן מבחינה היסטורית והן מבחינה גיאוגרפית, ארץ אחת הן, כפי שמניחים חוקרי גבולות הארץ על פי גבולותיה הטבעיים: הרי הלבנון והחרמון מצפון, מדבר סיני מדרום, ים תיכון מן המערב ומדבר סוריה ממזרח, היא ארץ ישראל, ושטחה כשמונים אלף קמ"ר. לאור זאת, מבוררת היטב השייכות המוחלטת של עבר הירדן המזרחי לארץ ישראל. כיום, יש שאינם בטוחים גם בזכותנו על חלקים בעבר הירדן המערבי, אבל בעזרת השם נזכה בקרוב לראות בחזרת ארץ ישראל כולה, המזרחית והמערבית לידיו של עם ישראל.
ירושת הארץ
בסיומה של הפרשה, מובא הציווי על ירושת הארץ: "והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אתה" . הרמב"ן מפרש שזו מצוות עשה, המחייבת אותנו בכל הדורות לשבת בארץ ישראל, ולסלק ממנה כל עם אחר . כיום, יש הטוענים שזה לא מוסרי לגרש עם היושב על אדמתו. טענה זו נובעת מחולשה באמונה, חולשה בהשקפה וחולשה בביטחון בה'. חולשה זו הופכת בהדרגה לאידיאולוגיה, הגורסת שעם ישראל הוא עם הומני, ולא יאה לו לגרש אנשים מביתם.
כדי ללחום בהשקפה זו, יש לשוב אל השורשים, לשוב ולשנן שאין האדם בעלים על האדמה. הארץ כולה של הקב"ה היא, והוא המחליט מי ישכון והיכן. ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו. דברים אלו ברורים ופשוטים, ואף על פי כן, יש לשוב ולאמרם, לשוב ולהזכירם, שהרי למדנו שבכוחו של הדיבור לפעול במציאות.
הרב זלמן ברוך מלמד הוא רב הישוב וראש ישיבת בית אל שבבנימין.
הקב"ה מצווה את משה: "נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים" . יש להניח שאילו היה ציווי זה נאמר היום, הוא לא היה זוכה לפופולריות רבה. אף על פי כן, כך ציוה ה' את משה. חובת הנקמה נועדה בעיקר, לא כדי להרתיע את האויב שמא יפגע בעם ישראל פעם נוספת, אלא היא באה כנקמה על העבר גרידא.
אמנם, צווינו בתורה: "לא תקם ולא תטר" , אך ציווי זה מתייחס רק לנקמה שבתוך עם ישראל. אדם מישראל צריך להבין שעם ישראל הוא עם אחד, ולכן, לא ייתכן שאדם מישראל ינקום בחברו על רעה שעשה לו. התלמוד הירושלמי מדמה זאת לגוף אחד, שיד שמאל הכתה את ימין. האם משום כך תשוב יד ימין ותכה את יד שמאל? אבל לנקום מן הגויים שעשו רע לישראל זו מצווה.
חז"ל עומדים על כך שמשה רבנו, בבואו לצוות את בני ישראל לנקום במדיין, שינה מלשון הציווי, כפי שנמסר לו מאת הקב"ה:
"לתת נקמת ה' במדין. הקב"ה אמר: 'נקמת בני ישראל', ומשה אמר: 'נקמת ה' במדין'. אמר הקב"ה להם: אינו אלא דיקו (=דין) שלכם, שגרמו לי להזיק אותן. אמר משה: רבון העולמים, אם היינו ערלים, או עובדי עבודת כוכבים, או כופרי מצות, לא היו שונאין אותנו, ואינן רודפין אחרינו אלא בשביל תורה ומצות שנתת לנו. הלכך הנקמה שלך. 'לתת נקמת ה' במדין'" .
בדברים אלו, עומד משה על יסוד הציווי להנקם במדין, ומסביר את שורש איבת העמים לישראל. ישראל ותורה אחד הם. פגיעה בישראל היא פגיעה בקיום התורה והמצוות, היא פגיעה בקב"ה כביכול, והמבקש לפגוע בישראל, מבקש לפגוע בהופעת שם ה' בעולם. על כך כמובן, אין אנו יכולים לעבור לסדר היום.
עבר הירדן המזרחי
למשה רבנו יש ביקורת נוקבת על דרישתם של שבטי ראובן וגד להתיישב בעבר הירדן המזרחי. מביקורת זו ניתן להסיק שעבר הירדן אינו ממש חלק מארץ ישראל. בהקשר זה ראוי להביא את דבריו של הרב יחזקאל אברמסקי.
דברים אלו נכתבו כרקע להצהרת בלפור, שבה הוצע שעבר הירדן המזרחי יימסר לערבים. הרב אברמסקי, כדרכו בקודש, החל לדון בדברים לאור מקורותיה של תורה. בתחילה הוא סוקר את המקורות שמהם עולה לכאורה שעבר הירדן המזרחי אינו חלק מארץ ישראל:
"אמנם הסכים הקב"ה על ידם, שבני ראובן ובני גד וחצי שבט המנשה ייטלו את חלקם בעבר הירדן, אבל קבלה היא בידינו שמדת הביקורת הייתה מתוחה עליהם אשר בגלל רב עושרם וקניינם בחרו שבת בארצות סיחון ועוג, הרחוקות מן המקום אשר בחר ה' לשכן שמו שם בימים הבאים עד עולם. "וכן אתה מוצא בבני גד ובבני ראובן שהיו עשירים והיה להם מקנה גדול וחבבו את ממונם וישבו להם חות מארץ ישראל, לפיכך גלו תחילה מכל השבטים" .
בלשון חכמים זה, כאילו יש רמז שעבר הירדן אינו מגוף ארץ ישראל. דעה זו מוצאה לה סיוע במקרא... וחיזוק במדרש אשר דרש רבי יהודה בן בתירא: "כי אתם עוברים את הירדן ארצה כנען - ארץ כנען, ולא הירדן ארץ כנען" וסמך בלשון התלמוד: "בעבר הירדן תלת, בארץ ישראל תלת" . גם לשון הרמב"ם: "אין דין עגלה ערופה נוהג אלא בארץ ישראל, וכן בעבר הירדן" היה מסייעם" .
על אף הוכחות אלו ואחרות, מסכם הרב אברמסקי:
"שיטה זו אין לה תוקף ועוז של הנחה, אפילו הנחה העולה על הדעת, אם לא תקבל תיקון בביאור כזה: שעבר הירדן אמנם אינו מעיקרה של ארץ ישראל במובן נחלת אבות יען שארץ סיחון ועוג לא נכללה בכלל הארצות הנתונות לאברהם אבינו בברית בין הבתרים. אבל שווה היא כארץ כנען בהרבה הלכות התלויות בארץ מכוח הדיבור- "ראה החילותי תת לפניך את סיחון ואת ארצו החל רש לרשת את ארצו" . שהקב"ה בכבודו ובעצמו נתנה עתה לבני ישראל ירושת עולם".
בעקבות דברים אלו, מביא הרב אברמסקי הלכות רבות מהלכות הנוהגות דווקא בארץ ישראל, שנוהגות גם בעבר הירדן המזרחי. מקדשים ערי מקלט בעבר הירדן המזרחי, אף ש"אין ערי מקלט נוהגות אלא בארץ ישראל" . כמו כן, בטלו היובלות אחר שגלו שבטי גד, ראובן וחצי שבט המנשה, משום שיובל נוהג רק כאשר רוב יושביה עליה . גם הלכות תרומות ומעשרות נוהגות ביבול הגדל בעבר הירדן המזרחי.
אמנם, גם אין לומר שעבר הירדן המזרחי אינו מנחלת אבות, כמו שמבאר הרב אברמסקי שם, שהרי כתוב: "ויתר הגלעד וכל הבשן ממלכת עוג נתתי לחצי שבט המנשה, כל חבל הארגוב לכל הבשן ההוא ייקרא ארץ רפאים" . וברש"י שם: "היא אותה שנתתי לאברהם". גם ארץ האמורי ניתנה לאברהם אבינו, עם ארצות שבעת העממים, חוץ מערי עמון ומואב. בעקבות דברים אלו, מסכם הרב אברמסקי:
"דבר נעלה הוא מעל כל ספק, שארץ סיחון ועוג שני מלכי האמורי שבעבר הירדן מזרחה ירושה היא להם מאבותיהם כארץ כנען שבעבר הירדן ימה. הלא דעת יוספוס פלביוס ששתי גדותיו מעבר מזה ומעבר מזה בשם ארץ הכנעני והאמורי יקראו להן כאחת ואדמת העמים האלה נחלת בני ישראל היא מימות אברהם אבינו. אך מעלת קדושתה אינו שווה בכל נפותיה, ועבר הירדן מזה הוא כפרוזדור אל הטרקלין שבעבר השני ביחס אל השראת השכינה.
הגדרה זו בין שני חלקי ארץ ישראל אלה הובעה בצחות נפלאה בדברי חכמינו: "כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע... משל למלך שגזר על בנו שלא יכנס עמו לפלטין שלו. נכנס בפתח ראשון ושתקו לו... בשלישי ונזפו בו אמרו לו דייך, עד כאן. כך כשכבש משה ארץ שני עממים... אמר שמא לא נגזרה אלא על תנאי..." .
ועוד מוסיף הרב אברמסקי שרק בעניין השראת השכינה נבדלו החלקים זה מזה, אך הן מבחינה היסטורית והן מבחינה גיאוגרפית, ארץ אחת הן, כפי שמניחים חוקרי גבולות הארץ על פי גבולותיה הטבעיים: הרי הלבנון והחרמון מצפון, מדבר סיני מדרום, ים תיכון מן המערב ומדבר סוריה ממזרח, היא ארץ ישראל, ושטחה כשמונים אלף קמ"ר. לאור זאת, מבוררת היטב השייכות המוחלטת של עבר הירדן המזרחי לארץ ישראל. כיום, יש שאינם בטוחים גם בזכותנו על חלקים בעבר הירדן המערבי, אבל בעזרת השם נזכה בקרוב לראות בחזרת ארץ ישראל כולה, המזרחית והמערבית לידיו של עם ישראל.
ירושת הארץ
בסיומה של הפרשה, מובא הציווי על ירושת הארץ: "והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אתה" . הרמב"ן מפרש שזו מצוות עשה, המחייבת אותנו בכל הדורות לשבת בארץ ישראל, ולסלק ממנה כל עם אחר . כיום, יש הטוענים שזה לא מוסרי לגרש עם היושב על אדמתו. טענה זו נובעת מחולשה באמונה, חולשה בהשקפה וחולשה בביטחון בה'. חולשה זו הופכת בהדרגה לאידיאולוגיה, הגורסת שעם ישראל הוא עם הומני, ולא יאה לו לגרש אנשים מביתם.
כדי ללחום בהשקפה זו, יש לשוב אל השורשים, לשוב ולשנן שאין האדם בעלים על האדמה. הארץ כולה של הקב"ה היא, והוא המחליט מי ישכון והיכן. ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו. דברים אלו ברורים ופשוטים, ואף על פי כן, יש לשוב ולאמרם, לשוב ולהזכירם, שהרי למדנו שבכוחו של הדיבור לפעול במציאות.
הרב זלמן ברוך מלמד הוא רב הישוב וראש ישיבת בית אל שבבנימין.