"מתנחלים ירו והרגו 3 פלשתנים", אמרו בחדשות ביום חמישי, אור לכ"ט תמוז, בשעה 24:00 . למה? האם מישהו נתפס? וכבר היה מקרה בו שמחה התקשורת ליחס למתנחלים ירי, הקדישה לכך ימים שלמים של גינויים וניתוחים, עד שהתברר שהרוצחים היו ערבים.
והנה שוב התרת דמם של יהודים ע"י יהודים. אכן, מישהו התקשר ואמר שהוא מדבר בשם "הועד לביטחון בדרכים". ואיש לא חשב למה הועד הזה, שאנשיו ידועים, הוא טיפש להצהיר על כך. מכל מקום, לא נקראנו מעולם- כציבור מתנחלים- לבחור את נציגינו לכתת יורים. וזו דוגמא טרייה למלחמה המתנהלת, כמלחמה סמויה.
מלחמה גלויה היא קשה ואכזרית. מלחמה סמויה, שהיא מלחמה חד צדדית, קשה ממנה. הצד הפסיבי כלל אינו מודע לה או לחומרתה. והוא מאמץ למעשה את עמדות האויב. וכך, בבלי דעת מסייע לו. מבחינה זאת, האזרח הישראלי השפוי עובר שטיפת מוח. ללא ידיעתו הוא מצטט את עמדת האויב ומחליש את טיעוניו ואת כוח עמידתו. המהמם הוא שהתקשורת הישראלית היא זו השותפה במזיד למאמצי האויב. ואפשר להבחין, בעניין זה, בשלושה מישורים שונים.
טרמינולוגיה של האויב
התקשורת הישראלית משתמשת תדיר במונחים המועילים לאויב ומזיקים לנו הישראלים. למשל, ביום ח' בסיוון, דליה יאירי מספרת לנו בקול ישראל- שעה 8.35 על "מטען בגבול ליד הגלבוע". בהמשך התברר שלא מדובר בתכנית של "היום לפני חמישים שנה". אז הגברת, כמסתבר, הפכה לשרטט גבולות.
כבר התרענו לא אחת על השימוש בטרמינולוגיה שהיא תוקפנית כלפי היהודים בישראל. השתרשות מושגים כמו : שטחים, גדה, להחזיר,- על משמעותם, היו לנשק אמיתי בידי אויבי ישראל. גם הסברה יקרה מאד, תתקשה להתמודד עם המסרים הגלומים בהם. ואין צורך להרחיב על התכנון הציני של ממציאי המושגים. אנשים שלא טובת עם ישראל עמדה לנגד עיניהם. ודוגמא מעיתון ימני, מיום ט' בסיוון: "כדי להתאמן במתארי הלחימה הדומים לאלה בהם ייתקלו בשטחים". זו כבר שגרת לשון שצריך להתאמץ כדי להימנע ממנה. והיא מקבעת בתודעה את חבלי הארץ שלנו כמשהו זר וחיצוני. וגם הימין נופל בפח.
דיווחים מצד האויב
הלשון הננקטת נותנת עמדת בכורה ועדיפות לאויב. הוא המקור הראשוני שעליו מסתמכים. כך בחדשות, במוצאי שבת "קרח", שמענו ש"צה"ל הרס 17 בתים ערביים, דובר צה"ל הודיע המשיכה הקריינית- שמדובר בהרבה פחות". משמע אזרחי ישראל, שהידיעה עצמה היא ציטוט ממקור זר, אולי אש"פי, שהוא הפותח ורק אחר כך מביאים את הצד שלנו (?). והתחנה , שהיא במקרה ישראלית, מדווחת בשם "האו"ם" האוביקטיבי. התגובה הישראלית היא הסוביקטיבית, השקרית. דוגמא שונה שמענו בקול ישראל ( כ"ז בתמוז, 19:30 ) ש"ערפאת מכנס דיון פסגה לדון בהסלמת ההתקפות הישראליות". לא אמרו: במה שהוא מכנה. לא, "לדבריו". ובודאי לא "לדון בשקר נוסף שהוא מפיץ". וכדאי לשים לב, לעומת זאת, שדוברים ישראליים יצוטטו תמיד עם התוספת "במה שהוא מכנה".
המערכה הזו מתוחכמת וייחודה בלשון התמימה. כל כך תמימה שגם ציבור ימני מאמץ אותה מבלי משים. תוך שהוא אינו מבחין במוקש הטמון בין השיטין של הידיעות.
הכתבים מצטטים את סוכנות "עתים", או ידיעות אחרות מהמקור, ללא שינוי, וכך הוירוס מוחדר לתוך התובנה של הקורא בהשפעה רחוקת טווח. איך משפיעה, לדוגמא, הגדרתו של פייסל חוסייני (מנוחתו הברוכה עם אביו) כ"מחזיק תיק ירושלים ברשות הפלישתנית". או עיתון ימני המדווח על דו"ח אמנסטי בהאי לישנא: "אמנסטי תקף בחריפות את ישראל על השימוש המוגזם בכוח במהלך האינתיפאדה". (ט בסיון). הדברים מופיעים ללא גרשיים המורות על ציטוט. גם ללא התוספת "על מה שהם מכנים". אם כי, ראוי להבין שגם ציטוט או תוספת כנ"ל, אינם מועילים. הביטוי נקלט כפי שהוא והופך לשגרה. וכל קורא מבין שזה אכן, מה שישראל עושה. יש גם אפשרות לכתוב זאת אחרת, כמובן. למשל: אמנסטי, הארגון הידוע בעוינותו לישראל, תקף אותה שוב בגין התגוננותה מול הטרור הערבי. לטענתו, אין להגיב בכוח רב מדי מול מעשי הרצח בכבישים ובקניונים". ושוב, באותו יום, אנו מוצאים בעיתון: "אחראית לפיגוע שבוצע במסגרת המאבק בכיבוש הציוני". וגם פה בלי מירכאות או "מה שהוא מכנה". ולמה לא לכתוב: במסגרת הכוונה שלהם לגרש את היהודים לים? בהקשר זה אפשר להבחין שציטוט של אנשי ימין, זוכה לתיקונים. אנו יכולים לקרוא שאנשי ימין "אומרים שצריך להתיישב בהתנחלויות בשטחים".
עוד דוגמא בולטת הודפסה בעיתון ימני, ביום ששי, א בתמוז. שם סופר על ה"ערבי נפגע הלינץ' בנתניה, שעבר לינץ' נוסף, גם הוא על ידי יהודים, בדרכו לביתו מטיפול רפואי". האמנם? האם אחרי לינץ' נותרים בחיים? הערבי נפגע, הוכה, על ידי מתפרעים. זה- כנראה- נכון. אבל לינץ' הורג. כך ראינו ברמאללה, וכך נוכחנו כשהורידו את גופות הנרצחים בלינץ' לקברם. וגם כאן הסמנטיקה השמאלנית קנתה לה אחיזה שאינה ראויה.
יש במקביל לשון המעטה והעלמה בכל הקשור לנפגעים יהודים. מעבר לתמונות המוקרנות בהתמדה של נפגעים ערבים, בדרך כלל ילדים. בעוד תמונות יהודים פגועים אינן נראות כלל (משמע, היהודים אינם נפגעים באמת ) יש גם שפה ייחודית. כך שמענו על בית ספר שבח בתל אביב ש"21 מתלמידיו נספו באסון הדולפינריום". כאילו היתה זו רעידת אדמה או שיטפון פתע. כי הערבים הרי אינם רוצחים. וגם אם מישהו הלך לעולם אחר בעזרתם האדיבה, הוא נדקר או התפוצץ "על רקע לאומני". כאילו היה שם נוף פסטולארי של צייר ידוע או מוסיקה של ואגנר. משהו כזה ברקע. הוא לא יכול להרצח על ידי קנאי ערבי או אויב האנושות.
הסתה
ועוד דוגמא לתחכום השמאלנים. ביום שלישי, כ"א בסיוון, מספר לנו "קול ישראל" על דרשן-מסית במסגד. (כאילו זה חידוש ויש כאלה שאינם מסיתים). ותוך כדי הסיפור משמיעים לנו הקלטה מלאה של דברי ההסתה בערבית, ומיד תרגום לעברית. אם מתרגמים לעברית, בהנחה שהמאזינים אינם שומעים את השפה של המסית, למה לנו המקור הערבי בכלל. אם זה מיועד לשאינם מבינים עברית- למה להסית שוב? לעורכי הרדיו ולמפיצי דברי הסתה פתרונים. אולי גם לכספי האיחוד האירופי המגיעים לכיסים הקובעים.
והנה שוב התרת דמם של יהודים ע"י יהודים. אכן, מישהו התקשר ואמר שהוא מדבר בשם "הועד לביטחון בדרכים". ואיש לא חשב למה הועד הזה, שאנשיו ידועים, הוא טיפש להצהיר על כך. מכל מקום, לא נקראנו מעולם- כציבור מתנחלים- לבחור את נציגינו לכתת יורים. וזו דוגמא טרייה למלחמה המתנהלת, כמלחמה סמויה.
מלחמה גלויה היא קשה ואכזרית. מלחמה סמויה, שהיא מלחמה חד צדדית, קשה ממנה. הצד הפסיבי כלל אינו מודע לה או לחומרתה. והוא מאמץ למעשה את עמדות האויב. וכך, בבלי דעת מסייע לו. מבחינה זאת, האזרח הישראלי השפוי עובר שטיפת מוח. ללא ידיעתו הוא מצטט את עמדת האויב ומחליש את טיעוניו ואת כוח עמידתו. המהמם הוא שהתקשורת הישראלית היא זו השותפה במזיד למאמצי האויב. ואפשר להבחין, בעניין זה, בשלושה מישורים שונים.
טרמינולוגיה של האויב
התקשורת הישראלית משתמשת תדיר במונחים המועילים לאויב ומזיקים לנו הישראלים. למשל, ביום ח' בסיוון, דליה יאירי מספרת לנו בקול ישראל- שעה 8.35 על "מטען בגבול ליד הגלבוע". בהמשך התברר שלא מדובר בתכנית של "היום לפני חמישים שנה". אז הגברת, כמסתבר, הפכה לשרטט גבולות.
כבר התרענו לא אחת על השימוש בטרמינולוגיה שהיא תוקפנית כלפי היהודים בישראל. השתרשות מושגים כמו : שטחים, גדה, להחזיר,- על משמעותם, היו לנשק אמיתי בידי אויבי ישראל. גם הסברה יקרה מאד, תתקשה להתמודד עם המסרים הגלומים בהם. ואין צורך להרחיב על התכנון הציני של ממציאי המושגים. אנשים שלא טובת עם ישראל עמדה לנגד עיניהם. ודוגמא מעיתון ימני, מיום ט' בסיוון: "כדי להתאמן במתארי הלחימה הדומים לאלה בהם ייתקלו בשטחים". זו כבר שגרת לשון שצריך להתאמץ כדי להימנע ממנה. והיא מקבעת בתודעה את חבלי הארץ שלנו כמשהו זר וחיצוני. וגם הימין נופל בפח.
דיווחים מצד האויב
הלשון הננקטת נותנת עמדת בכורה ועדיפות לאויב. הוא המקור הראשוני שעליו מסתמכים. כך בחדשות, במוצאי שבת "קרח", שמענו ש"צה"ל הרס 17 בתים ערביים, דובר צה"ל הודיע המשיכה הקריינית- שמדובר בהרבה פחות". משמע אזרחי ישראל, שהידיעה עצמה היא ציטוט ממקור זר, אולי אש"פי, שהוא הפותח ורק אחר כך מביאים את הצד שלנו (?). והתחנה , שהיא במקרה ישראלית, מדווחת בשם "האו"ם" האוביקטיבי. התגובה הישראלית היא הסוביקטיבית, השקרית. דוגמא שונה שמענו בקול ישראל ( כ"ז בתמוז, 19:30 ) ש"ערפאת מכנס דיון פסגה לדון בהסלמת ההתקפות הישראליות". לא אמרו: במה שהוא מכנה. לא, "לדבריו". ובודאי לא "לדון בשקר נוסף שהוא מפיץ". וכדאי לשים לב, לעומת זאת, שדוברים ישראליים יצוטטו תמיד עם התוספת "במה שהוא מכנה".
המערכה הזו מתוחכמת וייחודה בלשון התמימה. כל כך תמימה שגם ציבור ימני מאמץ אותה מבלי משים. תוך שהוא אינו מבחין במוקש הטמון בין השיטין של הידיעות.
הכתבים מצטטים את סוכנות "עתים", או ידיעות אחרות מהמקור, ללא שינוי, וכך הוירוס מוחדר לתוך התובנה של הקורא בהשפעה רחוקת טווח. איך משפיעה, לדוגמא, הגדרתו של פייסל חוסייני (מנוחתו הברוכה עם אביו) כ"מחזיק תיק ירושלים ברשות הפלישתנית". או עיתון ימני המדווח על דו"ח אמנסטי בהאי לישנא: "אמנסטי תקף בחריפות את ישראל על השימוש המוגזם בכוח במהלך האינתיפאדה". (ט בסיון). הדברים מופיעים ללא גרשיים המורות על ציטוט. גם ללא התוספת "על מה שהם מכנים". אם כי, ראוי להבין שגם ציטוט או תוספת כנ"ל, אינם מועילים. הביטוי נקלט כפי שהוא והופך לשגרה. וכל קורא מבין שזה אכן, מה שישראל עושה. יש גם אפשרות לכתוב זאת אחרת, כמובן. למשל: אמנסטי, הארגון הידוע בעוינותו לישראל, תקף אותה שוב בגין התגוננותה מול הטרור הערבי. לטענתו, אין להגיב בכוח רב מדי מול מעשי הרצח בכבישים ובקניונים". ושוב, באותו יום, אנו מוצאים בעיתון: "אחראית לפיגוע שבוצע במסגרת המאבק בכיבוש הציוני". וגם פה בלי מירכאות או "מה שהוא מכנה". ולמה לא לכתוב: במסגרת הכוונה שלהם לגרש את היהודים לים? בהקשר זה אפשר להבחין שציטוט של אנשי ימין, זוכה לתיקונים. אנו יכולים לקרוא שאנשי ימין "אומרים שצריך להתיישב בהתנחלויות בשטחים".
עוד דוגמא בולטת הודפסה בעיתון ימני, ביום ששי, א בתמוז. שם סופר על ה"ערבי נפגע הלינץ' בנתניה, שעבר לינץ' נוסף, גם הוא על ידי יהודים, בדרכו לביתו מטיפול רפואי". האמנם? האם אחרי לינץ' נותרים בחיים? הערבי נפגע, הוכה, על ידי מתפרעים. זה- כנראה- נכון. אבל לינץ' הורג. כך ראינו ברמאללה, וכך נוכחנו כשהורידו את גופות הנרצחים בלינץ' לקברם. וגם כאן הסמנטיקה השמאלנית קנתה לה אחיזה שאינה ראויה.
יש במקביל לשון המעטה והעלמה בכל הקשור לנפגעים יהודים. מעבר לתמונות המוקרנות בהתמדה של נפגעים ערבים, בדרך כלל ילדים. בעוד תמונות יהודים פגועים אינן נראות כלל (משמע, היהודים אינם נפגעים באמת ) יש גם שפה ייחודית. כך שמענו על בית ספר שבח בתל אביב ש"21 מתלמידיו נספו באסון הדולפינריום". כאילו היתה זו רעידת אדמה או שיטפון פתע. כי הערבים הרי אינם רוצחים. וגם אם מישהו הלך לעולם אחר בעזרתם האדיבה, הוא נדקר או התפוצץ "על רקע לאומני". כאילו היה שם נוף פסטולארי של צייר ידוע או מוסיקה של ואגנר. משהו כזה ברקע. הוא לא יכול להרצח על ידי קנאי ערבי או אויב האנושות.
הסתה
ועוד דוגמא לתחכום השמאלנים. ביום שלישי, כ"א בסיוון, מספר לנו "קול ישראל" על דרשן-מסית במסגד. (כאילו זה חידוש ויש כאלה שאינם מסיתים). ותוך כדי הסיפור משמיעים לנו הקלטה מלאה של דברי ההסתה בערבית, ומיד תרגום לעברית. אם מתרגמים לעברית, בהנחה שהמאזינים אינם שומעים את השפה של המסית, למה לנו המקור הערבי בכלל. אם זה מיועד לשאינם מבינים עברית- למה להסית שוב? לעורכי הרדיו ולמפיצי דברי הסתה פתרונים. אולי גם לכספי האיחוד האירופי המגיעים לכיסים הקובעים.