אף שמצד תקנת חכמים איסור הרחיצה חל בתשעה באב בלבד, נהגו באשכנז להחמיר שלא להתרחץ מראש חודש אב, ונהגו להחמיר שלא להתרחץ אף במים קרים. ורק לפני שבת חזון התרחצו מעט לכבוד השבת במים קרים, והיו באשכנז שהקלו לכבוד שבת אף לחפוף הראש ולשטוף פנים וידיים ורגליים במים חמים.

ורוב הספרדים נהגו להחמיר שלא לרחוץ במים חמים בשבוע שחל בו תשעה באב בלבד, אבל בקרים נהגו להקל עד ערב תשעה באב. ואף בשבוע שחל בו מנהג רוב הספרדים שלא לרחוץ במים חמים אבל בקרים רוחצים (שו"ע תקנא, טז; מ"ב שם, כה"ח קפו).

אבל כיום הרגלי הנקיון נשתנו לחלוטין, ורבים רגילים להתרחץ כל יום עם סבון, ואם לא יתרחצו יום אחד, יסבלו, ויש שאפילו יתקשו עקב כך להרדם. הסיבה העיקרית לשינוי ההרגלים נובע מכך שיש כיום בכל בית מים בלא גבול, עד שניתן להתרחץ בכל יום במים חמים, לעומת הדורות הקודמים שכדי לרחוץ במים חמים היו צריכים ללכת לבית המרחץ, וכדי לרחוץ במים קרים היו צריכים ללכת לנהרות או למעיינות. נמצא שבעבר הרחצה במים היתה אירוע יחודי של תענוג ופינוק.

וכיום כל מי שחש צער מכך שלא התרחץ, בין ספרדים בין אשכנזי, רשאי להתרחץ בתשעת הימים ובשבוע שחל בו תשעה באב, אלא שירחץ במים פושרים, כך שלא יהנה כלל מרחיצתו, אלא כל מגמתו תהיה לנקיון בלבד. ואף מותר להשתמש בסבון כדי להסיר מעצמו ריח רע. ואם הוא סובל מכך שאינו חופף ראשו, יחפוף את ראשו בשמפו.

ומי שריח זעתו נודף מפני שלא התרחץ, אף שהוא עצמו אינו סובל מכך, מוטב שיתרחץ בתשעת הימים ובשבוע שחל בו תשעה באב, כדי להסיר ממנו את הריח הרע, שגדול כבוד הבריות, וכיום אנשים רבים רגישים לריחות רעים, ואם לא יתרחץ נמצא שמתחלל שם שמיים על ידו.

הרב אליעזר מלמד הוא רב הישוב וראש ישיבת ההסדר הר ברכה שבשומרון.