שרון שב ושלח את בנו אל מי שהוא כינה "שקרן", "טרוריסט" ו"בין-לאדן". אם כן, האם היה זה לא יותר מזעם אין אונים , קללות כתחליף למכות? לא נעים, אבל כן: בדרך הביתה מרומא התחייב שרון שלא לקרוא עוד לערפאת בשמות, וכמעט התנצל. פרס ניצח לכל אורך הקו.
וכאן החלו כמה משרי הליכוד לנוע באי נוחות בכיסאותיהם. צחי הנגבי וסילבן שלום ביטאו מורת רוח בפומבי, אך הם אינם היחידים המרגישים ששרון גונב למפלגתם את ניצחונה המוחץ ומעביר אותו לשמאל המובס. לגבם, "בחרנו שרון, קבלנו פרס" אינה עוד סתם מדבקה, כ"א מציאות מאיימת על עצם השלטון. החדשים האחרונים חוללו שבר עמוק ב"מחנה השלום", שינו מן הקצה את המפה הפוליטית. והנה, בעוד הסקרים מנבאים לימין, לדתיים ולעולים רוב מוחץ בכנסת הבאה, נוטש מצביא המנצחים את מחנהו כמו קוריאולנוס במחזהו של שיקספיר, חוצה את הקווים אל המחנה המובס ומעמיד אותו על הרגלים!
כך מרגישים בוודאי חכ"י הליכוד, שעל חשבונם מציע שרון לשריין מראש הליכה משותפת עם יריב אידיאולוגי שאינו אלא מיעוט מבוטל וגם חסר מנהיג הראוי לשמו.
בליכוד גם יודעים שהסקרים המחמיאים אינם לנצח, וכי ההבלגה והאיפוק מייאשים ומתסכלים את המחנה. הטיעון, שהנה מוכח שלימין אין תכנית ודרך, והא ראייה שגם בשיא נצחונו מנהיגו רוקד עפ"י חלילו של האיש הכי מזוהה עם אוסלו, עלול לקנות לו אחיזה ולהרוס את הליכוד מבפנים. עוד כמה שבועות של דם והבלגה, והסקרים יתחילו להתהפך.
כך עלתה הדרישה לערוך בחירות כלליות בהקדם, כל עוד נותר משהו מן האשראי שצבר המחנה הלאומי, משבר משיחיות השלום. את הדרישה לבחירות כלליות העלה כעת מי ששימש כנשיא בית המשפט העליון, משה לנדוי, ובליכוד זוכרים שנתניהו סרב לראשות הממשלה, כל עוד לא נערכו בחירות המשקפות את יחסי הכוחות האמיתיים בעם.
בוחרים רבים יעריכו מחדש את תמיכתם - בראש וראשונה בליכוד, שאכזב אותם פעם אחר פעם. הם יזכרו שרכבת השדים של "השלום" יצאה מקמפ-דייוויד של בגין ועברה בתחנת מדריד של שמיר. וכאשר התהפכה בתחנת אוסלו, לא אחר מאשר ראש הליכוד שרון מחזיר אותה למסלול, תוך ריסוק תורת ז'בוטינסקי וכל מצעי חרות והליכוד. בחירות חדשות אולי יעלו בליכוד מנהיג אמין, עם מצע לאומי חד-משמעי ויפתחו תעלת ניקוז בביצה העומדת של המפלגה המזדקנת הזאת.
גם את יחסם למרכיבי ה"איחוד הלאומי" יעריכו הבוחרים מחדש, ככל שהמפלגות האלה ימשיכו לשבת בממשלה.
המפד"ל , שבוודאי תזקוף לטובתה את ישיבתה באופוזיציה, עשויה להיות אחת הזוכות, במיוחד אם יצטרפו להנהגתה דמויות כתא"ל (מיל.) אפי איתם והרב מוטי אילון. בוחרים דתיים-לאומיים שנהגו לחפש בליכוד "דשא ירוק יותר", ישובו הביתה. ולא רק הם. זו תופעה שהסתמנה כבר בבחירות האחרונות, של "חילונים" שהצביעו מפד"ל בגלל נאמנותה לא"י ותמיכתה העקיבה בהתנחלות. הם יעשו זאת ביתר שאת לאחר הפיאסקו של שלטון שרון. סוף סוף, מן המפלגה הזו יצאו המוסדות החינוכיים שהעמידו תורה, תזה, אידיאולוגיה של ציונות-2000 מול הציונות הסוציאליסטית שפשטה את הרגל ותורת ז'בוטינסקי שגוועה מתישהו בקול דממה דקה. כך או כך, אם לא יתעשת הליכוד וינער מעל גבו את השותפות עם פרס ביחד עם "הפרטנרשיפ" של ערפאת בוחריו ימצאו להם אלטרנטיבה. הטבע אינו סובל וואקום.
בימים של אכזבה ומרה שחורה, טוב להיזכר שהדמוקרטיה אינה רק מליצה, וכאשר שליט פועל בניגוד גמור לכל מצגיו לבוחר, היא מאפשרת לחזור לעם כדי שישפוט, אם זאת הסחורה שהוא ביקש לקנות.
בימים של דיווחים על התגברות מספר המבקשים לרדת מן הארץ, ואף התפרעויות ומעשי נקם נגד ערבים, פרי זעם ותסכול, המערכת הדמוקרטית צריכה לקלוט את המסר ולקרוא ל-"בחירות עכשיו".
וכאן החלו כמה משרי הליכוד לנוע באי נוחות בכיסאותיהם. צחי הנגבי וסילבן שלום ביטאו מורת רוח בפומבי, אך הם אינם היחידים המרגישים ששרון גונב למפלגתם את ניצחונה המוחץ ומעביר אותו לשמאל המובס. לגבם, "בחרנו שרון, קבלנו פרס" אינה עוד סתם מדבקה, כ"א מציאות מאיימת על עצם השלטון. החדשים האחרונים חוללו שבר עמוק ב"מחנה השלום", שינו מן הקצה את המפה הפוליטית. והנה, בעוד הסקרים מנבאים לימין, לדתיים ולעולים רוב מוחץ בכנסת הבאה, נוטש מצביא המנצחים את מחנהו כמו קוריאולנוס במחזהו של שיקספיר, חוצה את הקווים אל המחנה המובס ומעמיד אותו על הרגלים!
כך מרגישים בוודאי חכ"י הליכוד, שעל חשבונם מציע שרון לשריין מראש הליכה משותפת עם יריב אידיאולוגי שאינו אלא מיעוט מבוטל וגם חסר מנהיג הראוי לשמו.
בליכוד גם יודעים שהסקרים המחמיאים אינם לנצח, וכי ההבלגה והאיפוק מייאשים ומתסכלים את המחנה. הטיעון, שהנה מוכח שלימין אין תכנית ודרך, והא ראייה שגם בשיא נצחונו מנהיגו רוקד עפ"י חלילו של האיש הכי מזוהה עם אוסלו, עלול לקנות לו אחיזה ולהרוס את הליכוד מבפנים. עוד כמה שבועות של דם והבלגה, והסקרים יתחילו להתהפך.
כך עלתה הדרישה לערוך בחירות כלליות בהקדם, כל עוד נותר משהו מן האשראי שצבר המחנה הלאומי, משבר משיחיות השלום. את הדרישה לבחירות כלליות העלה כעת מי ששימש כנשיא בית המשפט העליון, משה לנדוי, ובליכוד זוכרים שנתניהו סרב לראשות הממשלה, כל עוד לא נערכו בחירות המשקפות את יחסי הכוחות האמיתיים בעם.
בוחרים רבים יעריכו מחדש את תמיכתם - בראש וראשונה בליכוד, שאכזב אותם פעם אחר פעם. הם יזכרו שרכבת השדים של "השלום" יצאה מקמפ-דייוויד של בגין ועברה בתחנת מדריד של שמיר. וכאשר התהפכה בתחנת אוסלו, לא אחר מאשר ראש הליכוד שרון מחזיר אותה למסלול, תוך ריסוק תורת ז'בוטינסקי וכל מצעי חרות והליכוד. בחירות חדשות אולי יעלו בליכוד מנהיג אמין, עם מצע לאומי חד-משמעי ויפתחו תעלת ניקוז בביצה העומדת של המפלגה המזדקנת הזאת.
גם את יחסם למרכיבי ה"איחוד הלאומי" יעריכו הבוחרים מחדש, ככל שהמפלגות האלה ימשיכו לשבת בממשלה.
המפד"ל , שבוודאי תזקוף לטובתה את ישיבתה באופוזיציה, עשויה להיות אחת הזוכות, במיוחד אם יצטרפו להנהגתה דמויות כתא"ל (מיל.) אפי איתם והרב מוטי אילון. בוחרים דתיים-לאומיים שנהגו לחפש בליכוד "דשא ירוק יותר", ישובו הביתה. ולא רק הם. זו תופעה שהסתמנה כבר בבחירות האחרונות, של "חילונים" שהצביעו מפד"ל בגלל נאמנותה לא"י ותמיכתה העקיבה בהתנחלות. הם יעשו זאת ביתר שאת לאחר הפיאסקו של שלטון שרון. סוף סוף, מן המפלגה הזו יצאו המוסדות החינוכיים שהעמידו תורה, תזה, אידיאולוגיה של ציונות-2000 מול הציונות הסוציאליסטית שפשטה את הרגל ותורת ז'בוטינסקי שגוועה מתישהו בקול דממה דקה. כך או כך, אם לא יתעשת הליכוד וינער מעל גבו את השותפות עם פרס ביחד עם "הפרטנרשיפ" של ערפאת בוחריו ימצאו להם אלטרנטיבה. הטבע אינו סובל וואקום.
בימים של אכזבה ומרה שחורה, טוב להיזכר שהדמוקרטיה אינה רק מליצה, וכאשר שליט פועל בניגוד גמור לכל מצגיו לבוחר, היא מאפשרת לחזור לעם כדי שישפוט, אם זאת הסחורה שהוא ביקש לקנות.
בימים של דיווחים על התגברות מספר המבקשים לרדת מן הארץ, ואף התפרעויות ומעשי נקם נגד ערבים, פרי זעם ותסכול, המערכת הדמוקרטית צריכה לקלוט את המסר ולקרוא ל-"בחירות עכשיו".