שוויון יכול להתקיים רק בין שווים. ברגע שיש שוני בסיסי בין שני דברים, לא יכול להתקיים ביניהם שוויון, ואף אסור שיהיה ביניהם שוויון.
ימי 'עקבתא דמשיחא' מאופיינים בבלבול המושגים ובמבוכה השולטת בעולם. הנביא ישעיהו מתאר זאת במילים "הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע, שמים חושך לאור ואור לחושך". אבל אפשר לצפות לפחות למעט עקביות. מי שאומר על החושך שהוא אור, לפחות יהיה עקבי בעמדתו ולא יהפוך את עורו מדי יום. בימים אלה אנחנו רואים כיצד אנשים מחליפים עמדות במהירות שבה הזיקית מחליפה את צבעיה.
השבוע פרץ מחדש הוויכוח בדבר שילוב חיילות ביחידות הלוחמות. נוסף על הטיעון בעניין הקושי שהדבר מסב לחיילים שומרי מצוות, הועלה גם טיעון עקרוני, שעל-פיו המלחמה אינה מתאימה לאופיה של אישה. מלחמה דורשת אגרסיביות, תוקפנות, התעלמות מרגשות - ההפך מתכונותיה הטבעיות של אישה.
הפיכת היוצרות
אך עלה הטיעון הזה לאוויר, וכבר קפצו כל נושאי דגל הנאורות והפמיניזם ורמסו את משמיעי העמדה הזאת עד עפר. הם לא הסתפקו בשלילת הטיעון הזה כשהוא לעצמו, אלא אף הציגו אותו כסמל להשקפת-עולם מיושנת וחשוכה, מימי תקופת האבן, לא פחות. ככה ייעשה לאיש אשר יעז לטעון שיש בכל-זאת שוני כלשהו בין גברים לנשים.
אבל רק רגע - אותם חוגים נאורים ואותן שדרניות פמיניסטיות הרימו אך אתמול בדיוק את הטיעון הזה. כשארגון 'ארבע אמהות' ניהל את הקמפיין לבריחה מלבנון, היה הטיעון המרכזי שלו, שהצבא משחית את המחשבה ומכניס לציבוריות הישראלית תפיסה כוחנית אגרסיבית, ולכן חשוב להקשיב דווקא ל'קול הנשי'. העמדה הזאת זכתה לפופולריות רבה בקרב חוגי התקשורת והתרבות, ואיש לא חשב שהיא שאובה מתקופת האבן.
ופתאום התהפכו היוצרות. לו היו הללו עקביים בעמדותיהם, היו צריכים להיות הראשונים להתנגד להכנסת בנות לעולם ההרג והלחימה, כדי שלא לטשטש את ה'קול הנשי'. אבל זה עניינה של תקופתנו, שמושגי הטוב והרע מתחלפים בקצב מסחרר, לפעמים באותו יום.
להוציא ממעגל ההרג
אסור להיכנע לטרור המחשבתי הזה, הדוחק את כל מי שמחזיק בדעות אחרות לפינה של 'דעות קדומות' או של 'ימי הביניים'. לא ייתכן שקבוצה בציבור תכתיב מה נאור ומה מיושן, וכל היתר ייאלצו לשחק לפי הכללים שלה. צריך לקום ולומר בקול רם, שה'שוויון' הזה מעוות, מזיק ופסול מיסודו.
ראוי שיהיה שוויון, אבל שוויון יכול להתקיים רק בין שווים. ברגע שיש שוני בסיסי בין שני דברים, לא יכול להתקיים ביניהם שוויון, ואף אסור שיהיה ביניהם שוויון. גברים ונשים אינם שווים. השוני הוא במבנה הגוף, ביכולת הפיזית, וגם בתכונות הנפש. אין פה שום שאלה של שוויון, משום שגברים ונשים שונים ולא שווים.
חז"ל אומרים: "איש דרכו לכבוש, ואין אישה דרכה לכבוש". ההסתערות, הכיבוש והמלחמה דורשים כוחות ותכונות-נפש שמצויים יותר אצל גברים מאשר אצל נשים. בעולם כולו - גם בעולם הנאור - מקובל לכרוך יחדיו נשים וילדים כציבור מוגן, שאסור לו להיות מעורב במלחמה.
אולי מדינות שאינן יודעות מלחמה אמיתית יכולות להתפאר בשילוב נשים ביחידות קרביות, מכיוון ששם מדובר במשחקי מלחמה. אצלנו, לצערנו, נדרש צה"ל לעסוק במלחמה אמיתית. חיילים צריכים להרוג ועלולים להיהרג (ישמור ה'). מה העניין להכניס דווקא בנות לתוך מעגל ההרג הזה, ועוד בשם הקידמה והנאורות?
לא נאורות יש כאן אלא ערבוב יוצרות ובלבול מושגים. אמנם הטשטוש הזה הוא מסימני הגאולה המתקרבת, אבל יש לנו די והותר סימנים ואין הכרח להוסיף עליהם.
הרב מנחם ברוד הוא עורך הגליון התורני "שיחת השבוע" שע"י צעירי אגודת חב"ד.
ימי 'עקבתא דמשיחא' מאופיינים בבלבול המושגים ובמבוכה השולטת בעולם. הנביא ישעיהו מתאר זאת במילים "הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע, שמים חושך לאור ואור לחושך". אבל אפשר לצפות לפחות למעט עקביות. מי שאומר על החושך שהוא אור, לפחות יהיה עקבי בעמדתו ולא יהפוך את עורו מדי יום. בימים אלה אנחנו רואים כיצד אנשים מחליפים עמדות במהירות שבה הזיקית מחליפה את צבעיה.
השבוע פרץ מחדש הוויכוח בדבר שילוב חיילות ביחידות הלוחמות. נוסף על הטיעון בעניין הקושי שהדבר מסב לחיילים שומרי מצוות, הועלה גם טיעון עקרוני, שעל-פיו המלחמה אינה מתאימה לאופיה של אישה. מלחמה דורשת אגרסיביות, תוקפנות, התעלמות מרגשות - ההפך מתכונותיה הטבעיות של אישה.
הפיכת היוצרות
אך עלה הטיעון הזה לאוויר, וכבר קפצו כל נושאי דגל הנאורות והפמיניזם ורמסו את משמיעי העמדה הזאת עד עפר. הם לא הסתפקו בשלילת הטיעון הזה כשהוא לעצמו, אלא אף הציגו אותו כסמל להשקפת-עולם מיושנת וחשוכה, מימי תקופת האבן, לא פחות. ככה ייעשה לאיש אשר יעז לטעון שיש בכל-זאת שוני כלשהו בין גברים לנשים.
אבל רק רגע - אותם חוגים נאורים ואותן שדרניות פמיניסטיות הרימו אך אתמול בדיוק את הטיעון הזה. כשארגון 'ארבע אמהות' ניהל את הקמפיין לבריחה מלבנון, היה הטיעון המרכזי שלו, שהצבא משחית את המחשבה ומכניס לציבוריות הישראלית תפיסה כוחנית אגרסיבית, ולכן חשוב להקשיב דווקא ל'קול הנשי'. העמדה הזאת זכתה לפופולריות רבה בקרב חוגי התקשורת והתרבות, ואיש לא חשב שהיא שאובה מתקופת האבן.
ופתאום התהפכו היוצרות. לו היו הללו עקביים בעמדותיהם, היו צריכים להיות הראשונים להתנגד להכנסת בנות לעולם ההרג והלחימה, כדי שלא לטשטש את ה'קול הנשי'. אבל זה עניינה של תקופתנו, שמושגי הטוב והרע מתחלפים בקצב מסחרר, לפעמים באותו יום.
להוציא ממעגל ההרג
אסור להיכנע לטרור המחשבתי הזה, הדוחק את כל מי שמחזיק בדעות אחרות לפינה של 'דעות קדומות' או של 'ימי הביניים'. לא ייתכן שקבוצה בציבור תכתיב מה נאור ומה מיושן, וכל היתר ייאלצו לשחק לפי הכללים שלה. צריך לקום ולומר בקול רם, שה'שוויון' הזה מעוות, מזיק ופסול מיסודו.
ראוי שיהיה שוויון, אבל שוויון יכול להתקיים רק בין שווים. ברגע שיש שוני בסיסי בין שני דברים, לא יכול להתקיים ביניהם שוויון, ואף אסור שיהיה ביניהם שוויון. גברים ונשים אינם שווים. השוני הוא במבנה הגוף, ביכולת הפיזית, וגם בתכונות הנפש. אין פה שום שאלה של שוויון, משום שגברים ונשים שונים ולא שווים.
חז"ל אומרים: "איש דרכו לכבוש, ואין אישה דרכה לכבוש". ההסתערות, הכיבוש והמלחמה דורשים כוחות ותכונות-נפש שמצויים יותר אצל גברים מאשר אצל נשים. בעולם כולו - גם בעולם הנאור - מקובל לכרוך יחדיו נשים וילדים כציבור מוגן, שאסור לו להיות מעורב במלחמה.
אולי מדינות שאינן יודעות מלחמה אמיתית יכולות להתפאר בשילוב נשים ביחידות קרביות, מכיוון ששם מדובר במשחקי מלחמה. אצלנו, לצערנו, נדרש צה"ל לעסוק במלחמה אמיתית. חיילים צריכים להרוג ועלולים להיהרג (ישמור ה'). מה העניין להכניס דווקא בנות לתוך מעגל ההרג הזה, ועוד בשם הקידמה והנאורות?
לא נאורות יש כאן אלא ערבוב יוצרות ובלבול מושגים. אמנם הטשטוש הזה הוא מסימני הגאולה המתקרבת, אבל יש לנו די והותר סימנים ואין הכרח להוסיף עליהם.
הרב מנחם ברוד הוא עורך הגליון התורני "שיחת השבוע" שע"י צעירי אגודת חב"ד.