התקשורת כדרכה, כדי להשיג את מטרותיה הפוליטיות נוהגת להפחיד את עצמה ולנסות להפחיד את הציבור. כך ערוכות החדשות והכתבות וזה תוכנן, עד שאין ברירה, כשהאמת הבוקעת חזקה מכל הפחדה. כמו בפרשת חברי הכנסת הערביים בתשעה באב ולמחרתו. התקשורת מנסה לזרוע חידלון וייאוש. טענתה הבסיסית להיום היא כי אם ישראל תילחם כהלכה, אזי ישראל ובפרט ירושלים יבונאמו וזהו אכן רצונה.
בכך מלבה התקשורת את שפיכות הדמים. הבינאום יבוא בגלל חולשת ישראל ובגלל שאיפתם של משוחדי התקשורת לבנאם את ישראל. במדיניותה קושרת התקשורת את ידיה של מדינת ישראל ומסייעת בידי ראש הממשלה המשלה להמשיך במדיניות האיפוק הבזויה.
פרופ' הלל ויס הוא יו"ר שוחרי המקדש- המטה המאוחד לתנועת הר-הבית והמקדש.
אם ישראל לא תלחם כדי למחוץ את "הרשות" באחת, כפי שנסיבות השעה מחייבות מיום פרוץ המאורעות, ייהרגו יתר ויותר אנשים. מדינת ישראל תותש ורעיונותיה הבוגדניים של מחלקת המחקר של משרד החוץ ימשיכו לבעבע סרחונם. אז בוודאי שהאזור יבונאם כפי שממשיך לתבוע פתרון כפוי שר החוץ המודח שלמה בן עמי וממשיכו שמעון פרס.
בתשעה באב הוכח למעשה ההפך. ממש כפי שנוסח במודעה ב"מקור ראשון" מ ז' באב, עליה חתומים רבני יש"ע, מועצת יש"ע ושוחרי המקדש: בעל כורחם [..] יפתחו שערי הר הבית בחסדי השם..." ארבע מאות שוטרים נאלצו לעלות להר הבית בתשעה באב בעל כורחם, לפרק זמן קצר וכבשו את הר הבית, מה שהיה כמובן נמנע אם ישראל הייתה מחזיקה בהר ללא הרף ולא מפקירה אותו במשך עשרה חודשים באופן זדוני ומשתפ"י כדי לטעת בלב העולם ובלב הישמעאלים כי ישראל כבר ויתרה על ההר. גורמים בכירים במשטרה עשו כל מאמץ כדי לשקר לציבור במשך שנים ארוכות ולהימנע מלדווח אמת. בחלקם כדי לגרום ל"שקט" ובחלקם מתוך סיבות פוליטיות זדוניות. כל השוטרים הללו יועמדו לדין כשיתחלף כאן השלטון בעל כורחו. המשטרה הפכה לגורם המשתף פעולה באופן עיקרי עם הוואקף. גם בתשעה באב עצמו המשטרה הפרה את הרשיון שנתנה ל"סיבוב על השערים" ואשר אליו הצטרפו שוחרי המקדש ומנעה את סיבוב על השערים מחוץ לחומות. אם המשטרה מדמה לעצמה כי היא קבעה נורמה בעניין מניעת חופש הפולחן של יהודים היא טועה.
אך לא רק המשטרה והתקשורת הם גורמים המלבים את חולשתה של ישראל. ניטול לדוגמה את התנהגותו של רב הכותל, רב מטעם ידוע, הממונה למשרה מטעם יוסי ביילין. הרב הזה גינה את הציבור מניחי אבן הפינה הכמהה לעלות להר הבית בכל מיני כינויי גנאי. בשבוע שעבר כשהתקיימה התפילה הגדולה ברחבת הכותל שבה היו מעורבים בעיקר גורמים חרדיים עממים, כשהגיעו לקטעי הסליחות שבהם מופיעות המלים "עד מתי" ציווה הרב לסגור את המיקרופונים ולכבות את החשמל ברחבה, אך החזן עשה עצמו כאינו שומע והמשיך בתפילה. כאשר הרב מגנה את המשטרה מדוע לא מנעה את סילוק היהודים מהרחבה, ישאל נא קודם כל את עצמו מהי תרומתו לסילוק היהודים מהרחבה.
בקיצור כל הימנעות של ישראל מלתפוס ולממש את ריבונותה בהר תורמת למסכת צרות אינסופיות. כל יום שעובר באיפוק ובהבלגה אנו הולכים מדחי אל דחי. החולשה היא שתביא את ביטול הריבונות היהודית בארץ ישראל לרבות במדינת ישראל שהיא רק חלק בלתי נפרד מארץ ישראל.
מדי תשעה באב כאשר גוברת כמיהת ישראל אל מקדש ה' שוב ושוב שולפים בתקשורת את רשעי האקדמאים המשומשים הטוענים מן החורבן שבא על ישראל בימי הבית השני, אשר כביכול בגלל תקוות השווא, בגלל החלומות המשיחיים, בא החורבן. החורבן בא בגלל האבקולסים. בגלל שוחרי "שלטון החוק" הרשעים והאנינים, שרי המשפטים הבזויים למינם ומערכות הצדק האחרות ולא בגלל האמונה המשיחית שהיא נשמת אפה של היהדות.
כדי להחליש את ישראל התגייסה האקדמיה ובעקבותיהם סופרי ישראל בעלי המשרות האקדמיות, מזה עשרות שנים לחרף ולגדף את העניין המשיחי.
העניין המשיחי הפך במשך עשרות שנות הציונות האחרונות לעניין פסול מעיקרו. "המשיח הוא מלאך המוות שלנו" כך טוען אחד מגיבורי עמוס עוז שהוא כמו הסופר הפכו למשיחים חילוניים כדוגמת הפטרון המתחזק שלהם שמעון פרס. "רוח אפינו, משיח ה', נלכד בשחיתותם". כאשר רוצים לגדף, למשל את פרס אומרים שהוא משיחיסט. שהוא הביא את חזון משיחיות השקר של ה"שלום" שהורג אותנו. ה"שלום" הזה אינו פרי אמונה תמימה. פרס נוהג לגלגל עיניים ולומר: מה לפני אוסלו לא היה טרור? התשובה היא שפרס וחבריו נתנו לגיטימציה לטרור בכל העולם. כשהאירנים יתקיפו את אירופה שאסונה מגיעה לה בדין זה יהיה תוצאת המדיניות של פרס, של הבולשיביזם העולמי ושל היהודים שלחמו נגד מלחמת ויטנאם וביערו את הכבוד הלאומי של ארצות הברית, בערך כמו מרגלי האטום בכל הזמנים והתקופות.
אבל שום יהודי אינו יכול לבטל את העניין המשיחי אפילו הוא נאור שבנאורים. כך קרה גם לפסק של בית המשפט העליון בבג"ץ האחרון של תנועת נאמני הר הבית כאשר מצד אחד הבג"ץ רחק את היהודים מציון ומהר הבית ומאידך גלגל עיניים וביקר את מדיניות הממשלה. עדיין אומרים דוברי ממשלת מצריים כי כל ילד מבין מהי כוונתו של בית המשפט, לבנות את בית המקדש השלישי, וכפי שאומר אחד מחברי הכנסת הערביים לא חשוב מהו המרחק שבו תוצב אבן הפינה מהר הבית. עצם הצבתה היא איום על האיסלם כולו. עצם תפילות היהודים הם איום על האיסלם, עצם קיומם של יהודים הכופרים בדת מוחמד הוא איום על האיסלם. כמו שטוחנים ערביי התנועה האיסלמית את אבני ההר היהודיות העתיקות כך הם מדמים לטחון את היהודים לאבק. הם יודעים בדיוק מהי הבשורה בכנפיו של העם היהודי. מהי משמעותה לעצמם. אבל מדינת ישראל בינתיים עושה כל מאמץ לרצות אותם, משרת החינוך ועד השר לביטחון פנים.
כך משוכנעת המדינה היא תבטיח את השקט ותימנע ממלחמה. בחורבן הקודם, בימי הבית השני, יצא אכן מכל המהומה משיח שקר, משיח שקר הגדול מכולם, הוא משיח יהודי שבו מאמין עשו הוא אדום כדי לנגח את יעקב. אם נכתוב עשיו בכתיב מלא נקבל ע' ישו. שבעים אומות עולם וישמעאל בתוכם שבעים עיניים כמלאך המוות נגד תולעת יעקב.
האפוקליפסה הבלתי נמנעת שאכן תבוא היא תוצאת החולשה של ישראל ולא תוצאת ההתנהגות של "הימין הקיצוני". מי שרוצה למנוע אפוקליפסה שימנע את מקורות החולשה ומדיניות החולשה כי בנפש כל העולם היא.
פרופ' הלל ויס הוא יו"ר שוחרי המקדש- המטה המאוחד לתנועת הר-הבית והמקדש.
בכך מלבה התקשורת את שפיכות הדמים. הבינאום יבוא בגלל חולשת ישראל ובגלל שאיפתם של משוחדי התקשורת לבנאם את ישראל. במדיניותה קושרת התקשורת את ידיה של מדינת ישראל ומסייעת בידי ראש הממשלה המשלה להמשיך במדיניות האיפוק הבזויה.
פרופ' הלל ויס הוא יו"ר שוחרי המקדש- המטה המאוחד לתנועת הר-הבית והמקדש.
אם ישראל לא תלחם כדי למחוץ את "הרשות" באחת, כפי שנסיבות השעה מחייבות מיום פרוץ המאורעות, ייהרגו יתר ויותר אנשים. מדינת ישראל תותש ורעיונותיה הבוגדניים של מחלקת המחקר של משרד החוץ ימשיכו לבעבע סרחונם. אז בוודאי שהאזור יבונאם כפי שממשיך לתבוע פתרון כפוי שר החוץ המודח שלמה בן עמי וממשיכו שמעון פרס.
בתשעה באב הוכח למעשה ההפך. ממש כפי שנוסח במודעה ב"מקור ראשון" מ ז' באב, עליה חתומים רבני יש"ע, מועצת יש"ע ושוחרי המקדש: בעל כורחם [..] יפתחו שערי הר הבית בחסדי השם..." ארבע מאות שוטרים נאלצו לעלות להר הבית בתשעה באב בעל כורחם, לפרק זמן קצר וכבשו את הר הבית, מה שהיה כמובן נמנע אם ישראל הייתה מחזיקה בהר ללא הרף ולא מפקירה אותו במשך עשרה חודשים באופן זדוני ומשתפ"י כדי לטעת בלב העולם ובלב הישמעאלים כי ישראל כבר ויתרה על ההר. גורמים בכירים במשטרה עשו כל מאמץ כדי לשקר לציבור במשך שנים ארוכות ולהימנע מלדווח אמת. בחלקם כדי לגרום ל"שקט" ובחלקם מתוך סיבות פוליטיות זדוניות. כל השוטרים הללו יועמדו לדין כשיתחלף כאן השלטון בעל כורחו. המשטרה הפכה לגורם המשתף פעולה באופן עיקרי עם הוואקף. גם בתשעה באב עצמו המשטרה הפרה את הרשיון שנתנה ל"סיבוב על השערים" ואשר אליו הצטרפו שוחרי המקדש ומנעה את סיבוב על השערים מחוץ לחומות. אם המשטרה מדמה לעצמה כי היא קבעה נורמה בעניין מניעת חופש הפולחן של יהודים היא טועה.
אך לא רק המשטרה והתקשורת הם גורמים המלבים את חולשתה של ישראל. ניטול לדוגמה את התנהגותו של רב הכותל, רב מטעם ידוע, הממונה למשרה מטעם יוסי ביילין. הרב הזה גינה את הציבור מניחי אבן הפינה הכמהה לעלות להר הבית בכל מיני כינויי גנאי. בשבוע שעבר כשהתקיימה התפילה הגדולה ברחבת הכותל שבה היו מעורבים בעיקר גורמים חרדיים עממים, כשהגיעו לקטעי הסליחות שבהם מופיעות המלים "עד מתי" ציווה הרב לסגור את המיקרופונים ולכבות את החשמל ברחבה, אך החזן עשה עצמו כאינו שומע והמשיך בתפילה. כאשר הרב מגנה את המשטרה מדוע לא מנעה את סילוק היהודים מהרחבה, ישאל נא קודם כל את עצמו מהי תרומתו לסילוק היהודים מהרחבה.
בקיצור כל הימנעות של ישראל מלתפוס ולממש את ריבונותה בהר תורמת למסכת צרות אינסופיות. כל יום שעובר באיפוק ובהבלגה אנו הולכים מדחי אל דחי. החולשה היא שתביא את ביטול הריבונות היהודית בארץ ישראל לרבות במדינת ישראל שהיא רק חלק בלתי נפרד מארץ ישראל.
מדי תשעה באב כאשר גוברת כמיהת ישראל אל מקדש ה' שוב ושוב שולפים בתקשורת את רשעי האקדמאים המשומשים הטוענים מן החורבן שבא על ישראל בימי הבית השני, אשר כביכול בגלל תקוות השווא, בגלל החלומות המשיחיים, בא החורבן. החורבן בא בגלל האבקולסים. בגלל שוחרי "שלטון החוק" הרשעים והאנינים, שרי המשפטים הבזויים למינם ומערכות הצדק האחרות ולא בגלל האמונה המשיחית שהיא נשמת אפה של היהדות.
כדי להחליש את ישראל התגייסה האקדמיה ובעקבותיהם סופרי ישראל בעלי המשרות האקדמיות, מזה עשרות שנים לחרף ולגדף את העניין המשיחי.
העניין המשיחי הפך במשך עשרות שנות הציונות האחרונות לעניין פסול מעיקרו. "המשיח הוא מלאך המוות שלנו" כך טוען אחד מגיבורי עמוס עוז שהוא כמו הסופר הפכו למשיחים חילוניים כדוגמת הפטרון המתחזק שלהם שמעון פרס. "רוח אפינו, משיח ה', נלכד בשחיתותם". כאשר רוצים לגדף, למשל את פרס אומרים שהוא משיחיסט. שהוא הביא את חזון משיחיות השקר של ה"שלום" שהורג אותנו. ה"שלום" הזה אינו פרי אמונה תמימה. פרס נוהג לגלגל עיניים ולומר: מה לפני אוסלו לא היה טרור? התשובה היא שפרס וחבריו נתנו לגיטימציה לטרור בכל העולם. כשהאירנים יתקיפו את אירופה שאסונה מגיעה לה בדין זה יהיה תוצאת המדיניות של פרס, של הבולשיביזם העולמי ושל היהודים שלחמו נגד מלחמת ויטנאם וביערו את הכבוד הלאומי של ארצות הברית, בערך כמו מרגלי האטום בכל הזמנים והתקופות.
אבל שום יהודי אינו יכול לבטל את העניין המשיחי אפילו הוא נאור שבנאורים. כך קרה גם לפסק של בית המשפט העליון בבג"ץ האחרון של תנועת נאמני הר הבית כאשר מצד אחד הבג"ץ רחק את היהודים מציון ומהר הבית ומאידך גלגל עיניים וביקר את מדיניות הממשלה. עדיין אומרים דוברי ממשלת מצריים כי כל ילד מבין מהי כוונתו של בית המשפט, לבנות את בית המקדש השלישי, וכפי שאומר אחד מחברי הכנסת הערביים לא חשוב מהו המרחק שבו תוצב אבן הפינה מהר הבית. עצם הצבתה היא איום על האיסלם כולו. עצם תפילות היהודים הם איום על האיסלם, עצם קיומם של יהודים הכופרים בדת מוחמד הוא איום על האיסלם. כמו שטוחנים ערביי התנועה האיסלמית את אבני ההר היהודיות העתיקות כך הם מדמים לטחון את היהודים לאבק. הם יודעים בדיוק מהי הבשורה בכנפיו של העם היהודי. מהי משמעותה לעצמם. אבל מדינת ישראל בינתיים עושה כל מאמץ לרצות אותם, משרת החינוך ועד השר לביטחון פנים.
כך משוכנעת המדינה היא תבטיח את השקט ותימנע ממלחמה. בחורבן הקודם, בימי הבית השני, יצא אכן מכל המהומה משיח שקר, משיח שקר הגדול מכולם, הוא משיח יהודי שבו מאמין עשו הוא אדום כדי לנגח את יעקב. אם נכתוב עשיו בכתיב מלא נקבל ע' ישו. שבעים אומות עולם וישמעאל בתוכם שבעים עיניים כמלאך המוות נגד תולעת יעקב.
האפוקליפסה הבלתי נמנעת שאכן תבוא היא תוצאת החולשה של ישראל ולא תוצאת ההתנהגות של "הימין הקיצוני". מי שרוצה למנוע אפוקליפסה שימנע את מקורות החולשה ומדיניות החולשה כי בנפש כל העולם היא.
פרופ' הלל ויס הוא יו"ר שוחרי המקדש- המטה המאוחד לתנועת הר-הבית והמקדש.