אין מחלוקת על כך שרצח רבין עודנו פצע פתוח. לכל הדעות התנקשותו של אזרח ישראלי בחייו של ראש הממשלה היא טראומה לאומית שישראל לא תתאושש ממנה לעולם, ואין ויכוח גם על הקושי העצום להשלים עם העובדה שכך, באופן הנורא הזה, הסתיימו חייו של אחד מן המפוארים שבבני הארץ הזאת, יצחק רבין ז"ל.
לא צריך להיות איש שמאל, או חסיד נלהב של תהליך אוסלו, כדי להזדעזע עמוקות מרצח רבין. אבל לא צריך להיות איש ימין, או קרוב משפחתה של מרגלית הר-שפי (כמו החתומה מעלה), כדי להבין שאין כל סתירה בין הזעזוע העמוק מרצח רבין ובין החנינה שהעניק לה נשיא המדינה.
עמי איילון, שהיה ראש השב"כ אחרי רצח רבין ושמסתמן באחרונה כמחלץ האולטימטיבי של מפלגת העבודה ממצבה מעורר הרחמים, סבור שלא היה כלל מקום להעמיד את מרגלית הר-שפי לדין ולא כל שכן להכניסה לכלא, אפילו ליום אחד. דעתו זו, שגובשה מתוך היכרות יסודית עם הפרשה, התפרסמה בעיתונים - אמנם בהצנעה, כראוי לדברים שעלולים לפגום בעמדה הרשמית של כת הנאורים - אבל בכל זאת.
האם עמי איילון למד את לקחי רצח רבין פחות מכפי שלמד אותם למשל הקמפייניסט בנימין בן-אליעזר, שהעיד על עצמו ברדיו כי בשומעו על החלטת הנשיא התחלחל עד כי "עברה בו צמרמורת"? האם כרמי גילון, שהיה ראש השב"כ בזמן הרצח ושאף הוא (כמו איילון) המליץ לחון את הר-שפי כבר לפני חודשיים-שלושה, העריך את רבין פחות מכפי שהעריך אותו הקמפייניסט אברהם בורג, שהעליל בטלוויזיה כי בגלל החנינה הזאת נורתה המשפחה הפלשתינית באידנה? ומדוע בטוחים שני המועמדים לראשות מפלגת העבודה, שאמירות מתלהמות בגנות שחרור המתנחלת הצעירה ישפרו את סיכוייהם לרשת את כיסאו של המנהיג שנרצח?
אין היגיון גם בטענת הנאורים שהחנינה ניתנה "בניגוד להחלטת בית המשפט" - שהרי כל החנינות, גם כאלה שמקצרות מאסר בהרבה יותר משליש ובהרבה יותר מחודשיים וחצי, ניתנות "בניגוד להחלטת בית המשפט". בכל המקרים בהם החליטו נשיאים להוציא אנשים מן הכלא, החליטו קודם לכן בתי-משפט להכניסם לשם.
אבל הטענה הזאת היא רק בלתי-הגיונית ומגוחכת, בעוד שהראשונה, לפיה צידוד בחנינת הר-שפי מבטא כביכול זלזול בדמותו של רבין ותמיכה ברציחתו, היא גם מרושעת ומסוכנת. עם כל הכבוד לקרבה המיוחדת שהיתה בין פואד לבין רבין ז"ל, עם כל ההבנה להערצה שחש כלפי ראש הממשלה המנוח אותו ח"כ שולי שעתר שלשום לבג"ץ נגד החנינה, ועם כל ההשתתפות בצערם ובמרי-ליבם של בני משפחת רבין - לאיש אין זכות להכניס את יריביו האידיאולוגיים לתא הכלא של יגאל עמיר.
רצח רבין הוא טראומה לאומית נוראה ואיומה, אבל לדעת משפטנים וראשי שב"כ לשעבר אין למרגלית הר-שפי כל קשר לרצח רבין. אפילו מרשיעיה הטילו עליה בסך הכל תשעה חודשי מאסר, דבר המעיד על חומרת העבירה לדעתם, ואין שום סיבה שנשיא המדינה (נשיא המדינה!) יספוג גידופים והחרמות בשל החלטתו להפחית מעונש זה את השליש המקובל לגבי כל אסיר. העובדה שרבים וטובים, וביניהם הנשיא, זקוקים לכל-כך הרבה אומץ רק כדי לתמוך בחנינה העלובה הזאת, היא שערורייה שלא תיסלח.
מאמרה של אמונה אילון התפרסם בעיתון "ידיעות אחרונות"ב- 25.7.01.
לא צריך להיות איש שמאל, או חסיד נלהב של תהליך אוסלו, כדי להזדעזע עמוקות מרצח רבין. אבל לא צריך להיות איש ימין, או קרוב משפחתה של מרגלית הר-שפי (כמו החתומה מעלה), כדי להבין שאין כל סתירה בין הזעזוע העמוק מרצח רבין ובין החנינה שהעניק לה נשיא המדינה.
עמי איילון, שהיה ראש השב"כ אחרי רצח רבין ושמסתמן באחרונה כמחלץ האולטימטיבי של מפלגת העבודה ממצבה מעורר הרחמים, סבור שלא היה כלל מקום להעמיד את מרגלית הר-שפי לדין ולא כל שכן להכניסה לכלא, אפילו ליום אחד. דעתו זו, שגובשה מתוך היכרות יסודית עם הפרשה, התפרסמה בעיתונים - אמנם בהצנעה, כראוי לדברים שעלולים לפגום בעמדה הרשמית של כת הנאורים - אבל בכל זאת.
האם עמי איילון למד את לקחי רצח רבין פחות מכפי שלמד אותם למשל הקמפייניסט בנימין בן-אליעזר, שהעיד על עצמו ברדיו כי בשומעו על החלטת הנשיא התחלחל עד כי "עברה בו צמרמורת"? האם כרמי גילון, שהיה ראש השב"כ בזמן הרצח ושאף הוא (כמו איילון) המליץ לחון את הר-שפי כבר לפני חודשיים-שלושה, העריך את רבין פחות מכפי שהעריך אותו הקמפייניסט אברהם בורג, שהעליל בטלוויזיה כי בגלל החנינה הזאת נורתה המשפחה הפלשתינית באידנה? ומדוע בטוחים שני המועמדים לראשות מפלגת העבודה, שאמירות מתלהמות בגנות שחרור המתנחלת הצעירה ישפרו את סיכוייהם לרשת את כיסאו של המנהיג שנרצח?
אין היגיון גם בטענת הנאורים שהחנינה ניתנה "בניגוד להחלטת בית המשפט" - שהרי כל החנינות, גם כאלה שמקצרות מאסר בהרבה יותר משליש ובהרבה יותר מחודשיים וחצי, ניתנות "בניגוד להחלטת בית המשפט". בכל המקרים בהם החליטו נשיאים להוציא אנשים מן הכלא, החליטו קודם לכן בתי-משפט להכניסם לשם.
אבל הטענה הזאת היא רק בלתי-הגיונית ומגוחכת, בעוד שהראשונה, לפיה צידוד בחנינת הר-שפי מבטא כביכול זלזול בדמותו של רבין ותמיכה ברציחתו, היא גם מרושעת ומסוכנת. עם כל הכבוד לקרבה המיוחדת שהיתה בין פואד לבין רבין ז"ל, עם כל ההבנה להערצה שחש כלפי ראש הממשלה המנוח אותו ח"כ שולי שעתר שלשום לבג"ץ נגד החנינה, ועם כל ההשתתפות בצערם ובמרי-ליבם של בני משפחת רבין - לאיש אין זכות להכניס את יריביו האידיאולוגיים לתא הכלא של יגאל עמיר.
רצח רבין הוא טראומה לאומית נוראה ואיומה, אבל לדעת משפטנים וראשי שב"כ לשעבר אין למרגלית הר-שפי כל קשר לרצח רבין. אפילו מרשיעיה הטילו עליה בסך הכל תשעה חודשי מאסר, דבר המעיד על חומרת העבירה לדעתם, ואין שום סיבה שנשיא המדינה (נשיא המדינה!) יספוג גידופים והחרמות בשל החלטתו להפחית מעונש זה את השליש המקובל לגבי כל אסיר. העובדה שרבים וטובים, וביניהם הנשיא, זקוקים לכל-כך הרבה אומץ רק כדי לתמוך בחנינה העלובה הזאת, היא שערורייה שלא תיסלח.
מאמרה של אמונה אילון התפרסם בעיתון "ידיעות אחרונות"ב- 25.7.01.