יום י"ח אב - היום בו נטבחו לפני 72 שנים יהודי חברון, מחייב השוואה מתבקשת בין אז להיום.
הפלשתינאים היום אבל למעשה שוב כמו לפני 72 שנה - בוכים על סבלם כאשר חוסמים את שעריהם למניעת רצח יהודים. והיהודים, רחמנים בני רחמנים, נענים לבכי וללחץ העולם "הנאור" והתוצאה היא רצח מיידי.
הסרת הסגר הופכת לקלות בלתי נסבלת, את חדירת הרוצחים לערינו, ואת ניצול התנועה המותרת להם בכביש כדי לרצוח את היהודים הנוסעים בו. אסטרטגית הדמעות הזאת אינה חדשה. זה לא תוצר "הכיבוש", וכבר היו דברים מעולם .
בשבת, י"ח באב תרפט, (1929 למי שהלוח העברי אינו נהיר לו) התנפלו תושבי חברון על הישוב היהודי העתיק , וטבחו בהם בגרזנים ובסכינים והתוצאה היתה כ-70 הרוגים, ופצועים רבים שאבריהם נכרתו באכזריות ע"י כנופיותיו-לוחמיו של חג' אמין אל-חוסיני, ערפאת של אז.
בבית הדסה שבחברון, במרתף היה בית המרקחת ובו גם גר הרוקח עם משפחתו. כששמעו את רעש ההמון הקורא "עליהום", ו"איטבח אל-יהוד", הסתתרו בבית המרקחת, שכדרך הימים ההם היה סגור בדלת ברזל כבדה [נגד נרקומנים שחמדו את תרופות האופיום בבתי המרקחת]. הרוקח קיווה שהשער יגן עליהם. ובאמת, המרצחים לא הצליחו לפרוץ את השער.
ואז השתמשו באסטרטגית הבכי: הם שלחו אישה בהריון שהתייפחה שהיא צריכה עזרה דחופה. הרוקח, שכל העיר הכירה את פעולתו הנדיבה לעזרת חולים ונזקקים הרוקח עם הלב היהודי, פתח מיד את השער, ודרך הפתח פרצו הרוצחים ושחטו (כן, שחטו!) את הרוקח, אשתו ובתו, ורק בת אחת ניצלה בנס, כיוון שנפצעה כה קשה לאחר כריתת גפיים, שהם חשבוה למתה.
יום אחר-כך, באר-טוביה, ישוב מבודד בקצה הדרום ( כמו נצרים כיום), הותקף ע"י הכפרים השכנים. התושבים הגנו על עצמם בשני רובים חלודים, ובראש המגינים עמד ד"ר יזרעאלי, שהיה לפני כן רופא קהילת יהודי עזה, ובתקופה זו רופא של באר-טוביה והכפרים הערביים של האזור. ( ד"ר יזרעאלי היה נביא שהקדים את דורו: היה הראשון בארץ שהחל להכניס רפואה אלטרנטיבית, תזונה בריאה ופשוטה, וחלומו היה להפוך את הנגב לגן פורח של חקלאות שכיום קוראים לה חקלאות אורגנית.)
כשלא יכלו להם המרצחים, קראו לרופא , ובקשוהו לבוא לטפל בפצועים. הרופא הכירם אישית, שהרי חלקם היו מהחולים שטיפל בהם לא פעם. הרופא צעד לקראתם, טיפל בפצועים והציל חייהם ובדרכו חזרה ירו בו בגבו ורצחוהו. [הרוצח כמובן נחון אחרי שנתיים בהתאם לצדק הבריטי...]
התרחשויות כאלה יכולות להיות רק כאן - דווקא בארץ היהודים שהעולם מגנה אותם בחריפות על השימוש בכוח מוגזם (Excessive force). ועל זה אמר פרידמן, בעל טור בכיר בנין-יורק טיימס, שאינו חושך שבטו מישראל ומגנה אותה בכל החריפות: "לפלשתינאים יש מזל שנגדם עומדים יהודים, עמים אחרים לא היו מרחמים ומשתמשים בכפפות משי.."
ואשר לכוח המוגזם: אם יורים חזרה למקורות הירי מאשימים אותנו בהרג אזרחים תמימים ולכן עלינו לפגוע רק ביורים עצמם.
ואז תוך סיכון מיותר, מגיעים ליורים עצמם. מאשימים כי אנו מוציאים להורג ללא משפט וכבר הבג"צ דן בזה.
ואז, מסתכנים בפעולות נועזות בתוך הערים הפלשתינאיות כדי לתפוס את המרצחים .וכי איך אפשר לעצרם ללא צו בית-משפט ועוד בשטח לא לנו?!
ואז, כדי למנוע את שימוש הדרכים הפתוחות, כדי לרצוח יהודים בקלות בלתי נסבלת, סוגרים אותן.
לאחר מכן, שוב בכי על פגיעה באוכלוסיה מסכנה ואנו פותחים את השערים, וכמו לאחר פתיחת שער דירת הרוקח בחברון, ומנצלים זאת מיד לרצח.
ומי מטיף לנו? אלה שביצעו הפצצות אסטרטגיות נגד אזרחים ביוגוסלביה כאשר היוגוסלבים השתמשו בנשק קל נגד האלבנים. אלה ששלחו את הצי האדיר של אלביון שליטת הימים, נגד כמה מאות חיילים ארגנטינים באיי פולקלנד במרחק אלפי מילין, ללא כל סכנה ללונדון הבירה. אלה שפתחו באש על הפגנות של אזרחים לא חמושים, שלא היוו סכנת חיים למשתתפי הבנקט האריסטוקרטי, בגנואה ובשטוקהולם.
ולהבהרה: אין זה מאבק של מיעוט קטן ומסכן נגד כובש ענק, ושבייאושו "נאלץ" להשתמש בשיטות אלו. זאת היתה שיטת ההמון הערבי הפלשתינאי כאשר היינו מיעוט קטן ונרדף בארצנו. וכעת זאת שיטת מלחמתו של העולם הערבי הענק לחיסול ישראל הקטנה: "לא הצלחנו באסטרטגיה של מלחמה אכזרית של צבאותינו הענקיים, הבה נתחכמה לו ונשתמש באסטרטגית הדמעות, ובכך נצליח" - כי הרי מקובל בעולם, שיש עם סגולה, שייחודו בכך שלו אסור להגן על עצמו כדרך כל העמים.
פרופ' יאיר פרג הוא פרופ' לגנטיקה ובוטניקה וחבר הנהלת המועצה לשימור אתרי התישבות.
הפלשתינאים היום אבל למעשה שוב כמו לפני 72 שנה - בוכים על סבלם כאשר חוסמים את שעריהם למניעת רצח יהודים. והיהודים, רחמנים בני רחמנים, נענים לבכי וללחץ העולם "הנאור" והתוצאה היא רצח מיידי.
הסרת הסגר הופכת לקלות בלתי נסבלת, את חדירת הרוצחים לערינו, ואת ניצול התנועה המותרת להם בכביש כדי לרצוח את היהודים הנוסעים בו. אסטרטגית הדמעות הזאת אינה חדשה. זה לא תוצר "הכיבוש", וכבר היו דברים מעולם .
בשבת, י"ח באב תרפט, (1929 למי שהלוח העברי אינו נהיר לו) התנפלו תושבי חברון על הישוב היהודי העתיק , וטבחו בהם בגרזנים ובסכינים והתוצאה היתה כ-70 הרוגים, ופצועים רבים שאבריהם נכרתו באכזריות ע"י כנופיותיו-לוחמיו של חג' אמין אל-חוסיני, ערפאת של אז.
בבית הדסה שבחברון, במרתף היה בית המרקחת ובו גם גר הרוקח עם משפחתו. כששמעו את רעש ההמון הקורא "עליהום", ו"איטבח אל-יהוד", הסתתרו בבית המרקחת, שכדרך הימים ההם היה סגור בדלת ברזל כבדה [נגד נרקומנים שחמדו את תרופות האופיום בבתי המרקחת]. הרוקח קיווה שהשער יגן עליהם. ובאמת, המרצחים לא הצליחו לפרוץ את השער.
ואז השתמשו באסטרטגית הבכי: הם שלחו אישה בהריון שהתייפחה שהיא צריכה עזרה דחופה. הרוקח, שכל העיר הכירה את פעולתו הנדיבה לעזרת חולים ונזקקים הרוקח עם הלב היהודי, פתח מיד את השער, ודרך הפתח פרצו הרוצחים ושחטו (כן, שחטו!) את הרוקח, אשתו ובתו, ורק בת אחת ניצלה בנס, כיוון שנפצעה כה קשה לאחר כריתת גפיים, שהם חשבוה למתה.
יום אחר-כך, באר-טוביה, ישוב מבודד בקצה הדרום ( כמו נצרים כיום), הותקף ע"י הכפרים השכנים. התושבים הגנו על עצמם בשני רובים חלודים, ובראש המגינים עמד ד"ר יזרעאלי, שהיה לפני כן רופא קהילת יהודי עזה, ובתקופה זו רופא של באר-טוביה והכפרים הערביים של האזור. ( ד"ר יזרעאלי היה נביא שהקדים את דורו: היה הראשון בארץ שהחל להכניס רפואה אלטרנטיבית, תזונה בריאה ופשוטה, וחלומו היה להפוך את הנגב לגן פורח של חקלאות שכיום קוראים לה חקלאות אורגנית.)
כשלא יכלו להם המרצחים, קראו לרופא , ובקשוהו לבוא לטפל בפצועים. הרופא הכירם אישית, שהרי חלקם היו מהחולים שטיפל בהם לא פעם. הרופא צעד לקראתם, טיפל בפצועים והציל חייהם ובדרכו חזרה ירו בו בגבו ורצחוהו. [הרוצח כמובן נחון אחרי שנתיים בהתאם לצדק הבריטי...]
התרחשויות כאלה יכולות להיות רק כאן - דווקא בארץ היהודים שהעולם מגנה אותם בחריפות על השימוש בכוח מוגזם (Excessive force). ועל זה אמר פרידמן, בעל טור בכיר בנין-יורק טיימס, שאינו חושך שבטו מישראל ומגנה אותה בכל החריפות: "לפלשתינאים יש מזל שנגדם עומדים יהודים, עמים אחרים לא היו מרחמים ומשתמשים בכפפות משי.."
ואשר לכוח המוגזם: אם יורים חזרה למקורות הירי מאשימים אותנו בהרג אזרחים תמימים ולכן עלינו לפגוע רק ביורים עצמם.
ואז תוך סיכון מיותר, מגיעים ליורים עצמם. מאשימים כי אנו מוציאים להורג ללא משפט וכבר הבג"צ דן בזה.
ואז, מסתכנים בפעולות נועזות בתוך הערים הפלשתינאיות כדי לתפוס את המרצחים .וכי איך אפשר לעצרם ללא צו בית-משפט ועוד בשטח לא לנו?!
ואז, כדי למנוע את שימוש הדרכים הפתוחות, כדי לרצוח יהודים בקלות בלתי נסבלת, סוגרים אותן.
לאחר מכן, שוב בכי על פגיעה באוכלוסיה מסכנה ואנו פותחים את השערים, וכמו לאחר פתיחת שער דירת הרוקח בחברון, ומנצלים זאת מיד לרצח.
ומי מטיף לנו? אלה שביצעו הפצצות אסטרטגיות נגד אזרחים ביוגוסלביה כאשר היוגוסלבים השתמשו בנשק קל נגד האלבנים. אלה ששלחו את הצי האדיר של אלביון שליטת הימים, נגד כמה מאות חיילים ארגנטינים באיי פולקלנד במרחק אלפי מילין, ללא כל סכנה ללונדון הבירה. אלה שפתחו באש על הפגנות של אזרחים לא חמושים, שלא היוו סכנת חיים למשתתפי הבנקט האריסטוקרטי, בגנואה ובשטוקהולם.
ולהבהרה: אין זה מאבק של מיעוט קטן ומסכן נגד כובש ענק, ושבייאושו "נאלץ" להשתמש בשיטות אלו. זאת היתה שיטת ההמון הערבי הפלשתינאי כאשר היינו מיעוט קטן ונרדף בארצנו. וכעת זאת שיטת מלחמתו של העולם הערבי הענק לחיסול ישראל הקטנה: "לא הצלחנו באסטרטגיה של מלחמה אכזרית של צבאותינו הענקיים, הבה נתחכמה לו ונשתמש באסטרטגית הדמעות, ובכך נצליח" - כי הרי מקובל בעולם, שיש עם סגולה, שייחודו בכך שלו אסור להגן על עצמו כדרך כל העמים.
פרופ' יאיר פרג הוא פרופ' לגנטיקה ובוטניקה וחבר הנהלת המועצה לשימור אתרי התישבות.