זוכרים את התמונה המפורסמת מכיבוש איווג'ימה שהפכה לסמל, איך חיילים אמריקנים הלומי קרב מציבים את הדגל? זוכרים את החייל שלנו, מטפס על המוט עם "דגל הדיו"?
תארו לכם פרשן אמריקני שואל בעוקצנות "מה זה שייך לשבירת היפנים"? תארו לכם את "קול ישראל" של מלחמת העצמאות תוהה, מה לדגל ולכיבוש אילת?
אין אומה בהיסטוריה, שבה נשאלה שאלה כזאת, אומה להבדיל מגטו, קהילה, פזורה, אסופת פליטים.
המבקש להעריך את התפוררות הרצון הלאומי אצל כמה ממעצבי דעת הקהל היה צריך לצפות בטלוויזיה בהורדת דגל אש"ף, דגל הטרור, ובהעלאת דגל ישראל על גג "האוריינט האוז", כדי לשמוע את האיפכא מסתברא של הפרשן: "ומה זה שייך לטרור?" תהיה זאת שטות להשיב. מוטב להשאיר את השאלה תלויה באוויר, מוצג קליני של ניוון אידיאולוגי.
לאחר מכן נראו על המסך חורבות מרכז המשטרה ברמאללה והקריין הסביר באופן שגם מפגרים הבינו, שזה הבניין הענק והחדיש ששימש סמל השלטון הפלסטיני. אך ללא הועיל. עדיין נמצא מתחכם אחד, שהיקשה בלעג: הרסת בנין ומה שינית? מי יגלה עכשיו עפר מעיניהם של רבבות הטייסים שהפציצו ערים גרמניות ויפניות כדי להציל את העולם החופשי,להבין שהפצצת בנינים "לא משנה"? ואם תאמרו, הללו לא הפציצו בנינים ריקים אלא קברו תחתם מאות אלפים מעמי האויב ישיבו לכם אפילו "ספין-דוקטורס" (דוקטורים לשרשור רעיונות) מן הליכוד: חס וחלילה! אין לנו מלחמה נגד העם הפלסטיני!
ואת ההיסטוריה, שכולה מלחמות בין עמים, צריך כנראה לכתוב מחדש...
המלחמה אינה נגד עם-האויב וגם לא נגד נכסיו, האס לפחות מותר ללחום במנהיגים שנתנו את פקודות ההרג והחורבן? לא ולא, אומר שמעון פרס, אבי הניאו-פאציפיזם הישראלי: המלחמה גם אינה נגד הרשות הפלסטינית וראשה ערפאת, רק נגד "הטרור". מכאן, שכיבוש הבונקר של הפיהרר ומשפטי נירנברג נגד מנהיגי הנאצים היו טעות. כי אליבא דפרס המלחמה היתה רק נגד "הנאציזם", לא נגד הנאצים שחוללו אותו!
בבוקר ה"אוריינט האוז" נשרה עוד מרגלית מפיו של אחד מההוגים שלנו : "מה בכלל הקשר בין הפיגוע למעשה הפוליטי של סגירת משרדי אש"ף?" השואל הוא אחד הבולטים באינטליגנציה השמאלנית, ולא עלתה על דעתו התשובה המתבקשת, שגם הטרור היוצא ממשרדי אש"ף הוא "מעשה פוליטי", והנה הקשר!
אח"כ טלפן אותו פרשן אל זיאד אבו זיאד, "שר" בממשלת המחבלים, ושאל אותו ברצינות תהומית: "ומה הפירוש שלך לסגירת משרדי אש"ף"? משל כאלו שאלו את הגרמנים ל"פירוש" שלהם להפצצת הנקם על דרזדן. לאיזו תשובה ציפה הפרשן המבריק? ואשר לנקם ותגמול הרגשות האנושיים האלמנטריים האלה נמחקו גם הם מן הלכסיקון הישראלי. אפילו הנשיא התקומם: נקמה? חלילה! לא נותר אלא לי הקטן לשים את נפשי בכפי ולומר: כן לנקם! כן, מפני שאנחנו בני אדם, ואם נמשיך להתנהג מול מבקשי נפשנו כמלאכים סופנו שבאמת ניהפך למלאכים.
ועוד שואלים מלאכי-השלום: מתי בהיסטוריה ניצחה מדינה את הטרור? שישאלו את שרון שחזר מתורכיה, שם מוגר הטרור הכורדי לאחר שתפסו את הערפאת שלהם, אוצ'לן, והושיבו אותו עם גזר דין מות תלוי מעל לראשו.
טמטום המוחין המדיני אינו רק בשמאל, הוא היום מדיניות ממשלתית. תארו לכם את צ'רצ'יל ורוזוולט מגדירים את מטרת המלחמה "להביא את היטלר למסקנה שהדרך הזאת לא משתלמת" (דני נווה על ערפאת), או - "להרתיע את היטלר מן התוקפנות, לגרום לו להבין".
שיא התעתועים הושג בהופעתו הטרגי-קומית של שר המשפטים ב-CNN: "אין לנו עניין להביא להתמוטטות הרשות הפלסטינית",אמר," צריך שארגוני הטרור יתחילו לקיים את התחייבויותיהם!.." כן, קראתם היטב. רק מה הוא רוצה מארגוני הטרור? הרי זו ה"התחייבויות" שלהם- לעשות טרור! פשוט, נפלטה לו, למסכן , האמת הערומה ש"הרשות הפלסטינית" וארגוני הטרור חד הם, וכך נפל מאיר שטרית קורבן לשטיפת המוח שלו עצמו.
תארו לכם פרשן אמריקני שואל בעוקצנות "מה זה שייך לשבירת היפנים"? תארו לכם את "קול ישראל" של מלחמת העצמאות תוהה, מה לדגל ולכיבוש אילת?
אין אומה בהיסטוריה, שבה נשאלה שאלה כזאת, אומה להבדיל מגטו, קהילה, פזורה, אסופת פליטים.
המבקש להעריך את התפוררות הרצון הלאומי אצל כמה ממעצבי דעת הקהל היה צריך לצפות בטלוויזיה בהורדת דגל אש"ף, דגל הטרור, ובהעלאת דגל ישראל על גג "האוריינט האוז", כדי לשמוע את האיפכא מסתברא של הפרשן: "ומה זה שייך לטרור?" תהיה זאת שטות להשיב. מוטב להשאיר את השאלה תלויה באוויר, מוצג קליני של ניוון אידיאולוגי.
לאחר מכן נראו על המסך חורבות מרכז המשטרה ברמאללה והקריין הסביר באופן שגם מפגרים הבינו, שזה הבניין הענק והחדיש ששימש סמל השלטון הפלסטיני. אך ללא הועיל. עדיין נמצא מתחכם אחד, שהיקשה בלעג: הרסת בנין ומה שינית? מי יגלה עכשיו עפר מעיניהם של רבבות הטייסים שהפציצו ערים גרמניות ויפניות כדי להציל את העולם החופשי,להבין שהפצצת בנינים "לא משנה"? ואם תאמרו, הללו לא הפציצו בנינים ריקים אלא קברו תחתם מאות אלפים מעמי האויב ישיבו לכם אפילו "ספין-דוקטורס" (דוקטורים לשרשור רעיונות) מן הליכוד: חס וחלילה! אין לנו מלחמה נגד העם הפלסטיני!
ואת ההיסטוריה, שכולה מלחמות בין עמים, צריך כנראה לכתוב מחדש...
המלחמה אינה נגד עם-האויב וגם לא נגד נכסיו, האס לפחות מותר ללחום במנהיגים שנתנו את פקודות ההרג והחורבן? לא ולא, אומר שמעון פרס, אבי הניאו-פאציפיזם הישראלי: המלחמה גם אינה נגד הרשות הפלסטינית וראשה ערפאת, רק נגד "הטרור". מכאן, שכיבוש הבונקר של הפיהרר ומשפטי נירנברג נגד מנהיגי הנאצים היו טעות. כי אליבא דפרס המלחמה היתה רק נגד "הנאציזם", לא נגד הנאצים שחוללו אותו!
בבוקר ה"אוריינט האוז" נשרה עוד מרגלית מפיו של אחד מההוגים שלנו : "מה בכלל הקשר בין הפיגוע למעשה הפוליטי של סגירת משרדי אש"ף?" השואל הוא אחד הבולטים באינטליגנציה השמאלנית, ולא עלתה על דעתו התשובה המתבקשת, שגם הטרור היוצא ממשרדי אש"ף הוא "מעשה פוליטי", והנה הקשר!
אח"כ טלפן אותו פרשן אל זיאד אבו זיאד, "שר" בממשלת המחבלים, ושאל אותו ברצינות תהומית: "ומה הפירוש שלך לסגירת משרדי אש"ף"? משל כאלו שאלו את הגרמנים ל"פירוש" שלהם להפצצת הנקם על דרזדן. לאיזו תשובה ציפה הפרשן המבריק? ואשר לנקם ותגמול הרגשות האנושיים האלמנטריים האלה נמחקו גם הם מן הלכסיקון הישראלי. אפילו הנשיא התקומם: נקמה? חלילה! לא נותר אלא לי הקטן לשים את נפשי בכפי ולומר: כן לנקם! כן, מפני שאנחנו בני אדם, ואם נמשיך להתנהג מול מבקשי נפשנו כמלאכים סופנו שבאמת ניהפך למלאכים.
ועוד שואלים מלאכי-השלום: מתי בהיסטוריה ניצחה מדינה את הטרור? שישאלו את שרון שחזר מתורכיה, שם מוגר הטרור הכורדי לאחר שתפסו את הערפאת שלהם, אוצ'לן, והושיבו אותו עם גזר דין מות תלוי מעל לראשו.
טמטום המוחין המדיני אינו רק בשמאל, הוא היום מדיניות ממשלתית. תארו לכם את צ'רצ'יל ורוזוולט מגדירים את מטרת המלחמה "להביא את היטלר למסקנה שהדרך הזאת לא משתלמת" (דני נווה על ערפאת), או - "להרתיע את היטלר מן התוקפנות, לגרום לו להבין".
שיא התעתועים הושג בהופעתו הטרגי-קומית של שר המשפטים ב-CNN: "אין לנו עניין להביא להתמוטטות הרשות הפלסטינית",אמר," צריך שארגוני הטרור יתחילו לקיים את התחייבויותיהם!.." כן, קראתם היטב. רק מה הוא רוצה מארגוני הטרור? הרי זו ה"התחייבויות" שלהם- לעשות טרור! פשוט, נפלטה לו, למסכן , האמת הערומה ש"הרשות הפלסטינית" וארגוני הטרור חד הם, וכך נפל מאיר שטרית קורבן לשטיפת המוח שלו עצמו.