חברי כנסת ישראל ממוצא ערבי באים ויוצאים במדינות אויב מוצהרות. רשמית ובגלוי. ואין מכהה בעדם אלא אם ביטאו שם ללא צביעות, את רחשי לבם. ומשום מה המציאות הזאת מתקבלת בשוויון נפש גמור, כנתון קבוע, טבעי ובסיסי, ללא עוררין.
ובין לבין נשכחת השאלה העולה מן העובדה הפשוטה שהם, ורק הם, ויתר אזרחי ישראל ממוצא ערבי בלבד, יכולים לעלות לרגל לדמשק. אזרח ישראל ממוצא יהודי אסור בכניסה לשם, וגם לסעודיה איראן ועוד. גם למדינות "ידידותיות" כמו מצרים וירדן, יהודי שייכנס מסתכן בנפשו.
ובעצם, למה להרחיק? כיפה שחורה בכפר ערבי נצבעה , לא מכבר, בדם בעליה האדום ורק בגלל שנולד לאם יהודיה. יהודים שיזוהו באום- אל-פאחם הישראלית, מסתכנים בנפשם. ולא נזכיר את רמאללה המתמחית בלינצ'ים או שכם. מסתבר שיש אזרחים עם זכויות יתר רק בגין מוצאם.
אפליה לא מתוקנת
במדינה דמוקרטית (אפילו אם היא חילונית- דמוקרטית ) אסור להפלות בין אזרח לאזרח. ואני מבקש, אפוא, להביא לידיעת הציבור ולהצביע על חריגה קשה מהכלל הזה. ויראה הציבור וישפוט.
ישנו ציבור אזרחים, לעיתים מפוזרים ובעיקר מקובצים ומאורגנים בקרבנו, שהוא בעל זכויות יתר. בדתי המדינה הציבור הזה מזלזל בגלוי ואינו מקיים אותם. אפילו לוחם בהם. אינו משלם מס אמת, מתחמק מאגרות טלוויזיה ורדיו ומרמה ככל יכולתו.
מאידך גיסא, הוא סמוך היטב על שולחן הביטוח הלאומי ויתר הזכויות הכספיות. הוא גם אינו משרת בצבא ומרשה לאחרים להגן על איכות חייו הנוחים במדינה הנהדרת הזאת. בזמן שבני גילו מזיעים קשות ומגינים על הארץ שהוא חי בה, גם כדי לאפשר לו לחיות את חיי הרווחה והחופש, הוא עושה לביתו. לומד, צובר רכוש וגם בונה משפחה.
המגזר הזה גם נהנה מחופש תנועה בכל מקום. הוא רשאי להסתובב ללא חשש בערים, בכפרים ובהתנחלויות. אפילו בישובי המשולש וואדי ערה איש לא יפגע בו לרעה. אדרבה, הוא יזכה לארוח כיד המלך. יתירה מזו, הוא רשאי לנגב חומוס בדמשק, לעלות למכה שבסעודיה, להתחבק עם קדאפי ולהאזין במקור ומקרוב להתלהמויות של עמרו מוסה. החיזבאללה בלבנון יפתח לפניו את כל צפוניו והוא חי בחופש אמיתי. ואני מתכוון, כמובן, לערביי ישראל.
המוזר הוא שממשלת ישראל עצמה, יוצרת את האפליה הזאת. כך קבעו בזמנו שהערבים, אזרחי מדינת ישראל, מורשים להמר בקזינו, בעוד הדבר נאסר על אזרחיה היהודיים של המדינה. (יש להניח שגינוסר פטור מההגבלות הללו, או מהגבלות כלשהן) גם התנועה בכבישים מוגבלת רק לאזרחי המדינה ממוצא יהודי. לרוב אזרחי המדינה, אגב, איכפת שהקזינו יישאר סגור לגמרי. אבל בודאי שאין ליצור שני סוגי אזרח, אפילו בהקשר הזה.
עבריינות במקום שותפות
הערבים בישראל משלמים רק מעט מחובותיהם למסים ולאגרות השונות. הם כמובן, אינם מתנדבים. אבל בעוד שמשטרת ישראל אוכפת את חוקיה על היהודים, היא פוחדת להיכנס לכפרים ערביים. המוזר הוא שהם מקבלים את כל היתרונות. למשל, באגרת הטלוויזיה אינם נושאים הם בפועל, אבל אותה טלוויזיה מביאה את עמדות הערבים מעבר לכל קנה מידה או פרופורציה למספרם באוכלוסיה .
הערבים בישראל מצטיינים באחוז הגבוה שלהם בתיקים פליליים ובין יושבי הכלא. וידם קלה מאד על ההדק כשמדובר ביהודים. דומה שהדיון על "רקע לאומני" או "פלילי", מקבל היבט נוסף כשמדובר על פגיעה ביהודי. גם גנב פשוט, הנתקל בבעל הבית, יחשוב פעמיים אם להסתכן בהריגה. גנב כזה, שאינו יהודי, הנתקל ביהודי- מהסס פחות. לכל היותר קיים מצווה דתית משלו. ואם יתפס, סיכוייו לשחרור מוקדם טובים מאד. הוא רק צריך לטעון שה"רקע לאומני".
התבוננות במציאות תאיר לנו זווית מעניינת. אותם ערבים המתלוננים תדיר על יחסה של המדינה אליהם, נשארים בה ואינם מעדיפים את אחיהם שמעבר לגבול. יתירה מזאת. ערבים מיהודה ושומרון וגם עזה, כמו גם ערבים מירדן וממדינות נוספות, מנסים להגר דווקא אל המדינה היהודית. מול השנאה המבוטאת כלפי חוץ, מוכיחות עובדות החיים שהם רוצים לסמוך על השולחן היהודי. וזו גם ראיה שהם אינם מתנגדים להגירה עצמה.
דומה שאין עוד מקום בעולם שבו ציבור הלוחם במדינה שהוא חי בה וניזון ממנה, מזלזל בחוקיה ובשלטון שבה ועושה ככל יכולתו לחסל אותה. כשמנגד ישנו הציבור היהודי, בעל הסובלנות והסבלנות המדהימה. ציבור שמוותר ורק סופג כל הזמן.
והמציאות היום היא, שהציבור הערבי , באמצעות נציגיו, אפילו אינו מגנה רצח אזרחים ישראלים, ולעיתים חוגג זאת. מציאות זאת מחייבת להעמיד בפניהם את הברירה. בין אזרחות, כולל חובות, ובין תושבות בלבד. תושבות שבצידה פחות זכויות. ואולי נלמד מאברהם אבינו, אם הם באמת צאצאי ישמעאל. הוא נכנע לראייתה הנכונה יותר של שרה אשתו, מגובה בדברי ה'. וקבע עדיפות ברורה. וזו התקבלה בגלל ההגיון שלה, המאפשר חיים לכו-לם. ומעשי אבות, כידוע, צריכים להיות סימן לבנים.
==========================================
מאיר גרוס הוא יו"ר המדרשה לתורה עם דרך ארץ, ואיש חינוך במכללת ליפשיץ שבירושלים.
ובין לבין נשכחת השאלה העולה מן העובדה הפשוטה שהם, ורק הם, ויתר אזרחי ישראל ממוצא ערבי בלבד, יכולים לעלות לרגל לדמשק. אזרח ישראל ממוצא יהודי אסור בכניסה לשם, וגם לסעודיה איראן ועוד. גם למדינות "ידידותיות" כמו מצרים וירדן, יהודי שייכנס מסתכן בנפשו.
ובעצם, למה להרחיק? כיפה שחורה בכפר ערבי נצבעה , לא מכבר, בדם בעליה האדום ורק בגלל שנולד לאם יהודיה. יהודים שיזוהו באום- אל-פאחם הישראלית, מסתכנים בנפשם. ולא נזכיר את רמאללה המתמחית בלינצ'ים או שכם. מסתבר שיש אזרחים עם זכויות יתר רק בגין מוצאם.
אפליה לא מתוקנת
במדינה דמוקרטית (אפילו אם היא חילונית- דמוקרטית ) אסור להפלות בין אזרח לאזרח. ואני מבקש, אפוא, להביא לידיעת הציבור ולהצביע על חריגה קשה מהכלל הזה. ויראה הציבור וישפוט.
ישנו ציבור אזרחים, לעיתים מפוזרים ובעיקר מקובצים ומאורגנים בקרבנו, שהוא בעל זכויות יתר. בדתי המדינה הציבור הזה מזלזל בגלוי ואינו מקיים אותם. אפילו לוחם בהם. אינו משלם מס אמת, מתחמק מאגרות טלוויזיה ורדיו ומרמה ככל יכולתו.
מאידך גיסא, הוא סמוך היטב על שולחן הביטוח הלאומי ויתר הזכויות הכספיות. הוא גם אינו משרת בצבא ומרשה לאחרים להגן על איכות חייו הנוחים במדינה הנהדרת הזאת. בזמן שבני גילו מזיעים קשות ומגינים על הארץ שהוא חי בה, גם כדי לאפשר לו לחיות את חיי הרווחה והחופש, הוא עושה לביתו. לומד, צובר רכוש וגם בונה משפחה.
המגזר הזה גם נהנה מחופש תנועה בכל מקום. הוא רשאי להסתובב ללא חשש בערים, בכפרים ובהתנחלויות. אפילו בישובי המשולש וואדי ערה איש לא יפגע בו לרעה. אדרבה, הוא יזכה לארוח כיד המלך. יתירה מזו, הוא רשאי לנגב חומוס בדמשק, לעלות למכה שבסעודיה, להתחבק עם קדאפי ולהאזין במקור ומקרוב להתלהמויות של עמרו מוסה. החיזבאללה בלבנון יפתח לפניו את כל צפוניו והוא חי בחופש אמיתי. ואני מתכוון, כמובן, לערביי ישראל.
המוזר הוא שממשלת ישראל עצמה, יוצרת את האפליה הזאת. כך קבעו בזמנו שהערבים, אזרחי מדינת ישראל, מורשים להמר בקזינו, בעוד הדבר נאסר על אזרחיה היהודיים של המדינה. (יש להניח שגינוסר פטור מההגבלות הללו, או מהגבלות כלשהן) גם התנועה בכבישים מוגבלת רק לאזרחי המדינה ממוצא יהודי. לרוב אזרחי המדינה, אגב, איכפת שהקזינו יישאר סגור לגמרי. אבל בודאי שאין ליצור שני סוגי אזרח, אפילו בהקשר הזה.
עבריינות במקום שותפות
הערבים בישראל משלמים רק מעט מחובותיהם למסים ולאגרות השונות. הם כמובן, אינם מתנדבים. אבל בעוד שמשטרת ישראל אוכפת את חוקיה על היהודים, היא פוחדת להיכנס לכפרים ערביים. המוזר הוא שהם מקבלים את כל היתרונות. למשל, באגרת הטלוויזיה אינם נושאים הם בפועל, אבל אותה טלוויזיה מביאה את עמדות הערבים מעבר לכל קנה מידה או פרופורציה למספרם באוכלוסיה .
הערבים בישראל מצטיינים באחוז הגבוה שלהם בתיקים פליליים ובין יושבי הכלא. וידם קלה מאד על ההדק כשמדובר ביהודים. דומה שהדיון על "רקע לאומני" או "פלילי", מקבל היבט נוסף כשמדובר על פגיעה ביהודי. גם גנב פשוט, הנתקל בבעל הבית, יחשוב פעמיים אם להסתכן בהריגה. גנב כזה, שאינו יהודי, הנתקל ביהודי- מהסס פחות. לכל היותר קיים מצווה דתית משלו. ואם יתפס, סיכוייו לשחרור מוקדם טובים מאד. הוא רק צריך לטעון שה"רקע לאומני".
התבוננות במציאות תאיר לנו זווית מעניינת. אותם ערבים המתלוננים תדיר על יחסה של המדינה אליהם, נשארים בה ואינם מעדיפים את אחיהם שמעבר לגבול. יתירה מזאת. ערבים מיהודה ושומרון וגם עזה, כמו גם ערבים מירדן וממדינות נוספות, מנסים להגר דווקא אל המדינה היהודית. מול השנאה המבוטאת כלפי חוץ, מוכיחות עובדות החיים שהם רוצים לסמוך על השולחן היהודי. וזו גם ראיה שהם אינם מתנגדים להגירה עצמה.
דומה שאין עוד מקום בעולם שבו ציבור הלוחם במדינה שהוא חי בה וניזון ממנה, מזלזל בחוקיה ובשלטון שבה ועושה ככל יכולתו לחסל אותה. כשמנגד ישנו הציבור היהודי, בעל הסובלנות והסבלנות המדהימה. ציבור שמוותר ורק סופג כל הזמן.
והמציאות היום היא, שהציבור הערבי , באמצעות נציגיו, אפילו אינו מגנה רצח אזרחים ישראלים, ולעיתים חוגג זאת. מציאות זאת מחייבת להעמיד בפניהם את הברירה. בין אזרחות, כולל חובות, ובין תושבות בלבד. תושבות שבצידה פחות זכויות. ואולי נלמד מאברהם אבינו, אם הם באמת צאצאי ישמעאל. הוא נכנע לראייתה הנכונה יותר של שרה אשתו, מגובה בדברי ה'. וקבע עדיפות ברורה. וזו התקבלה בגלל ההגיון שלה, המאפשר חיים לכו-לם. ומעשי אבות, כידוע, צריכים להיות סימן לבנים.
==========================================
מאיר גרוס הוא יו"ר המדרשה לתורה עם דרך ארץ, ואיש חינוך במכללת ליפשיץ שבירושלים.