שאלה: אדם שיכול היה להציל את חברו או את ממונו, והתרשל וסרב להצילו, האם על-פי התורה צריכים להענישו או לא?
תשובה: כידוע מצוות התורה מחולקות לשניים, מצוות עשה ומצוות לא תעשה. באופן כללי לא קבעה התורה עונש למי שמבטל מצוות עשה, העונש הוא הפסד המצווה. אולם למי שעבר על מצוות לא תעשה, קצבה התורה עונש. בעבירות חמורות כגון רצח או עבודה-זרה, קבעה התורה עונש מיתה [בפועל, מסיבות הלכתיות, רק לעיתים נדירות, פחות מאחת לשבע שנים, גזר בית-הדין מיתה על אדם, אלא שמבחינה עקרונית זהו העונש לעבירות חמורות]. ובעבירות קלות כגון אכילת מאכלים אסורים, קבעה התורה עונש מלקות.
אבל למרות שהמצווה "לא תעמוד על דם רעך" היא מצוות לא-תעשה, ולכאורה מי שיכול היה להציל את חברו ולא עשה כן, היה צריך להיענש על פי בית-דין במלקות. מכל מקום משום שעבירה זו נעשית ללא מעשה, אין לוקים עליה. זה הכלל: על עבירה שנעשתה על ידי מעשה קבעה התורה עונש, כגון אדם שאכל חזיר, או חילל שבת. אבל מי שעבר עבירה על ידי שהתבטל ולא עשאה, דומה הדבר לביטול מצוות עשה, שאין עליה עונש בעולם הזה, ורק בעולם האמת, עולם הנשמות, נפגע מעמדו. וכן הדין לגבי מי שראה את חברו טובע, ולא קפץ להצילו, התורה לא קצבה לו עונש בעולם-הזה.
כתב על זה הרמב"ם (הלכות רוצח א, טז): אף-על-פי שאין לוקין על לאווים אלו מפני שאין בהן מעשה, מכל מקום חמורים הם, שכל המאבד נפש אחת מישראל, כאילו איבד כל העולם כולו. וכל המקיים נפש אחת מישראל, כאילו קיים כל העולם כולו.
נדמה לי שנכון ללמוד מהלכה זו, עד כמה גדולה החובה על כל אחד מאיתנו, לפעול בכל כוחו, אם במחאות או בהסברה, כנגד מחדלים במדיניות הביטחונית. שמעצם טבעם, מחדלים אלו תובעים קורבנות, בין אם זה בצפון הארץ או במרכזה. וכל המתרשל בכך, עובר על "לא תעמוד על דם רעך".
=========================
הרב אליעזר מלמד הוא רב הישוב וראש ישיבת הר ברכה שבשומרון.
תשובה: כידוע מצוות התורה מחולקות לשניים, מצוות עשה ומצוות לא תעשה. באופן כללי לא קבעה התורה עונש למי שמבטל מצוות עשה, העונש הוא הפסד המצווה. אולם למי שעבר על מצוות לא תעשה, קצבה התורה עונש. בעבירות חמורות כגון רצח או עבודה-זרה, קבעה התורה עונש מיתה [בפועל, מסיבות הלכתיות, רק לעיתים נדירות, פחות מאחת לשבע שנים, גזר בית-הדין מיתה על אדם, אלא שמבחינה עקרונית זהו העונש לעבירות חמורות]. ובעבירות קלות כגון אכילת מאכלים אסורים, קבעה התורה עונש מלקות.
אבל למרות שהמצווה "לא תעמוד על דם רעך" היא מצוות לא-תעשה, ולכאורה מי שיכול היה להציל את חברו ולא עשה כן, היה צריך להיענש על פי בית-דין במלקות. מכל מקום משום שעבירה זו נעשית ללא מעשה, אין לוקים עליה. זה הכלל: על עבירה שנעשתה על ידי מעשה קבעה התורה עונש, כגון אדם שאכל חזיר, או חילל שבת. אבל מי שעבר עבירה על ידי שהתבטל ולא עשאה, דומה הדבר לביטול מצוות עשה, שאין עליה עונש בעולם הזה, ורק בעולם האמת, עולם הנשמות, נפגע מעמדו. וכן הדין לגבי מי שראה את חברו טובע, ולא קפץ להצילו, התורה לא קצבה לו עונש בעולם-הזה.
כתב על זה הרמב"ם (הלכות רוצח א, טז): אף-על-פי שאין לוקין על לאווים אלו מפני שאין בהן מעשה, מכל מקום חמורים הם, שכל המאבד נפש אחת מישראל, כאילו איבד כל העולם כולו. וכל המקיים נפש אחת מישראל, כאילו קיים כל העולם כולו.
נדמה לי שנכון ללמוד מהלכה זו, עד כמה גדולה החובה על כל אחד מאיתנו, לפעול בכל כוחו, אם במחאות או בהסברה, כנגד מחדלים במדיניות הביטחונית. שמעצם טבעם, מחדלים אלו תובעים קורבנות, בין אם זה בצפון הארץ או במרכזה. וכל המתרשל בכך, עובר על "לא תעמוד על דם רעך".
=========================
הרב אליעזר מלמד הוא רב הישוב וראש ישיבת הר ברכה שבשומרון.