שאלה: לפני זמן מה ניסה מחבל לרצוח נער יהודי במרכז ירושלים. בחסדי ה' הנער נפצע קלות בלבד, ואזרחים רבים שהתמלאו רגשות נקם, החלו לרדוף אחר המחבל, ורצו לעשות בו שפטים. לפתע הגיעה אשה, שכונתה בתקשורת "חרדית", נצמדה למחבל, וסוככה עליו בגופה, והצילה אותו ממכות ואולי אף ממוות. השאלה היא, האם מצווה על אדם להציל מחבל, והאם אותה אשה נהגה כהלכה?
תשובה: שני צדדים לשאלה, מצד דין רודף, ומצד "לא תעמוד על דם רעך". ראשית, ברור שכל זמן שנשקפת סכנה מן המחבל, ואפילו ספק קל של סכנה, יש על המחבל דין של רודף. דהיינו מצווה על כל אדם להציל את הנרדפים על ידי פגיעה ברודף. אם ניתן לעוצרו לחלוטין על ידי פגיעה באחד מאיבריו - עדיף. אבל אם יש חשש שגם פגיעה באחד מאיבריו לא תמנע את הסכנה, או שמא הניסיון לדייק ולפגוע באיבר אחד יגרום לעיכוב ועל ידי כך לסכנת נפשות לנרדף, יש להרוג את הרודף כדי להציל את הנרדפים (שו"ע חו"מ תכה, א).
ואם אכן לא נשקפת יותר שום סכנה מן המחבל, עדיין יש לברר האם צריך להתערב כדי להציל את המחבל. בתלמוד מסכת עבודה זרה (כו, ב) נאמר, שאת הרשעים הגדולים, שונאי ישראל, "מורידין ולא מעלין". כלומר, כשאפשר, משתדלים לגרום למותם. ואת הרשעים הפחותים מהם, ולא ניכנס כעת להגדרה המדויקת שלהם, "אין מורידין אבל גם לא מעלין". כלומר, אין גורמים להם מיתה בידיים, אבל גם אין להצילם. ולמשל אם רשע כזה נפל לבור, והוא עומד למות שם, אין לעזור לו לעלות מהבור. וכן פוסק הרמב"ם בהלכות רוצח פרק ה' הלכה י', והשולחן-ערוך חלק חושן-משפט סימן תכ"ה סעיף ה'.
ולענייננו, אין ספק שמחבל שבא לרצוח יהודים באמצע הרחוב, נכנס לדרגת הרשעות הגבוהה, שעליה נאמר בתלמוד: "מורידין ולא מעלין", כלומר, אם אפשר להורגו, צריך לעשות זאת. ולפחות אין לעזור לו ולהצילו. ואמנם ללכת לבית הסוהר ולהרוג שם מחבלים - אסור, משום שבכל ענייני הנהגת המדינה "דינא דמלכותא דינא", מפני שאם לא נשמור על חוקי המדינה, ישרור תוהו ובוהו, ולא נוכל לדאוג לקיומנו. אבל יחד עם זאת, גם על פי חוקי המדינה, אין שום חובה לעזור למחבל ולהצילו. ולכן חוזר הדין היסודי למקומו, ואדם שרואה מחבל מותקף, אסור לו על פי ההלכה לבוא לעזרת המחבל, שהרי הלכה פסוקה היא "אין מעלין", כלומר אין מצילים רשע שכזה.
לסיכום, על פי ההלכה לא היה שום ערך מוסרי לרחמנות שגילתה אותה אשה כלפי המחבל, שהרי מצד ההלכה אסור להצילו. וכבר אמרו חכמים: "כל המרחם על האכזרים סופו שיתאכזר על הרחמנים". וכן, שעדיין נשקפה סכנה מן המחבל, מאחר שהיא הצילה אותו עוד לפני שהשתלטו עליו לחלוטין, ואסור היה לה לסכן את עצמה ואת האחרים.
ולמעשה, מי שנמצא בתפקיד ממלכתי, כשוטר או חייל, מצווה לפעול על פי ההוראות. אמנם, אינו חייב להדר ולדקדק בקיום ההוראות. אבל אזרח אינו חייב להושיט יד לעזרת מחבל. אגב, גם על פי החוק, לא ניתן יהיה להגיש כלפיו תביעה בערכאות.
==============================
הרב אליעזר מלמד הוא רב הישוב וראש ישיבת ההסדר הר- ברכה שבשומרון.
תשובה: שני צדדים לשאלה, מצד דין רודף, ומצד "לא תעמוד על דם רעך". ראשית, ברור שכל זמן שנשקפת סכנה מן המחבל, ואפילו ספק קל של סכנה, יש על המחבל דין של רודף. דהיינו מצווה על כל אדם להציל את הנרדפים על ידי פגיעה ברודף. אם ניתן לעוצרו לחלוטין על ידי פגיעה באחד מאיבריו - עדיף. אבל אם יש חשש שגם פגיעה באחד מאיבריו לא תמנע את הסכנה, או שמא הניסיון לדייק ולפגוע באיבר אחד יגרום לעיכוב ועל ידי כך לסכנת נפשות לנרדף, יש להרוג את הרודף כדי להציל את הנרדפים (שו"ע חו"מ תכה, א).
ואם אכן לא נשקפת יותר שום סכנה מן המחבל, עדיין יש לברר האם צריך להתערב כדי להציל את המחבל. בתלמוד מסכת עבודה זרה (כו, ב) נאמר, שאת הרשעים הגדולים, שונאי ישראל, "מורידין ולא מעלין". כלומר, כשאפשר, משתדלים לגרום למותם. ואת הרשעים הפחותים מהם, ולא ניכנס כעת להגדרה המדויקת שלהם, "אין מורידין אבל גם לא מעלין". כלומר, אין גורמים להם מיתה בידיים, אבל גם אין להצילם. ולמשל אם רשע כזה נפל לבור, והוא עומד למות שם, אין לעזור לו לעלות מהבור. וכן פוסק הרמב"ם בהלכות רוצח פרק ה' הלכה י', והשולחן-ערוך חלק חושן-משפט סימן תכ"ה סעיף ה'.
ולענייננו, אין ספק שמחבל שבא לרצוח יהודים באמצע הרחוב, נכנס לדרגת הרשעות הגבוהה, שעליה נאמר בתלמוד: "מורידין ולא מעלין", כלומר, אם אפשר להורגו, צריך לעשות זאת. ולפחות אין לעזור לו ולהצילו. ואמנם ללכת לבית הסוהר ולהרוג שם מחבלים - אסור, משום שבכל ענייני הנהגת המדינה "דינא דמלכותא דינא", מפני שאם לא נשמור על חוקי המדינה, ישרור תוהו ובוהו, ולא נוכל לדאוג לקיומנו. אבל יחד עם זאת, גם על פי חוקי המדינה, אין שום חובה לעזור למחבל ולהצילו. ולכן חוזר הדין היסודי למקומו, ואדם שרואה מחבל מותקף, אסור לו על פי ההלכה לבוא לעזרת המחבל, שהרי הלכה פסוקה היא "אין מעלין", כלומר אין מצילים רשע שכזה.
לסיכום, על פי ההלכה לא היה שום ערך מוסרי לרחמנות שגילתה אותה אשה כלפי המחבל, שהרי מצד ההלכה אסור להצילו. וכבר אמרו חכמים: "כל המרחם על האכזרים סופו שיתאכזר על הרחמנים". וכן, שעדיין נשקפה סכנה מן המחבל, מאחר שהיא הצילה אותו עוד לפני שהשתלטו עליו לחלוטין, ואסור היה לה לסכן את עצמה ואת האחרים.
ולמעשה, מי שנמצא בתפקיד ממלכתי, כשוטר או חייל, מצווה לפעול על פי ההוראות. אמנם, אינו חייב להדר ולדקדק בקיום ההוראות. אבל אזרח אינו חייב להושיט יד לעזרת מחבל. אגב, גם על פי החוק, לא ניתן יהיה להגיש כלפיו תביעה בערכאות.
==============================
הרב אליעזר מלמד הוא רב הישוב וראש ישיבת ההסדר הר- ברכה שבשומרון.