מאת יו"ר חרות, ח"כ מיכאל קליינר
הציבור הישראלי לא יודע, אבל כשערפאת הגיח לעולם מבטן אמו, הוא יצא לבוש במדי צבא ירקרקים ועם זיפים מכוערים על הפנים. זה היה מראה כל כך מגעיל, שמיד כשהוא נולד ניגש אליו מלאך המוות ואמר לו: "יא ערפאת, אתה שומע? שלא תתקרב אליי". מאז מלאך המוות נזהר כמו מאש. כשהוא רואה את ערפאת הוא עובר לצד השני של הרחוב.
זה לא סיפור אלף לילה ולילה, התמזל מזלם של היהודים בארץ ישראל, ומונה להם שר חוץ שידוע כאיש ספר, שיודע להבחין בין אגדות עם לסיפור אמיתי. שר החוץ, שמעון פרס, פועל שנים ארוכות על סמך ההנחה שערפאת יחיה לנצח. הוא מקפיד להזהיר אותנו, שאם ערפאת ייעלם מהזירה יעלה במקומו החמאס. כאילו שלטון ערפאת מובטח ולעולם לא נצטרך להתמודד עם שלטון אחר ברשות הפלשתינית.
על סמך ההנחה הזו, מקפיד השמאל הישראלי להטיף לאנשי הימין ש"אנחנו לא בוחרים את האוייב" וש"ערפאת הוא המנהיג הנבחר של הפלשתינים". אם זה נכון, מדוע ערפאת כל כך פוחד שבני עמו יחסלו אותו, אם יורה על הפסקת אש? האם האופוזיציה ברשות הפלשתינית כל כך חזקה? האם ערפאת איבד את השליטה ואת עמדת ההנהגה בקרב בני עמו? אם כך, הרי שאין הוא יותר בגדר המנהיג הנבחר, אלא מנהיג המחזיק בשלטונו בכוח הזרוע בלבד.
מאז הסכמי אוסלו התחלפו בישראל חמישה ראשי ממשלה: יצחק רבין ז"ל, שמעון פרס, בנימין נתניהו, אהוד ברק ואריאל שרון. הרשות הפלשתינית נשארה עם אותו מנהיג: יאסר ערפאת. את השמאל הישראלי שוחר הדמוקרטיה זה מספק. מבחינת השמאל, לא צריך לקיים יותר בחירות ברשות הפלשתינית. מי שנבחר פעם אחת יכול לשמש כמנהיג הנבחר למשך כל חייו. אם קוראים לו ערפאת ואפילו באגף האיקסים בגהנום לא מוכנים לקבל אותו הרי הוא נבחר לנצח.
שר החוץ, שמעון פרס, מאמין שביכולתו לדחות את הקץ. הוא נמנע מלקרוא את המפה הפוליטית ברשות הפלשתינית, ולפיה החמאס כבר מזמן בשלטון. החמאס הוא זה שמכתיב את הקו הפוליטי. החמאס הוא זה שמכתיב את הקו האלים של המאבק. מדינת ישראל סובלת במישור המדיני מכך שהיא נאלצת להתמודד עם הזרוע הצבאית של החמאס והזרוע המדינית של ערפאת. לו היינו מסלקים את ערפאת מהזירה, ומאפשרים לפלשתינים לקרוא לילד, בשמו היה מצבה של ישראל בזירה הבינלאומית משתפר לבלי הכר.
במקום להתמודד מדינית עם ערפאת ומעמדו הבינלאומי המבוסס, היינו עומדים מול אחמד יאסין או ראש ארגון טרור אחר. מצב כזה היה מחזק את הלכוד הפנימי בישראל במאבק מול הטרור, מאפשר לקיים פעולה צבאית נרחבת בשטחי הרשות במטרה להחזיר לידינו את השליטה בשטח, ואת האחריות הבטחונית למה שקורה בו, ולזכות בגיבוי בינלאומי לפעילות הצבאית הזו.
קשה להבין מדוע ראשי מפלגת העבודה, פרס ובן אליעזר, מתעקשים להבטיח לערפאת חסינות אישית, אלא אם כן שניהם לכודים באמונה הטפלה שערפאת לא יפנה את מקומו לנצח. מנהיג שעיניו בראשו, צריך להעלות דרישה בלתי מתפשרת לקיום בחירות חדשות ברשות הפלשתינית. הציבור הישראלי והעולם רשאים לדעת מי באמת מייצג את הרשות הפלשתינית, ומה היא הרשות הפלשתינית. עם החמאס בראשה. יכיר העולם כולו בכך שמדובר ברשות טרור, וינער את חוצנו ממנה. ישראל תבטיח לעצמה חופש פעולה, ותוכל לפעול ללא חשש מסנקציות בינלאומיות. מה רע בזה?
התפישה שלפיה מוטב להשאיר את ערפאת בשלטון, מאשר להתמודד ישירות עם שלטון החמאס, מעידה על קיבעון מחשבתי עמוק בקרב מקבלי ההחלטות, ועל חוסר יכולת להתנתק מקונספציות שאבד עליהן הכלח. זהו מתכון בטוח לכך שישראל תנציח את טעויותיה. הטעות הראשונה היתה ב-1993 כשהוצע לערפאת גלגל הצלה בדמות הסכמי אוסלו, ואם לא נעזור להיסטוריה להיפטר מערפאת בהקדם האפשרי עלולים ראשי השמאל להציע לערפאת גלגל הצלה נוסף, שיכניס את ישראל לסחרור של סכנות חדשות וגדולות יותר.
===============================
ח"כ מיכאל קליינר הוא יו"ר חירות.
הציבור הישראלי לא יודע, אבל כשערפאת הגיח לעולם מבטן אמו, הוא יצא לבוש במדי צבא ירקרקים ועם זיפים מכוערים על הפנים. זה היה מראה כל כך מגעיל, שמיד כשהוא נולד ניגש אליו מלאך המוות ואמר לו: "יא ערפאת, אתה שומע? שלא תתקרב אליי". מאז מלאך המוות נזהר כמו מאש. כשהוא רואה את ערפאת הוא עובר לצד השני של הרחוב.
זה לא סיפור אלף לילה ולילה, התמזל מזלם של היהודים בארץ ישראל, ומונה להם שר חוץ שידוע כאיש ספר, שיודע להבחין בין אגדות עם לסיפור אמיתי. שר החוץ, שמעון פרס, פועל שנים ארוכות על סמך ההנחה שערפאת יחיה לנצח. הוא מקפיד להזהיר אותנו, שאם ערפאת ייעלם מהזירה יעלה במקומו החמאס. כאילו שלטון ערפאת מובטח ולעולם לא נצטרך להתמודד עם שלטון אחר ברשות הפלשתינית.
על סמך ההנחה הזו, מקפיד השמאל הישראלי להטיף לאנשי הימין ש"אנחנו לא בוחרים את האוייב" וש"ערפאת הוא המנהיג הנבחר של הפלשתינים". אם זה נכון, מדוע ערפאת כל כך פוחד שבני עמו יחסלו אותו, אם יורה על הפסקת אש? האם האופוזיציה ברשות הפלשתינית כל כך חזקה? האם ערפאת איבד את השליטה ואת עמדת ההנהגה בקרב בני עמו? אם כך, הרי שאין הוא יותר בגדר המנהיג הנבחר, אלא מנהיג המחזיק בשלטונו בכוח הזרוע בלבד.
מאז הסכמי אוסלו התחלפו בישראל חמישה ראשי ממשלה: יצחק רבין ז"ל, שמעון פרס, בנימין נתניהו, אהוד ברק ואריאל שרון. הרשות הפלשתינית נשארה עם אותו מנהיג: יאסר ערפאת. את השמאל הישראלי שוחר הדמוקרטיה זה מספק. מבחינת השמאל, לא צריך לקיים יותר בחירות ברשות הפלשתינית. מי שנבחר פעם אחת יכול לשמש כמנהיג הנבחר למשך כל חייו. אם קוראים לו ערפאת ואפילו באגף האיקסים בגהנום לא מוכנים לקבל אותו הרי הוא נבחר לנצח.
שר החוץ, שמעון פרס, מאמין שביכולתו לדחות את הקץ. הוא נמנע מלקרוא את המפה הפוליטית ברשות הפלשתינית, ולפיה החמאס כבר מזמן בשלטון. החמאס הוא זה שמכתיב את הקו הפוליטי. החמאס הוא זה שמכתיב את הקו האלים של המאבק. מדינת ישראל סובלת במישור המדיני מכך שהיא נאלצת להתמודד עם הזרוע הצבאית של החמאס והזרוע המדינית של ערפאת. לו היינו מסלקים את ערפאת מהזירה, ומאפשרים לפלשתינים לקרוא לילד, בשמו היה מצבה של ישראל בזירה הבינלאומית משתפר לבלי הכר.
במקום להתמודד מדינית עם ערפאת ומעמדו הבינלאומי המבוסס, היינו עומדים מול אחמד יאסין או ראש ארגון טרור אחר. מצב כזה היה מחזק את הלכוד הפנימי בישראל במאבק מול הטרור, מאפשר לקיים פעולה צבאית נרחבת בשטחי הרשות במטרה להחזיר לידינו את השליטה בשטח, ואת האחריות הבטחונית למה שקורה בו, ולזכות בגיבוי בינלאומי לפעילות הצבאית הזו.
קשה להבין מדוע ראשי מפלגת העבודה, פרס ובן אליעזר, מתעקשים להבטיח לערפאת חסינות אישית, אלא אם כן שניהם לכודים באמונה הטפלה שערפאת לא יפנה את מקומו לנצח. מנהיג שעיניו בראשו, צריך להעלות דרישה בלתי מתפשרת לקיום בחירות חדשות ברשות הפלשתינית. הציבור הישראלי והעולם רשאים לדעת מי באמת מייצג את הרשות הפלשתינית, ומה היא הרשות הפלשתינית. עם החמאס בראשה. יכיר העולם כולו בכך שמדובר ברשות טרור, וינער את חוצנו ממנה. ישראל תבטיח לעצמה חופש פעולה, ותוכל לפעול ללא חשש מסנקציות בינלאומיות. מה רע בזה?
התפישה שלפיה מוטב להשאיר את ערפאת בשלטון, מאשר להתמודד ישירות עם שלטון החמאס, מעידה על קיבעון מחשבתי עמוק בקרב מקבלי ההחלטות, ועל חוסר יכולת להתנתק מקונספציות שאבד עליהן הכלח. זהו מתכון בטוח לכך שישראל תנציח את טעויותיה. הטעות הראשונה היתה ב-1993 כשהוצע לערפאת גלגל הצלה בדמות הסכמי אוסלו, ואם לא נעזור להיסטוריה להיפטר מערפאת בהקדם האפשרי עלולים ראשי השמאל להציע לערפאת גלגל הצלה נוסף, שיכניס את ישראל לסחרור של סכנות חדשות וגדולות יותר.
===============================
ח"כ מיכאל קליינר הוא יו"ר חירות.