אני רוצה להגיד לכם: למרות המצב הקשה, אני אופטימית. הרב בני אלון אמר פעם בהפגנה להיות אופטימי זה לדעת שהמצב חמור וקשה ביותר, אך לדעת שבע"ה גם אפשר לצאת מזה, ובע"ה אפשר להתגבר ולנצח. הוכחה קבלתי השבוע כשהשתתפתי בערב מיוחד במינו שעליו אדבר בהמשך. ארוע שכל כולו ביטא את הפסוק "חזק חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו".
פסוק זה הופץ ,דרך אגב, באלפי עותקים, על בדים ושלטים, ברחבי הארץ. הצלחת המפיצים גדולה: הם הצליחו להרגיז את השרה לשעבר יולי תמיר. כל כך הרגיזו אותה עד שהיא כתבה מאמר מערכת נגד השלטים "הדתיים-משיחיים" הגורמים "נזק לציונות". לדעתי, הסיבה שפסוק זה כל כך מפריע ליולי תמיר היא שהוא מזכיר לה שאמנם אנחנו חזקים. אמנם אי אפשר לשבור אותנו. אותנו כלומר אותם יהודים ,דתיים, ופחות דתיים- שמאמינים בקשר האלוקי-נצחי בין העם לבין הארץ. אותם יהודים שלמרות הפיגועים, למרות האובדן, למרות השכול,- ממשיכים ואומרים "חזק חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו". אותם יהודים שלמרות הירי בכבישים, למרות המרגמות על הבתים, נשארים בישובים שלהם ולא נוטשים, ממשיכים את שגרת החיים ככל שאפשר, ממשיכים לנסוע בדרכים, ממשיכים לבנות, מקימים מאחזים, גרעיני התישבות, ממשיכים להתישב, ממשיכים לחייך וכן, גם ממשיכים לשיר.
הארוע המדהים כל כך בו השתתפתי השבוע היתה הצגת הבכורה של המחזמר "יוסף וכתונת הפסים המופלאה" במתנ"ס גוש עציון. הסיפור מתחיל לפני כחודשיים, בסוף שנת הלימודים כשקבוצה של נשים מאפרת ומגוש עציון דברו יחד על "המצב" ועל הצורך הדחוף לשפר את מצב הרוח ולרומם את מורל הציבור. הועלו רעיונות שונים עד שאשה מיוחדת במינה, פעילה בתחומים רבים, שרון כץ תושבת אפרת, הציעה להעלות את המחזמר "יוסף וכותנת הפסים המופלאה". כידוע, מחזמר מוצלח זה הועלה לפני הרבה שנים בארצות הברית כארוע מוזיקלי מפורסם לכל המשפחה.
סיפורו של יוסף הצדיק מובא בפני הציבור עם דרמה, עם הומור, עם רגש ובעיקר עם הרבה שירים וריקודים. הוחלט להעלות את ההצגה בידי נשים בשביל נשים. יותר ממאה נשים, מאפרת ומגוש עציון סבתות, אמהות, נערות וילדות- התנדבו להיות חלק מפרויקט גרנדיוזי זה. נמצאו נשים עם כשרונות נסתרים זמרות, רקדניות, כוראוגרפיות,סופרות, תופרות, ציירות ועוד... אותן נשים התקבצו לחזרות המתישות והמעייפות במשך כל שמונת השבועות של הקיץ, לפחות ארבע פעמים בשבוע, כל פעם לשעות ארוכות עד אמצע הלילה. המחזמר מובא בפני הקהל בשפה המקורית אנגלית- עם קטעי קישור והסבר בעברית.
בהתחלה הועלתה השאלה האם לקיים את החזרות ביום בו אירע פיגוע. התברר שאם היו צריכים לבטל את החזרות כל פעם שהיה פיגוע, לעולם לא היו מתקיימות החזרות. לכן הוחלט דווקא לקיים את כל החזרות. ערב לפני הצגת הבכורה נורה ונפצע בעלה של אחת השחקניות המרכזיות בהצגה. שש עשרה כדורים נורו על ידי רוצחים ערבים שפלים לעבר מכונית בה נסע בעלה, יהודי תושב אפרת. הרוצחים תקפו אותו לא הרחק מבית שמש, בדרכו מבן גוריון לאפרת. הכדורים פצעו אותו בידו וברגלו. לאחר שנודע שמצבו בבית חולים, ב"ה, יציב החליטה אשתו, אן, לא לבטל את הופעתה, דווקא כדי להראות לרוצחים שאנחנו לא נפסיק לשיר.
כפי שהבמאית, טובי גרינוולד, אמרה בדברי הפתיחה : "אנחנו נשות אפרת וגוש עציון, אנחנו לא פוליטיקאיות ולא אנשי צבא. אנחנו לא נתחיל להרצות "על המצב". המחזמר המוזיקלי הזה היא התשובה שלנו ל"מצב". המחזמר הועלה
לזכר קורבנות הטרור ובמיוחד שבעת קורבנות הטרור, תושבי אפרת וגוש עציון, שנפלו בחודשים האחרונים במלחמה על ארצנו ביניהם אסתר עלוון , הי"ד, ושרה בלאושטיין, הי"ד. כל ההכנסות קודש לצדקה לנפגעי טרור.
אין מספיק מלים כדי לתאר איך שהערב הזה היה נפלא, מיוחד, מרגש, פנטסטי, לא-יאומן, מקצועי ונהדר. המארגנים הצליחו לרומם את הרוח. לערב הבכורה הגיעו נשים מאפרת וגוש עציון, בית-שמש וירושלים. כרטיסים לשלושת ההופעות הבאות נחטפו. הארוע המוזיקלי המרהיב הצליח ליצור קשר בין הנשים קשר של אהבה, קשר של שותפות הגורל, קשר של עוצמה וכוח, קשר של אמונה, קשר של "חזק חזק ונתחזק בעם עמנו ובעד ערי אלוקינו".
קשר בין-נשי חזק זה שהורגש בערב המיוחד הזכיר לי את דבריו של הרב מוטי אלון בערב של חיזוק באיזור. הרב ציטט את ה"כלי יקר" בפרשת שלח. כתוב "שלח לך אנשים". מה זה אומר "שלח לך אנשים?" למה "לך"? והכלי יקר מסביר: משה אמנם רצה לשלוח גברים, אנשים, להיות מרגלים לתור את הארץ, אבל לדברי הכלי יקר, הקב"ה דווקא העדיף שנשים תתורנה את הארץ . וכך כתוב: "לפי שאמרו רז"ל: האנשים היו שונאים את הארץ ואמרו "נתנה ראש ונשובה מצרימה" והנשים (בנות צלופחד) היו מחבבות את הארץ ואמרו "תנו לנו אחוזה". ועל כן אמר הקב"ה: לפי דעתי שאני רואה בעתיד היה יותר טוב לשלוח נשים המחבבות את הארץ כי לא יספרו בגנותה אבל לך, לדעתך, שאתה סבור שכשרים המה, ואתה סבור שהארץ חביב עליהם, תשלח אנשים, וזהו שלח לך, לדעתך, אנשים אבל לדעתי היה יותר טוב לשלוח נשים כאמור."
היום נשים נמצאות בחזית המלחמה על ארצנו. אמהות מקריבות את עצמן על מנת להגן על התינוקות מפני כדורי המפלצות. ובעת ובעונה אחת ממשיכות לשיר ולרקוד. ויחד עם הבעלים והילדים, כולנו אומרים :"חזק חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו".
=====================
נדיה מטר היא יו"ר 'נשים בירוק'.
פסוק זה הופץ ,דרך אגב, באלפי עותקים, על בדים ושלטים, ברחבי הארץ. הצלחת המפיצים גדולה: הם הצליחו להרגיז את השרה לשעבר יולי תמיר. כל כך הרגיזו אותה עד שהיא כתבה מאמר מערכת נגד השלטים "הדתיים-משיחיים" הגורמים "נזק לציונות". לדעתי, הסיבה שפסוק זה כל כך מפריע ליולי תמיר היא שהוא מזכיר לה שאמנם אנחנו חזקים. אמנם אי אפשר לשבור אותנו. אותנו כלומר אותם יהודים ,דתיים, ופחות דתיים- שמאמינים בקשר האלוקי-נצחי בין העם לבין הארץ. אותם יהודים שלמרות הפיגועים, למרות האובדן, למרות השכול,- ממשיכים ואומרים "חזק חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו". אותם יהודים שלמרות הירי בכבישים, למרות המרגמות על הבתים, נשארים בישובים שלהם ולא נוטשים, ממשיכים את שגרת החיים ככל שאפשר, ממשיכים לנסוע בדרכים, ממשיכים לבנות, מקימים מאחזים, גרעיני התישבות, ממשיכים להתישב, ממשיכים לחייך וכן, גם ממשיכים לשיר.
הארוע המדהים כל כך בו השתתפתי השבוע היתה הצגת הבכורה של המחזמר "יוסף וכתונת הפסים המופלאה" במתנ"ס גוש עציון. הסיפור מתחיל לפני כחודשיים, בסוף שנת הלימודים כשקבוצה של נשים מאפרת ומגוש עציון דברו יחד על "המצב" ועל הצורך הדחוף לשפר את מצב הרוח ולרומם את מורל הציבור. הועלו רעיונות שונים עד שאשה מיוחדת במינה, פעילה בתחומים רבים, שרון כץ תושבת אפרת, הציעה להעלות את המחזמר "יוסף וכותנת הפסים המופלאה". כידוע, מחזמר מוצלח זה הועלה לפני הרבה שנים בארצות הברית כארוע מוזיקלי מפורסם לכל המשפחה.
סיפורו של יוסף הצדיק מובא בפני הציבור עם דרמה, עם הומור, עם רגש ובעיקר עם הרבה שירים וריקודים. הוחלט להעלות את ההצגה בידי נשים בשביל נשים. יותר ממאה נשים, מאפרת ומגוש עציון סבתות, אמהות, נערות וילדות- התנדבו להיות חלק מפרויקט גרנדיוזי זה. נמצאו נשים עם כשרונות נסתרים זמרות, רקדניות, כוראוגרפיות,סופרות, תופרות, ציירות ועוד... אותן נשים התקבצו לחזרות המתישות והמעייפות במשך כל שמונת השבועות של הקיץ, לפחות ארבע פעמים בשבוע, כל פעם לשעות ארוכות עד אמצע הלילה. המחזמר מובא בפני הקהל בשפה המקורית אנגלית- עם קטעי קישור והסבר בעברית.
בהתחלה הועלתה השאלה האם לקיים את החזרות ביום בו אירע פיגוע. התברר שאם היו צריכים לבטל את החזרות כל פעם שהיה פיגוע, לעולם לא היו מתקיימות החזרות. לכן הוחלט דווקא לקיים את כל החזרות. ערב לפני הצגת הבכורה נורה ונפצע בעלה של אחת השחקניות המרכזיות בהצגה. שש עשרה כדורים נורו על ידי רוצחים ערבים שפלים לעבר מכונית בה נסע בעלה, יהודי תושב אפרת. הרוצחים תקפו אותו לא הרחק מבית שמש, בדרכו מבן גוריון לאפרת. הכדורים פצעו אותו בידו וברגלו. לאחר שנודע שמצבו בבית חולים, ב"ה, יציב החליטה אשתו, אן, לא לבטל את הופעתה, דווקא כדי להראות לרוצחים שאנחנו לא נפסיק לשיר.
כפי שהבמאית, טובי גרינוולד, אמרה בדברי הפתיחה : "אנחנו נשות אפרת וגוש עציון, אנחנו לא פוליטיקאיות ולא אנשי צבא. אנחנו לא נתחיל להרצות "על המצב". המחזמר המוזיקלי הזה היא התשובה שלנו ל"מצב". המחזמר הועלה
לזכר קורבנות הטרור ובמיוחד שבעת קורבנות הטרור, תושבי אפרת וגוש עציון, שנפלו בחודשים האחרונים במלחמה על ארצנו ביניהם אסתר עלוון , הי"ד, ושרה בלאושטיין, הי"ד. כל ההכנסות קודש לצדקה לנפגעי טרור.
אין מספיק מלים כדי לתאר איך שהערב הזה היה נפלא, מיוחד, מרגש, פנטסטי, לא-יאומן, מקצועי ונהדר. המארגנים הצליחו לרומם את הרוח. לערב הבכורה הגיעו נשים מאפרת וגוש עציון, בית-שמש וירושלים. כרטיסים לשלושת ההופעות הבאות נחטפו. הארוע המוזיקלי המרהיב הצליח ליצור קשר בין הנשים קשר של אהבה, קשר של שותפות הגורל, קשר של עוצמה וכוח, קשר של אמונה, קשר של "חזק חזק ונתחזק בעם עמנו ובעד ערי אלוקינו".
קשר בין-נשי חזק זה שהורגש בערב המיוחד הזכיר לי את דבריו של הרב מוטי אלון בערב של חיזוק באיזור. הרב ציטט את ה"כלי יקר" בפרשת שלח. כתוב "שלח לך אנשים". מה זה אומר "שלח לך אנשים?" למה "לך"? והכלי יקר מסביר: משה אמנם רצה לשלוח גברים, אנשים, להיות מרגלים לתור את הארץ, אבל לדברי הכלי יקר, הקב"ה דווקא העדיף שנשים תתורנה את הארץ . וכך כתוב: "לפי שאמרו רז"ל: האנשים היו שונאים את הארץ ואמרו "נתנה ראש ונשובה מצרימה" והנשים (בנות צלופחד) היו מחבבות את הארץ ואמרו "תנו לנו אחוזה". ועל כן אמר הקב"ה: לפי דעתי שאני רואה בעתיד היה יותר טוב לשלוח נשים המחבבות את הארץ כי לא יספרו בגנותה אבל לך, לדעתך, שאתה סבור שכשרים המה, ואתה סבור שהארץ חביב עליהם, תשלח אנשים, וזהו שלח לך, לדעתך, אנשים אבל לדעתי היה יותר טוב לשלוח נשים כאמור."
היום נשים נמצאות בחזית המלחמה על ארצנו. אמהות מקריבות את עצמן על מנת להגן על התינוקות מפני כדורי המפלצות. ובעת ובעונה אחת ממשיכות לשיר ולרקוד. ויחד עם הבעלים והילדים, כולנו אומרים :"חזק חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו".
=====================
נדיה מטר היא יו"ר 'נשים בירוק'.