ספר בראשית מספר על החטא הקדמון - הנחש פיתה את חוה, וחוה פיתתה את אדם הראשון - ועל העונשים למעורבים בו. עונשו של הנחש היה כידוע ש"הוא (האדם) ישופך ראש ואתה תשופנו עקב" (בראשית ג', ט"ו). מהות העונש: האדם ירוצץ את ראש הנחש.
כיום אנו עדים לגלגולו המודרני של החטא הקדמון, במהדורה חמורה ומסוכנת הרבה יותר: הנחש ערפאת פיתה את הפרסים ואת הביילינים, והם פיתו את ישראל. כמו במהדורה המקורית כך גם היום, עונשו של הנחש הוא שהאדם ירוצץ את ראשו.
לנוכח המשך מעלליהם של מחוללי מלחמת אוסלו יש להזכיר יום-יום לראש הממשלה אריאל שרון:
> שרון, נבחרת ברוב ענק כדי לרוצץ את ראש הנחש, לא כדי להמשיך את חטא אוסלו.
> שרון, נבחרת ברוב מדהים כדי להיות צ'רצ'יל, לא כדי לאפשר לצ'מברלין להמשיך.
> שרון, נבחרת ברוב מדהים כדי לעצור את אסון אוסלו, לא כדי להמשיך את מדיניות מינכן.
> שרון, נבחרת ברוב אדיר כדי להוציא את ישראל ממלכודת אוסלו, לא כדי לבצע את חטא פרס.
> שרון, היזהר מהפרסים ומהביילינים ומהשרידים, וזכור את המנדט העצום שקיבלת מבוחריך.
> שרון, מלחמת אוסלו אינה על יש"ע אלא על עתיד ישראל.
> שרון, שלח את ערפאת לטוניס, או רחוק יותר.
> שרון, זכור את אשר עשה לנו אגג הערפאתי.
בימים אלה של פיגועי תופת מחפשת ישראל דרכי תגובה הולמות. לעתים נעשים מבצעי מניעה חיוביים וחיוניים שבהם מסולקים מחבלים ושולחיהם למקום שממנו לא יוכלו להזיק עוד. אבל, לפי שעה, בחיר המחבלים והמבוקש מספר 1, יאסר ערפאת, נהנה מחסינות ולא מוגדר על-ידי ממשלת ישראל כאויב וכיעד. יתר-על-כן, שר הביטחון מעניק לו פוליסת ביטוח חיים, ושר החוץ ממשיך לחזר אחריו ולייצגו כלפי ממשלת ישראל. שוב ושוב אנו עדים לשטיפת המוח התקשורתית-המגמתית שממילא נצטרך לשבת עם ערפאת אחרי המלחמה. ראוי לזכור שצ'רצ'יל בשעתו פעל למען הניצחון על אדולף היטלר, ללא מו"מ אתו תוך כדי המלחמה, ללא מו"מ אתו אחרי המלחמה, בלי לשלם לו דמי חסות בצורת מחוזות אנגליים, בלי לספק לנציגיו במה תקשורתית במהלך המלחמה, בלי שחברי פרלמנט בריטיים התרועעו עם האויב בזמן מלחמה. צ'רצ'יל הנהיג את ארצו בנחישות גם כשהיתה בודדה מול אדולף היטלר. זה מה שנדרש היום מאריאל שרון מול ערפאת, המחזיק ברשימת חיסול בת 6 מיליון יהודים.
כל עוד לא מתגלה המנהיגות הנדרשת בשעה זו, מחתרת אוסלו ממשיכה בשלה, תוך התעלמות מכישלונה, מהמלחמה שגרמה, ומרצונו של רובו המכריע של הציבור הישראלי. במציאות הפוסט-אוסלואית גם הדמוקרטיה הופכת להיות קורבן השלום. ההתעלמות מתוצאות הבחירות מובילה גם להזמנת כוחות חיצוניים כדי להכריע את הציבור שהעדיף לסלק את מחתרת אוסלו מן השלטון.
לפי שעה, במציאות האבסורדית של ישראל הלומת-פיגועי-ההתאבדות, התשובה "הציונית" ההולמת למחבלים המתאבדים היא אנשים שאינם מתאבדים ואינם מסתלקים, אלא ממשיכים לחבל במאמץ המלחמתי מול ערפאת; אנשים החותרים למתן ומתן תחת אש, אבל מתכוונים ל"חלוקת עבודה": הערבים יורים היהודים מדברים; אנשים המדברים גבוהה-גבוהה על השלום, אבל מגוננים על ערפאת, שהוא-הוא המכשול בדרך לשלום.
====================================
ד"ר רון בריימן הוא יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי.
כיום אנו עדים לגלגולו המודרני של החטא הקדמון, במהדורה חמורה ומסוכנת הרבה יותר: הנחש ערפאת פיתה את הפרסים ואת הביילינים, והם פיתו את ישראל. כמו במהדורה המקורית כך גם היום, עונשו של הנחש הוא שהאדם ירוצץ את ראשו.
לנוכח המשך מעלליהם של מחוללי מלחמת אוסלו יש להזכיר יום-יום לראש הממשלה אריאל שרון:
> שרון, נבחרת ברוב ענק כדי לרוצץ את ראש הנחש, לא כדי להמשיך את חטא אוסלו.
> שרון, נבחרת ברוב מדהים כדי להיות צ'רצ'יל, לא כדי לאפשר לצ'מברלין להמשיך.
> שרון, נבחרת ברוב מדהים כדי לעצור את אסון אוסלו, לא כדי להמשיך את מדיניות מינכן.
> שרון, נבחרת ברוב אדיר כדי להוציא את ישראל ממלכודת אוסלו, לא כדי לבצע את חטא פרס.
> שרון, היזהר מהפרסים ומהביילינים ומהשרידים, וזכור את המנדט העצום שקיבלת מבוחריך.
> שרון, מלחמת אוסלו אינה על יש"ע אלא על עתיד ישראל.
> שרון, שלח את ערפאת לטוניס, או רחוק יותר.
> שרון, זכור את אשר עשה לנו אגג הערפאתי.
בימים אלה של פיגועי תופת מחפשת ישראל דרכי תגובה הולמות. לעתים נעשים מבצעי מניעה חיוביים וחיוניים שבהם מסולקים מחבלים ושולחיהם למקום שממנו לא יוכלו להזיק עוד. אבל, לפי שעה, בחיר המחבלים והמבוקש מספר 1, יאסר ערפאת, נהנה מחסינות ולא מוגדר על-ידי ממשלת ישראל כאויב וכיעד. יתר-על-כן, שר הביטחון מעניק לו פוליסת ביטוח חיים, ושר החוץ ממשיך לחזר אחריו ולייצגו כלפי ממשלת ישראל. שוב ושוב אנו עדים לשטיפת המוח התקשורתית-המגמתית שממילא נצטרך לשבת עם ערפאת אחרי המלחמה. ראוי לזכור שצ'רצ'יל בשעתו פעל למען הניצחון על אדולף היטלר, ללא מו"מ אתו תוך כדי המלחמה, ללא מו"מ אתו אחרי המלחמה, בלי לשלם לו דמי חסות בצורת מחוזות אנגליים, בלי לספק לנציגיו במה תקשורתית במהלך המלחמה, בלי שחברי פרלמנט בריטיים התרועעו עם האויב בזמן מלחמה. צ'רצ'יל הנהיג את ארצו בנחישות גם כשהיתה בודדה מול אדולף היטלר. זה מה שנדרש היום מאריאל שרון מול ערפאת, המחזיק ברשימת חיסול בת 6 מיליון יהודים.
כל עוד לא מתגלה המנהיגות הנדרשת בשעה זו, מחתרת אוסלו ממשיכה בשלה, תוך התעלמות מכישלונה, מהמלחמה שגרמה, ומרצונו של רובו המכריע של הציבור הישראלי. במציאות הפוסט-אוסלואית גם הדמוקרטיה הופכת להיות קורבן השלום. ההתעלמות מתוצאות הבחירות מובילה גם להזמנת כוחות חיצוניים כדי להכריע את הציבור שהעדיף לסלק את מחתרת אוסלו מן השלטון.
לפי שעה, במציאות האבסורדית של ישראל הלומת-פיגועי-ההתאבדות, התשובה "הציונית" ההולמת למחבלים המתאבדים היא אנשים שאינם מתאבדים ואינם מסתלקים, אלא ממשיכים לחבל במאמץ המלחמתי מול ערפאת; אנשים החותרים למתן ומתן תחת אש, אבל מתכוונים ל"חלוקת עבודה": הערבים יורים היהודים מדברים; אנשים המדברים גבוהה-גבוהה על השלום, אבל מגוננים על ערפאת, שהוא-הוא המכשול בדרך לשלום.
====================================
ד"ר רון בריימן הוא יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי.