בסיור שעשיתי השבוע בנמל אשדוד נדהמתי להיוכח שמאות מכולות סחורה מועברות מידי יום לעזה וליהודה ושומרון לשימוש הרשות הפלסטינאית. התנועה של הסחורות מתבצעת באופן שוטף יום יום ושעה שעה משך כמעט כל שעות היממה, כאילו היה זה מסחר בין מדינות החיות בשלום פסטורלי.
אנחנו מנהלים מלחמה משונה עם הרשות הפלסטינאית, הם הורגים בנו, ואנחנו מפוצצים להם חורבות, במקביל מנהלים חיי מסחר כאילו מאומה לא ארע! הסוחרים הפלסטינאים מסתובבים בנמל עם סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים באופן חופשי, כאילו שוררים בינינו יחסי שלום אחוה וריעות, כמו למשל היחסים בין בלגיה להולנד.
לא מוכרת בהיסטוריה מלחמה שבה בזמן שהתקימה לחימה, התנהלו בו זמנית יחסי מסחר בין הצדדים הלוחמים. ואם התקיימו כאלה היה זה מעשה שנחשב כבגידה.
האם העלה מישהו על הדעת כי יתקיימו יחסי מסחר למשל בין בנות הברית לגרמניה הנאצית בזמן שנלחמו באירופה?
בצרפת ניסו במלחמת העולם השניה לקיים יחסים כאלה תחת שלטון וישי בראשותו של המרשל פטין, מרשל פטין היה בעל אות ציון לשבח עבור חלקו בלחימה במלחמת העולם הראשונה, הוא היה גיבור לאומי. כאשר התברר כי הוא משתף פעולה עם הנאצים, מספק להם מזון, עוסק בהעברת חומרי גלם ומוצרי מזון לגרמניה, הוא הוכרז בוגד, ועד היום זוכרים לו הצרפתים בגידה זו והם יורקים יריקת בוז כל אימת שמזכירים את שמו.
ואנחנו, לא יאומן, אנחנו מנהלים מערכת מסחרית כאילו לא קרה כלום, כאילו לא נהרגים יום יום ושעה שעה אזרחים.
נציגי העדה החרדית החרדים כל כך להכשרי השמיטה בולטים בשטח, הם קונים מהפלסטינאים מכל הבא ליד למרות שהתמורה משמשת לרכישת אמצעי לחימה נגדנו.
אנחנו סוגרים מפעלים, שולחים את הפועלים לרחוב, מתעלמים מהכאב והטרגדיה של משפחות שלמות שלפתע מוצאות עצמן ללא מפרנס, ללא כבוד מינימלי, כאשר ראש המשפחה קם בבוקר ואין לו לאן ללכת. ומנגד, אנחנו נותנים לפלסטינאים פרנסה, גם ברשות הפלשתינית וגם בירדן.
דוב לאוטמן קיבל השבוע יריקה בפרצופו, כאשר הפועלים המועסקים על ידו במפראק שבירדן, הצהירו כי הוא נצלן, הם אמרו שאם רק היה הדבר בידם, היו מפוצצים אותו יחד עם המפעל שלו.
ובמקום לקום, לסגור באחת את העסק, לחזור לקרית שמונה ולקרית מלאכי, הוא העדיף שלא להגיב, יש להניח שכאשר הוא מגיע למפעלים שלו בירדן (אם הוא בכלל מעיז להגיע לשם) הוא מלווה בשומרי ראש יותר מראש הממשלה, אחרת יש להניח שהיה חוזר בארון. אך מה לעשות והכסף עולה להם לראש, גם לתעשיינים וגם לעדה החרדית.
ישאל השואל, האם עלינו להרעיב את הפלסטינאים? מה הם יאכלו אם לא נאפשר להם יבוא דרך נמלי ישראל ודרך שטחי המדינה? לפני שנענה על שאלה זו ראוי שנשאל: מה חשבו מדינות העולם כאשר הטילו חרם מלא על דרום אפריקה בתקופת האפרטהייט ? בתקופה ההיא אי אפשר היה להעביר לדרום אפריקה אפילו מוצרי מזון בסיסיים, נאסר על יבוא של תוצרת דרום אפריקה. מי שסחר עם דרום אפריקה היה צפוי לסנקציות קשות של הקהיליה הבינלאומית, וראה זה פלא! לא קמו יפי נפש במדינות המערב לטעון הא כיצד מרעיבה הקהילה הבינלאומית אזרחים תמימים, נשים וילדים רכים?
הדרום אפריקאים מצאו דרכים להביא מזון, בעיקר דרך אפריקה השחורה. כך אירע גם עם החרם שהטילה ארה"ב על עירק, הם ניסו לסתום את כל הפרצות ולא איפשרו מסחר מכל סוג שהוא, ורק לאחר שלוש שנות חרם התירו במעט את הרסן, למרות שהסובלים היו לא אחרים מאשר האזרחים התמימים, הנשים והילדים שאולי גם הם מצפים לנפילתו של סאדם חוסיין.
אין ספק שסגירת השערים שלנו בפני הרשות הפלסטינאית יגרמו להם לסבל, יקשו להם את החיים עוד יותר, אך אלה לא יגרמו לרעב של האוכלוסיה, הם ימצאו דרכים אחרות ליבוא המצרכים ההכרחיים, למשל דרך נמל עקבה, או דרך המעבר ברפיח או דרך נמל עזה, אותו הם בנו בניגוד להסכם. אנחנו בודקים את היבוא שלהם בלאו הכי, הצבא ימשיך בפיקוח הבטחוני בנקודות הכניסה, מאידך, נפסיק את כל היחסים המסחריים עם הרשות הפלסטינאית.
ישראל פרסמה בצו רשימה של עשרות מדינות שהיבוא מהן אסור משום שהם אינם מקיימים איתנו יחסים דיפלומטיים, או משום שהם עוינים למדינת ישראל, המסחר איתם מוגבל ולעתים אף אסור, ולעומת זאת את המסחר עם הרשות הפלסטינאית אנו מקיימים כאילו שוררים בינינו יחסי שלום!
=======================
חיים שח"ק הוא כלכלן וחתן פרס נשיא המדינה ליצואן מצטיין .
אנחנו מנהלים מלחמה משונה עם הרשות הפלסטינאית, הם הורגים בנו, ואנחנו מפוצצים להם חורבות, במקביל מנהלים חיי מסחר כאילו מאומה לא ארע! הסוחרים הפלסטינאים מסתובבים בנמל עם סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים באופן חופשי, כאילו שוררים בינינו יחסי שלום אחוה וריעות, כמו למשל היחסים בין בלגיה להולנד.
לא מוכרת בהיסטוריה מלחמה שבה בזמן שהתקימה לחימה, התנהלו בו זמנית יחסי מסחר בין הצדדים הלוחמים. ואם התקיימו כאלה היה זה מעשה שנחשב כבגידה.
האם העלה מישהו על הדעת כי יתקיימו יחסי מסחר למשל בין בנות הברית לגרמניה הנאצית בזמן שנלחמו באירופה?
בצרפת ניסו במלחמת העולם השניה לקיים יחסים כאלה תחת שלטון וישי בראשותו של המרשל פטין, מרשל פטין היה בעל אות ציון לשבח עבור חלקו בלחימה במלחמת העולם הראשונה, הוא היה גיבור לאומי. כאשר התברר כי הוא משתף פעולה עם הנאצים, מספק להם מזון, עוסק בהעברת חומרי גלם ומוצרי מזון לגרמניה, הוא הוכרז בוגד, ועד היום זוכרים לו הצרפתים בגידה זו והם יורקים יריקת בוז כל אימת שמזכירים את שמו.
ואנחנו, לא יאומן, אנחנו מנהלים מערכת מסחרית כאילו לא קרה כלום, כאילו לא נהרגים יום יום ושעה שעה אזרחים.
נציגי העדה החרדית החרדים כל כך להכשרי השמיטה בולטים בשטח, הם קונים מהפלסטינאים מכל הבא ליד למרות שהתמורה משמשת לרכישת אמצעי לחימה נגדנו.
אנחנו סוגרים מפעלים, שולחים את הפועלים לרחוב, מתעלמים מהכאב והטרגדיה של משפחות שלמות שלפתע מוצאות עצמן ללא מפרנס, ללא כבוד מינימלי, כאשר ראש המשפחה קם בבוקר ואין לו לאן ללכת. ומנגד, אנחנו נותנים לפלסטינאים פרנסה, גם ברשות הפלשתינית וגם בירדן.
דוב לאוטמן קיבל השבוע יריקה בפרצופו, כאשר הפועלים המועסקים על ידו במפראק שבירדן, הצהירו כי הוא נצלן, הם אמרו שאם רק היה הדבר בידם, היו מפוצצים אותו יחד עם המפעל שלו.
ובמקום לקום, לסגור באחת את העסק, לחזור לקרית שמונה ולקרית מלאכי, הוא העדיף שלא להגיב, יש להניח שכאשר הוא מגיע למפעלים שלו בירדן (אם הוא בכלל מעיז להגיע לשם) הוא מלווה בשומרי ראש יותר מראש הממשלה, אחרת יש להניח שהיה חוזר בארון. אך מה לעשות והכסף עולה להם לראש, גם לתעשיינים וגם לעדה החרדית.
ישאל השואל, האם עלינו להרעיב את הפלסטינאים? מה הם יאכלו אם לא נאפשר להם יבוא דרך נמלי ישראל ודרך שטחי המדינה? לפני שנענה על שאלה זו ראוי שנשאל: מה חשבו מדינות העולם כאשר הטילו חרם מלא על דרום אפריקה בתקופת האפרטהייט ? בתקופה ההיא אי אפשר היה להעביר לדרום אפריקה אפילו מוצרי מזון בסיסיים, נאסר על יבוא של תוצרת דרום אפריקה. מי שסחר עם דרום אפריקה היה צפוי לסנקציות קשות של הקהיליה הבינלאומית, וראה זה פלא! לא קמו יפי נפש במדינות המערב לטעון הא כיצד מרעיבה הקהילה הבינלאומית אזרחים תמימים, נשים וילדים רכים?
הדרום אפריקאים מצאו דרכים להביא מזון, בעיקר דרך אפריקה השחורה. כך אירע גם עם החרם שהטילה ארה"ב על עירק, הם ניסו לסתום את כל הפרצות ולא איפשרו מסחר מכל סוג שהוא, ורק לאחר שלוש שנות חרם התירו במעט את הרסן, למרות שהסובלים היו לא אחרים מאשר האזרחים התמימים, הנשים והילדים שאולי גם הם מצפים לנפילתו של סאדם חוסיין.
אין ספק שסגירת השערים שלנו בפני הרשות הפלסטינאית יגרמו להם לסבל, יקשו להם את החיים עוד יותר, אך אלה לא יגרמו לרעב של האוכלוסיה, הם ימצאו דרכים אחרות ליבוא המצרכים ההכרחיים, למשל דרך נמל עקבה, או דרך המעבר ברפיח או דרך נמל עזה, אותו הם בנו בניגוד להסכם. אנחנו בודקים את היבוא שלהם בלאו הכי, הצבא ימשיך בפיקוח הבטחוני בנקודות הכניסה, מאידך, נפסיק את כל היחסים המסחריים עם הרשות הפלסטינאית.
ישראל פרסמה בצו רשימה של עשרות מדינות שהיבוא מהן אסור משום שהם אינם מקיימים איתנו יחסים דיפלומטיים, או משום שהם עוינים למדינת ישראל, המסחר איתם מוגבל ולעתים אף אסור, ולעומת זאת את המסחר עם הרשות הפלסטינאית אנו מקיימים כאילו שוררים בינינו יחסי שלום!
=======================
חיים שח"ק הוא כלכלן וחתן פרס נשיא המדינה ליצואן מצטיין .