קהלת פרק יב פסוק יא: "מה דרבן זה מכוון את הפרה לתלמיה כך דבריהם מכוונים את האדם לדרכי חיים":
בדברי המדרש שמביא רש"י הכוונה לדבריהם של תלמידי חכמים. אבל כשישראל אינם עושים רצונו של מקום כידוע מימות עולם הקדוש ברוך משלח בנו את הגויים, שוט שוטף לישראל, מלמד בקר, מורג חרוץ, דורבן ומהם הוא עתיד לפרוע את רשעתם בריבית דריבית באותו יום חמוץ בגדים. מבלי לגרוע נימה אחת מרשעת הגויים אנו צריכים להבין מה מאותתת לנו דרבן המגישה לנו חשבון לפירעון.

עם שאינו מודה בארצו, ומזמין את אויבו לרשת אותה, ובה בעת הוא מונע אותה ממנו, מה יעשה אויבו? יהודי שמקבל על עצמו לגיטימיות של מדינה פלשתינית אפילו באופן טקטי, או לגיטימיות של עם פלשתיני בארץ ישראל או כל עם אחר, מודה כמו מנחם בגין, בזכויות הלגיטימיות של הפלשתינים כעם הזכאי למדינה בארץ ישראל, מה הוא יכול לומר לאומות העולם? הוא חושב כי נותר הויכוח על המחיר, כי מה עם ישראל- כבר ראו כל אומות העולם. השאלה שנותרה- משלים עצמם היהודים, על כמה מארץ ישראל או פלשתינה, יש לוותר בשביל השלום הנחשף. ואמנם תמיד היו עמים זרים שפלשו לארץ ישראל בני קדם או פלישתים, עמון, אדום ועמלק. האם בכך הם רכשו זכויות לגיטימיות? לעומת זאת הכיבוש היהודי, מלה שאין כלל להתבייש בה, הוא כיבוש של בעל הבית הכובש את ארצו מזרים, אך זאת בתנאי שהוא רוצה לקיים את המצוות, שאם לא כן, הארץ ממלא תקיא אותו במוקדם או במאוחר.

מי שקורא לאמו נכריה, ולאביו לא אבי אתה, האם אין הוא ראוי לכל בוז. האם נותר לו מה להסביר? לצערנו הרי כל הגויים מבינים גם את התוך וגם את הסתירה, היינו גם שעם ישראל החיצוני אוחז רפות בתנ"ך תוך שליבו בל עימו, אוחז בעל כורחו בקרנות המזבח בשעת הדחק, תוך שהוא מתכחש אליו. הגויים הללו שיודעים בסתר ליבם כי דתם גנובה ומעוותת, סבה נוספת לשנוא יהודים המהווים מזכרת עוון נצחית. הגויים שבאים לרשת את עם ישראל, מהם רואים? שעם ישראל נותן להם ידיים להאמין ברשעתם.

מה טוען היום השמאל. אילו היינו מוותרים על השטחים, מתפטרים מהם מוסרים אותם גם בלא תמורה מדומה, כפי שדרש ישעיהו ליבוביץ, בוודאי כל העמים היו רואים כי ישראל הוא עם צדיק ומדינתו דמוקרטית. אבל הגוי של דרבן טוען כמו עזמי בשארה, היהודים אינם עם וממילא אינם זכאים למדינה.
כלומר אין פתרון לאנטישמיות אלא שלא תהיה מדינת יהודים. אילו ישראל היו מוותרים על היותה מדינת היהודים, והיו הופכים למדינה חילונית דמוקרטית, איזו טענה היית יכולה להיות לגויים כנגדנו, כך חושבים אנשי שמאל טיפוסיים. אבל גם אם לא יהיה יהודי אחד בעולם לא תיפתר בעיית האנטישמיות.

כאשר המוסלמים קוראים בקוראן על מעשי המרד של בני ישראל בריבונם כפי שכתוב בו על פרשת העגל ועל פרשת קורח ועל פרשת המרגלים.

מה הם רואים היום? לצערנו הרבה ככתוב בספר יחזקאל: "ותבואו תטמאו את ארצי" , לא רק המוסלמים הרשעים המשתתפים בדרבן, אפילו אותם מוסלמים הקוראים בצורה שבה נכתב לאמור, שאם עם ישראל יתכחש לארצו יאבד, מה נאמר להם? האם הם יקבלו הגנה מצד מדינת ישראל? האם המדינה תגן על המשתפים, תשמור בריתה לגבעונים? האם היא רואה בזה ערך?

לפיכך נתניהו כמו שרון, לפני שיעשה תשובה אינו יכול להסביר שום דבר בוועידת דרבן, כי ההסברים שלו יהיו הסברים ציוניים, חילוניים, היסטוריים על מקום תחת השמש. בהסברים הללו אין די, הם אינם כל האמת, הם מנסים להיות אך הסברים רציונליים ומוסרניים . היחסים בין העמים ובוודאי בין הדתות אינם פועלים במישורים הללו, אלא כתרופות הרגעה זמניות. רק אדם מאמין, דתי נאור במובן
העמוק, ורחב דעת יכול להתמודד עם העולם על משמעות ארץ ישראל לעם היהודי.

אבל גם בכך אין די. מהות ההתמודדות אינה רק במישור ההתנצחות המילולית, אלא היא פרי המעשים הנעשים בארץ בין אדם למקום ובין אדם לחברו, שהם פרי המצוות לרבות היחס לנכרי, לגר ליתום ולאלמנה הנובעים מחובות וזכויות על פי תורה הן של יהודים והן של גויים, תוך הפעלת שיקול דעת של תופסי התורה לגבי דבר הנשמע ודבר הראוי להישמע.

כל זמן שאין בישראל מוסד מרכזי ומוסכם של תורה לא תוכל להתמודד ישראל עם האיומים הניצבים בפניה מצד העולם האנטישמי, הכמה גם הוא להתגלות של תורת אמת, לא רק בתולדות הויכוחים שבין ישראל לגויים אלא בתולדות המעשים.
====================
פרופ' הלל ויס הוא יו"ר שוחרי המקדש- המטה המאוחד לתנועת הר-הבית והמקדש.