אם היו מטילים עלי להיות אחראי על משלחת ישראל לוועידת האו"ם כנגד גזענות בדרבן, או אם לפחות היו נועצים בי, הייתי נוקט בצעדים הבאים: ראשית, היינו מרכיבים משלחת ססגונית המייצגת את העם בישראל ובה 6 קבוצות של 20 נפשות כל אחת אתיופים, תימנים, מרוקנים ויוצאי צפון אפריקה, לטינים, ניצולי שואה, בני מיעוטים בישראל, ונפגעי הטרור. סך הכל 140 איש, אשה וילד.
הנציגים בכל אחת מהקבוצות ילבשו חולצה, שעליה יהיה כתוב מאין היגרו אנשיה לישראל, שהצילה אותם. האתיופים במשלחת יספרו כיצד ישראל סיכנה מטוסים וצוותי אוויר כאשר פינתה אותם בסכנת נפשות מאדיס אבבה וכל זאת משום היותה כביכול "גזענית"; התימנים יספרו על מבצע "מרבד הקסמים", שבו מדינה אשר רק נולדה קלטה פליטים מגלות ערב, וזאת גם כן משום היותה כביכול "גזענית"; וכך הקבוצות של יוצאי ארצות המגרב והלטינים; בני המיעוטים בישראל דרוזים, בדואים וצ'רקסים, יספרו מה העניקה להם המדינה הגזענית כביכול ישראל; נפגעי הטרור ובהם נכים ושרופי פנים, בעלי תותבות ומהלכי קביים, יספרו מה עולל להם לוחם החופש ובעל פרס נובל לשלום יאסר ערפאת, הוא וחבריו מכנופיות הטרור הפלשתיני.
אבל משלחת כזאת לא באה לעולם ולא יכולה לבוא לעולם כאשר מי שנושא באחריות לנציגותנו בוועידה הוא משרד החוץ. וכי כיצד יכול משרד החוץ להלבין את פניו של "הפרטנר לשלום", שכל כך משתדלים להפגישו עם השר פרס? ולמה להוסיף שמן למדורה, שלהבותיה גבוהות כל כך? כזאת יטענו בוודאי שוטי השלום האכזב.
חכמי משרד החוץ בחרו בדרך אחרת ושלחו משלחת בדרג נמוך, כאילו נאמרת בכך מחאה על השתוללות אויבינו בדרבן. איך יכול סמנכ"ל תורן שלנו לעמוד מול כל השטף הזה של אנשים, כסף רב ואויבים למכביר? משרד החוץ צריך היה לבחור בין שתי חלופות האחת, שלא להיות מיוצגים בוועידה העוינת הזאת; והשנייה שיגור משלחת מתוחכמת כמו שהוצע לעיל, אשר היתה גונבת את ההצגה ואת תשומת ליבה של התקשורת העולמית, ואפילו אם גם היא עוזבת את דרבן לאחר שמיצתה את עצמה.
הישראלים הבודדים והמבודדים שבאו לדרבן עמדו נבוכים מול גלי שנאה אמיתית ושכורה. הישראלים חילקו למפגינים נגדם פרחים ושרו שירי שלום. בכך תמה היצירתיות של משרד החוץ שלנו, ומה פלא שנחלנו שם תבוסה ודיבתנו יצאה לכל העולם בכל אמצעי התקשורת, כשהערפד מעזה עולז ושמח, משמיץ בכל פה את ישראל ושפתיו רועדות בקצב מוגבר.
בכל ימות השנה ובכל השנים אנחנו מפגינים חולשה בחזית ההסברה, וכך היה גם בדרבן. מדוע לא סיפרנו שם לאפריקנים, שבמדינות ערב ישנה עדיין עבדות, וכי גדולי סוחרי העבדים היו ערבים, וכי לשחור עור קוראים בערבית "עבד"? ואיך עברנו לסדר היום כאשר הם השתמשו בזילות בערך "שואה"? ואיזה משטר מושחת ורקוב הנהיג ערפאת באזורים הנתונים לשליטתו, וכיצד הוא ואנשיו מוצצים את לשד העם הרעב והמדוכא? ומדוע שלא נספר כי את הילד מוחמד דורה רצחו בצומת נצרים דווקא הפלשתינים? ומדוע שלא נחלק מפה המציגה את 21 מדינות ערב, ששטחן גדול פי 500 משטחה של כל ארץ-ישראל המערבית? ומדוע שלא נספר כי רוב ערביי ארץ-ישראל היגרו אליה לאחר הופעת הציונות כדי ליהנות מהשגשוג שהיא הביאה לארץ-ישראל? ומדוע של נפרט את זכויות האזרח, כביכול, הקיימות במדינות ערב, ומה ערך יש שם לרשות המשפטית? ואפילו נפיץ את האמנה הפלשתינית, שדוגלת בחיסולה של ישראל. הכיצד זה בעלי בריתו של היטלר, שותפיו לתכנון השמדת היהודים, מעיזים לקרוא ליהודים שנותרו בשם נאצים?
את כל זאת, ועוד דברים רבים נוספים, היינו יכולים להביא לדרבן. אולי הם לא היו משכנעים את האויבים המושבעים והפנאטים שהתקבצו שם, אבל הם היו מביכים אותם וגם היו מסתננים לתקשורת העולמית. אבל שר החוץ פרס לא עסק בזה, כי הוא טרוד בהכנת הפגישה שלו עם הערפד מעזה, שותפו לפרס נובל לשלום...
========================
רחבעם זאבי הוא שר התיירות בממשלת ישראל.
הנציגים בכל אחת מהקבוצות ילבשו חולצה, שעליה יהיה כתוב מאין היגרו אנשיה לישראל, שהצילה אותם. האתיופים במשלחת יספרו כיצד ישראל סיכנה מטוסים וצוותי אוויר כאשר פינתה אותם בסכנת נפשות מאדיס אבבה וכל זאת משום היותה כביכול "גזענית"; התימנים יספרו על מבצע "מרבד הקסמים", שבו מדינה אשר רק נולדה קלטה פליטים מגלות ערב, וזאת גם כן משום היותה כביכול "גזענית"; וכך הקבוצות של יוצאי ארצות המגרב והלטינים; בני המיעוטים בישראל דרוזים, בדואים וצ'רקסים, יספרו מה העניקה להם המדינה הגזענית כביכול ישראל; נפגעי הטרור ובהם נכים ושרופי פנים, בעלי תותבות ומהלכי קביים, יספרו מה עולל להם לוחם החופש ובעל פרס נובל לשלום יאסר ערפאת, הוא וחבריו מכנופיות הטרור הפלשתיני.
אבל משלחת כזאת לא באה לעולם ולא יכולה לבוא לעולם כאשר מי שנושא באחריות לנציגותנו בוועידה הוא משרד החוץ. וכי כיצד יכול משרד החוץ להלבין את פניו של "הפרטנר לשלום", שכל כך משתדלים להפגישו עם השר פרס? ולמה להוסיף שמן למדורה, שלהבותיה גבוהות כל כך? כזאת יטענו בוודאי שוטי השלום האכזב.
חכמי משרד החוץ בחרו בדרך אחרת ושלחו משלחת בדרג נמוך, כאילו נאמרת בכך מחאה על השתוללות אויבינו בדרבן. איך יכול סמנכ"ל תורן שלנו לעמוד מול כל השטף הזה של אנשים, כסף רב ואויבים למכביר? משרד החוץ צריך היה לבחור בין שתי חלופות האחת, שלא להיות מיוצגים בוועידה העוינת הזאת; והשנייה שיגור משלחת מתוחכמת כמו שהוצע לעיל, אשר היתה גונבת את ההצגה ואת תשומת ליבה של התקשורת העולמית, ואפילו אם גם היא עוזבת את דרבן לאחר שמיצתה את עצמה.
הישראלים הבודדים והמבודדים שבאו לדרבן עמדו נבוכים מול גלי שנאה אמיתית ושכורה. הישראלים חילקו למפגינים נגדם פרחים ושרו שירי שלום. בכך תמה היצירתיות של משרד החוץ שלנו, ומה פלא שנחלנו שם תבוסה ודיבתנו יצאה לכל העולם בכל אמצעי התקשורת, כשהערפד מעזה עולז ושמח, משמיץ בכל פה את ישראל ושפתיו רועדות בקצב מוגבר.
בכל ימות השנה ובכל השנים אנחנו מפגינים חולשה בחזית ההסברה, וכך היה גם בדרבן. מדוע לא סיפרנו שם לאפריקנים, שבמדינות ערב ישנה עדיין עבדות, וכי גדולי סוחרי העבדים היו ערבים, וכי לשחור עור קוראים בערבית "עבד"? ואיך עברנו לסדר היום כאשר הם השתמשו בזילות בערך "שואה"? ואיזה משטר מושחת ורקוב הנהיג ערפאת באזורים הנתונים לשליטתו, וכיצד הוא ואנשיו מוצצים את לשד העם הרעב והמדוכא? ומדוע שלא נספר כי את הילד מוחמד דורה רצחו בצומת נצרים דווקא הפלשתינים? ומדוע שלא נחלק מפה המציגה את 21 מדינות ערב, ששטחן גדול פי 500 משטחה של כל ארץ-ישראל המערבית? ומדוע שלא נספר כי רוב ערביי ארץ-ישראל היגרו אליה לאחר הופעת הציונות כדי ליהנות מהשגשוג שהיא הביאה לארץ-ישראל? ומדוע של נפרט את זכויות האזרח, כביכול, הקיימות במדינות ערב, ומה ערך יש שם לרשות המשפטית? ואפילו נפיץ את האמנה הפלשתינית, שדוגלת בחיסולה של ישראל. הכיצד זה בעלי בריתו של היטלר, שותפיו לתכנון השמדת היהודים, מעיזים לקרוא ליהודים שנותרו בשם נאצים?
את כל זאת, ועוד דברים רבים נוספים, היינו יכולים להביא לדרבן. אולי הם לא היו משכנעים את האויבים המושבעים והפנאטים שהתקבצו שם, אבל הם היו מביכים אותם וגם היו מסתננים לתקשורת העולמית. אבל שר החוץ פרס לא עסק בזה, כי הוא טרוד בהכנת הפגישה שלו עם הערפד מעזה, שותפו לפרס נובל לשלום...
========================
רחבעם זאבי הוא שר התיירות בממשלת ישראל.