שני מנהגים ישנם באמירת הסליחות. על השולחן ערוך נוהגים להתחיל באמירת סליחות מהיום הראשון שלאחר ראש חודש אלול. וכך נוהגים הספרדים.
והרמ"א כתב שמנהג האשכנזים הוא, להתחיל לומר סליחות מיום ראשון שלפני ראש השנה, ובתנאי שישארו לפחות ארבעה ימים של אמירת סליחות לפני ראש השנה. כלומר בכל מקרה מתחילים לומר סליחות ביום ראשון, או בעצם במוצאי שבת. ואם נותרו יותר מארבעה ימים ממוצאי שבת ועד לראש השנה, כגון שראש השנה חל ביום חמישי או ביום שבת, מתחילים לומר סליחות ממוצאי שבת הקרוב לראש השנה. ואם לא נותרו ארבעה ימים ממוצאי שבת ועד לראש השנה, כגון שראש השנה חל ביום שני או שלישי, אזי מתחילים באמירת סליחות במוצאי שבת שלפני כן.
והטעם לכך שהאשכנזים נוהגים לומר לפחות ארבעה ימים סליחות לפני ראש השנה, הוא מפני שישנו מנהג להתענות עשרה ימים לשם תשובה. ומאחר שבעשרת ימי תשובה שבין ראש השנה ליום הכיפורים ישנם ארבעה ימים שאי אפשר להתענות בהם, שהם שני ימים של ראש השנה, שבת תשובה וערב יום כיפור שמצווה לאכול בה. ולכן מקדימים ומתענים ארבעה ימים לפני ראש השנה, וכיון שכך, אומרים בהם סליחות. אף שכיום המנהג הרווח הוא שלא להתענות עשרה ימים, מכל מקום נוהגים לקום לסליחות לפחות עשרה ימים. היינו ארבעה ימים לפני ראש השנה וששה ימים בעשרת ימי תשובה. ועוד, שהאדם בראש השנה צריך להקריב עצמו לפני הקב"ה, ומצינו בקרבנות שארבעה ימים לפני הקרבתם יש להכינם ולבקרם ממומים, ולכן קבעו לומר סליחות ארבעה ימים לפני ראש השנה. וכדי שלא יתבלבלו קבעו את מוצאי שבת כיום הראשון לאמירת הסליחות. ועוד שראוי שהאדם יתחיל לבקש רחמים על עצמו ביום הראשון שבשבוע. (טוש"ע רמ"א תקפא, א; מ"ב ו'; ערוה"ש תקפא, ג).
זמן הסליחות
הזמן הטוב לאמירת הסליחות הוא באשמורת הבוקר, כלומר לקראת סוף הלילה. שאז כולם ישנים, והעולם נקי ושקט ממחשבות ומעשים רעים, והתפילה יוצא מעומק הלב, ובוקעת את כל המחיצות, ומתקבלת.
אלא שרוב האנשים מתקשים כיום לקום באשמורת. כי זמן הקימה המקובל הוא בערך בשש, ואילו האשמורת כשעתיים לפני כן. וקימה של שעתיים מוקדם מהרגיל, יוצרת עייפות גדולה שמתפשטת על כל שעות היום. ולכן המנהג הרווח הוא, לקום כשעה או חצי שעה לפני תפילת שחרית, ולומר את הסליחות. ואף שהשחר כבר הפציע, מכל מקום עדיין אפשר לומר סליחות. ואדם שחושש שאם יקום לקראת סוף הלילה באשמורת, העבודה שלו במשך היום תנזק, עדיף שיקום רק חצי שעה לפני הזמן הרגיל, ויאמר אז את הסליחות.
ולדעת האגרות משה (או"ח ח"ב קה) בשעת הדחק אפשר לומר את הסליחות לפני חצות הלילה. כלומר ציבור שאינו מצליח להתארגן לקימה מוקדמת בבוקר לאמירת הסליחות, כהוראת שעה יכול הוא לקבוע לומר את הסליחות בשעה עשר בלילה, שאז כולם יכולים לבוא, בלי לפגוע בשעות השינה. אולם לדעת הרבה מקובלים ופוסקים, בשום אופן אין לעשות כן, כי הזמן הראוי לאמירת הסליחות הוא דוקא לאחר חצות הלילה, שאז היא שעת רחמים. אולם לפני חצות הלילה, עדיין העולם טרוד בזוהמא של מיני מחשבות ומעשים שאינם טובים, ומידת הדין מתוחה, ולכן אין לומר אז סליחות.
==========================
הרב אליעזר מלמד הוא רב הישוב, וראש ישיבת ההסדר הר- ברכה שבשומרון.
והרמ"א כתב שמנהג האשכנזים הוא, להתחיל לומר סליחות מיום ראשון שלפני ראש השנה, ובתנאי שישארו לפחות ארבעה ימים של אמירת סליחות לפני ראש השנה. כלומר בכל מקרה מתחילים לומר סליחות ביום ראשון, או בעצם במוצאי שבת. ואם נותרו יותר מארבעה ימים ממוצאי שבת ועד לראש השנה, כגון שראש השנה חל ביום חמישי או ביום שבת, מתחילים לומר סליחות ממוצאי שבת הקרוב לראש השנה. ואם לא נותרו ארבעה ימים ממוצאי שבת ועד לראש השנה, כגון שראש השנה חל ביום שני או שלישי, אזי מתחילים באמירת סליחות במוצאי שבת שלפני כן.
והטעם לכך שהאשכנזים נוהגים לומר לפחות ארבעה ימים סליחות לפני ראש השנה, הוא מפני שישנו מנהג להתענות עשרה ימים לשם תשובה. ומאחר שבעשרת ימי תשובה שבין ראש השנה ליום הכיפורים ישנם ארבעה ימים שאי אפשר להתענות בהם, שהם שני ימים של ראש השנה, שבת תשובה וערב יום כיפור שמצווה לאכול בה. ולכן מקדימים ומתענים ארבעה ימים לפני ראש השנה, וכיון שכך, אומרים בהם סליחות. אף שכיום המנהג הרווח הוא שלא להתענות עשרה ימים, מכל מקום נוהגים לקום לסליחות לפחות עשרה ימים. היינו ארבעה ימים לפני ראש השנה וששה ימים בעשרת ימי תשובה. ועוד, שהאדם בראש השנה צריך להקריב עצמו לפני הקב"ה, ומצינו בקרבנות שארבעה ימים לפני הקרבתם יש להכינם ולבקרם ממומים, ולכן קבעו לומר סליחות ארבעה ימים לפני ראש השנה. וכדי שלא יתבלבלו קבעו את מוצאי שבת כיום הראשון לאמירת הסליחות. ועוד שראוי שהאדם יתחיל לבקש רחמים על עצמו ביום הראשון שבשבוע. (טוש"ע רמ"א תקפא, א; מ"ב ו'; ערוה"ש תקפא, ג).
זמן הסליחות
הזמן הטוב לאמירת הסליחות הוא באשמורת הבוקר, כלומר לקראת סוף הלילה. שאז כולם ישנים, והעולם נקי ושקט ממחשבות ומעשים רעים, והתפילה יוצא מעומק הלב, ובוקעת את כל המחיצות, ומתקבלת.
אלא שרוב האנשים מתקשים כיום לקום באשמורת. כי זמן הקימה המקובל הוא בערך בשש, ואילו האשמורת כשעתיים לפני כן. וקימה של שעתיים מוקדם מהרגיל, יוצרת עייפות גדולה שמתפשטת על כל שעות היום. ולכן המנהג הרווח הוא, לקום כשעה או חצי שעה לפני תפילת שחרית, ולומר את הסליחות. ואף שהשחר כבר הפציע, מכל מקום עדיין אפשר לומר סליחות. ואדם שחושש שאם יקום לקראת סוף הלילה באשמורת, העבודה שלו במשך היום תנזק, עדיף שיקום רק חצי שעה לפני הזמן הרגיל, ויאמר אז את הסליחות.
ולדעת האגרות משה (או"ח ח"ב קה) בשעת הדחק אפשר לומר את הסליחות לפני חצות הלילה. כלומר ציבור שאינו מצליח להתארגן לקימה מוקדמת בבוקר לאמירת הסליחות, כהוראת שעה יכול הוא לקבוע לומר את הסליחות בשעה עשר בלילה, שאז כולם יכולים לבוא, בלי לפגוע בשעות השינה. אולם לדעת הרבה מקובלים ופוסקים, בשום אופן אין לעשות כן, כי הזמן הראוי לאמירת הסליחות הוא דוקא לאחר חצות הלילה, שאז היא שעת רחמים. אולם לפני חצות הלילה, עדיין העולם טרוד בזוהמא של מיני מחשבות ומעשים שאינם טובים, ומידת הדין מתוחה, ולכן אין לומר אז סליחות.
==========================
הרב אליעזר מלמד הוא רב הישוב, וראש ישיבת ההסדר הר- ברכה שבשומרון.