טעמים וכוונות רבות נזכרו בדברי חכמינו למצוות תקיעת השופר, מהטעם הפשוט שהשופר מעורר את הלב, וכן אנו תוקעים בשופר של איל כדי להזכיר את עקדת יצחק, ועד הכוונות הנסתרות על פי הקבלה.

אזכיר כאן את אחת הכוונת שמצד אחד יש בה עומק גדול ומצד שני פשטות נפלאה. וכך מסביר הרמ"ק, התקיעה הראשונה שבכל סידרה מבטאת את הישרות הטבעית של הנשמה, היא מבטאת את הילד הרך שעוד לא טעם טעם של חטא והוא נקי וטהור מעוונות. לאחר מכן, כשהילד גדל הוא נפגש עם סיבוכי ונפתולי העולם הזה, נאבק ומתנסה, וגם נופל וחוטא, ואת זה מבטאת התרועה, פעם כאנחה ופעם כבכי, על הפגמים שנאחזו במידותינו, ועל החטאים שנכשלנו בהם. ולאחר מכן מסתיימת הסדרה בתקיעה פשוטה נוספת, אשר שוב חוזרת ומבטאת את הישרות ואת הטוב, אך הפעם זה לאחר החזרה בתשובה, לאחר בקשת הסליחה.

ולבסוף, בסיום כל התקיעות, תוקעים אנו תקיעה אחת גדולה וארוכה, המבטאת את סיום כל המאבקים והיסורים, את התיקון הגמור. את המעלה של הבעל תשובה, שדוקא לאחר החטא והכשלון, הוא מגיע אל השלמות כאדם עשיר בנסיונות, ואשר למרות הכל הצליח להתגבר על כל הקשיים ולתקן את נפשו. ועל זה אמרו: במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד (ברכות לד, ב).
========================
הרב אליעזר מלמד הוא ראש ישיבת ההסדר, רב הישוב הר ברכה שבשומרון.