מנכל דלתא המייצרת בגדים בעיקר הלבשה תחתונה, ומיצאת בלמעלה מ - 400 מליון דולר, יצא להגן על הבוס שלו שהותקף ואף הושמץ בשבוע שעבר בכל כלי התקשורת. הכעס התמקד נגד סגירת מפעלים ונגד פיטורי עובדים. הטענות באו נגד המגמה של העברת מפעלים וייצור למדינות אחרות תוך סגירת מפעלים בארץ.
לכאורה, מנקודת מבט כלכלית, אין הצדקה ל"עליהום" הזה על מנהלי דלתא, על מנהלי עץ לבוד, או על הנהלת מפעלי הפלדה ועוד, כל אחד יכול ורשאי לעשות ברכושו כרצונו וכראות עיניו, במשק פתוח וחופשי אי אפשר לכפות על תעשין לנהוג בניגוד לדרכי הניהול בהם בחר, כאשר כל מה שעומד לנגד עיניו הינו הגדלת הרווחים. ודאי וודאי שלא נוכל לבוא בטענות למפעל הסוגר את שעריו מאחר ואינו יכול למכור את תוצרתו במחיר שיאפשר לו קיום דה פקטו.
מה אם כן הסיבות לתחושות הזעם שהתפרצו בשבוע שעבר כנגד הנהלות מפעלים כגון דלתא? אם נכונה התחושה שהמפעל אינו יכול להתקים ברמת ההוצאות העכשוי,ת מה כי נלין על תעשיין המחליט להפסיק את הייצור או המחליט לצמצם את הייצור?
בשנות החמישים, בשנות התהוותה של המדינה, כאשר הישוב חי במשטר צנע, וקלט עליה, עליה קשה, ניצולי שואה, ושארית הפליטה מגלויות שונות, פנה שר האוצר דאז פנחס ספיר, לתעשיינים יהודים בעולם ותבע מהם לבוא ולהטות כתף לעזרה לכלכלה הישראלית. ואמנם, בתקופה ההיא הוקמו מפעלים בעיירות הפיתוח, בעיקר תעשית הטקסטיל, כי תעשית הטקסטיל הינה צרכנית כח אדם. זכור לטוב התעשיין ישראל פולק, ידידו של פנחס ספיר אשר הקים את פולגת בעיירת העולים קרית גת. התעשיין פולק הקים את המפעל וזכה גם להשתתפותה של הממשלה, הן בהקמה של המפעל, והן בתימרוץ שער החליפין על תמורות היצוא. כולם ידעו שהמפעל הוקם כדי לעזור לעולים בעיירות הפיתוח להקים בתים ולייצב את חייהם במקום החדש, בו הם אמורים להיקלט.
המפעלים הללו, כולל המפעל להלבשה תחתונה דלתא, הוקמו בסיוע מסיבי של הממשלה. הסיוע השתרע על פני שלושה מישורים: א. עידוד השקעות הון, הממשלה מימנה חלקים משמעותיים מההון שהיה דרוש להקמת המפעלים. ב. הממשלה הזרימה כספים רבים כדי לעודד את השיווק לחו"ל, באמצעות הקרן לקידום השיווק. ג. ניתנו תמריצי יצוא בסדרי גודל אדירים ליצואני הטקסטיל ובהם כמובן גם לדלתא על שלוחותיה. היתה תקופה שתמריצי היצוא היוו מעל 60 אחוז מכספי התמורות שנתקבלו עבור המכירות ליצוא.
לאחר מכן בהתאם למדיניות הממשלה, הוזרמו כספים רבים נוספים למפעלים הללו, בדרכים שונות ומשונות.
לא בכדי יצאה שרת התעשיה והמסחר דליה איציק באכרזה, שמי שיסגור ויעביר את הייצור של מפעלו למדינות אחרות, בעיקר לירדן או למצרים, ייאלץ להחזיר את הכספים שקיבל. סביר להניח ששרת התעשיה והמסחר קיבלה את הנתונים הרלוונטיים על הכספים שהוזרמו למפעלים אלה, ודבריה התבססו על נתונים בדוקים.
האמירה של מנכל דלתא שאמר: (ואני מצטט): "עם כל הכבוד, בעלי המניות לא מצפים מאיתנו להוציא משאבים על ציונות". שמענו נכון? האם בעלי המניות אינם מצפים להפיק רווחים ולחלקו ביניהם, רווחים שהתוצאה שלהם הינה מדיניות הממשלה לאורך שנות דור, מדיניות שהיא הסיבה לכך שהמפעל הגיע עד הלום?
זכותו של בעל המפעל לעשות כראות עיניו. אבל, האם הכלכלה הלאומית, גם הפרטית, מנותקת לחלוטין מהסביבה בה היא פועלת? האם אין איזו חובה מוסרית, לאו דוקא כלכלית, לנהוג בטיפ טיפה התחשבות ואולי גם ציונית?, יש להבהיר למר טיברג מנכ"ל דלתא, אשר מילא שנים רבות תפקידים בכירים בהתאחדות התעשיינים, שמפעלים אלה זכו לתמיכות מסיביות של הציבור, התעשיה הישראלית אינה פועלת בחלל ריק במנותק מהחברה.
חברת דלתא תסיים כנראה את השנה ברווח נקי של כ- 15 מליון שקלים ומעלה, רווח נקי לאחר שהמנהלים ובעלי המניות נטלו לכיסם מליוני שקלים כשכר וכבונוסים.
גם לממשלה יש לנו מה לומר, חוץ מהאיומים לגבות את כספי התמיכות מהמפעלים, ניתן היה לצפות למעט התחשבות. יש בין מקבלי ההחלטות והפקידים במשרדים הכלכליים, ובעיקר במשרד התעשיה, כאלה שעובדים שם עשרות רבות של שנים, הם מקובעים בדעתם, הם אינם מסוגלים לחשוב בצורה מקורית תוך התאמת דרכיהם למצבים החדשים שנוצרו במשק הישראלי ובעיקר במשקים מולם אנחנו פועלים.
אין תאום בין משרדי, מי שמשלם דמי אבטלה אינו עוסק בעידוד מפעלים העומדים מול קשיים כלכליים, מי שקובע את מדיניות סחר החוץ, חותם על הסכמי סחר, אינו רואה לנגד עיניו את המשק, ובמחי יד מכניס תעשיות שלמות לקשיים. האם חשב למשל נתן שרנסקי בזמנו, כאשר יצא לסיורים במזרח אירופה, או זוהר פרי שהיה הממונה על תחום המסחר הבינלאומי במשרד התעשיה, כאשר הם יצאו לסיורים בעולם וחתמו על הסכמים לסחר חופשי עם המדינות בהם ביקרו, איך תשפיע חתימה זו על התעסוקה בארץ? על התחרות בענפי הטקסטיל, המתכת והעץ? חוסר המעוף, קבעון מחשבתי, חוסר ראיה רחבת אופק, הרצון לשאת חן בעיני הגוים, הביאה עלינו את המשבר הנוכחי בתעשיה.
אם יחברו יחד: מעט ציונות והתחשבות של התעשיינים מחד, תיאום וראיה מקורית ומתחשבת, יצירת כלי הגנה על התעשיה הישראלית כפי שנהוג בכל העולם, תיאום המדיניות תוך לקיחה בחשבון של תשלומי האבטלה ואבטחת ההכנסה מאידך, כי אז, תיאום של כל אלה עשויים להוביל את התעשיה להתאוששות מהמכות שנחתו עליה לאחרונה.
ומילה לאותם תעשיינים שלנגד עיניהם רק הכסף: רבותי, לפחות עשו את עיסקיכם עם כאלה שאינם שונאי ישראל במוצהר, אפשר לעשות כסף כידוע לכם בעוד הרבה מקומות, לא חייבים לפרנס את אויבינו תוך ניקור עיניהם של פועלים ותופרות שתרמו למפעלים את מיטב שנותיהם תוך קבלת שכר מזערי ומינימלי.
==========================
חיים שח"ק הוא כלכלן וחתן פרס נשיא המדינה ליצואן מצטיין .
לכאורה, מנקודת מבט כלכלית, אין הצדקה ל"עליהום" הזה על מנהלי דלתא, על מנהלי עץ לבוד, או על הנהלת מפעלי הפלדה ועוד, כל אחד יכול ורשאי לעשות ברכושו כרצונו וכראות עיניו, במשק פתוח וחופשי אי אפשר לכפות על תעשין לנהוג בניגוד לדרכי הניהול בהם בחר, כאשר כל מה שעומד לנגד עיניו הינו הגדלת הרווחים. ודאי וודאי שלא נוכל לבוא בטענות למפעל הסוגר את שעריו מאחר ואינו יכול למכור את תוצרתו במחיר שיאפשר לו קיום דה פקטו.
מה אם כן הסיבות לתחושות הזעם שהתפרצו בשבוע שעבר כנגד הנהלות מפעלים כגון דלתא? אם נכונה התחושה שהמפעל אינו יכול להתקים ברמת ההוצאות העכשוי,ת מה כי נלין על תעשיין המחליט להפסיק את הייצור או המחליט לצמצם את הייצור?
בשנות החמישים, בשנות התהוותה של המדינה, כאשר הישוב חי במשטר צנע, וקלט עליה, עליה קשה, ניצולי שואה, ושארית הפליטה מגלויות שונות, פנה שר האוצר דאז פנחס ספיר, לתעשיינים יהודים בעולם ותבע מהם לבוא ולהטות כתף לעזרה לכלכלה הישראלית. ואמנם, בתקופה ההיא הוקמו מפעלים בעיירות הפיתוח, בעיקר תעשית הטקסטיל, כי תעשית הטקסטיל הינה צרכנית כח אדם. זכור לטוב התעשיין ישראל פולק, ידידו של פנחס ספיר אשר הקים את פולגת בעיירת העולים קרית גת. התעשיין פולק הקים את המפעל וזכה גם להשתתפותה של הממשלה, הן בהקמה של המפעל, והן בתימרוץ שער החליפין על תמורות היצוא. כולם ידעו שהמפעל הוקם כדי לעזור לעולים בעיירות הפיתוח להקים בתים ולייצב את חייהם במקום החדש, בו הם אמורים להיקלט.
המפעלים הללו, כולל המפעל להלבשה תחתונה דלתא, הוקמו בסיוע מסיבי של הממשלה. הסיוע השתרע על פני שלושה מישורים: א. עידוד השקעות הון, הממשלה מימנה חלקים משמעותיים מההון שהיה דרוש להקמת המפעלים. ב. הממשלה הזרימה כספים רבים כדי לעודד את השיווק לחו"ל, באמצעות הקרן לקידום השיווק. ג. ניתנו תמריצי יצוא בסדרי גודל אדירים ליצואני הטקסטיל ובהם כמובן גם לדלתא על שלוחותיה. היתה תקופה שתמריצי היצוא היוו מעל 60 אחוז מכספי התמורות שנתקבלו עבור המכירות ליצוא.
לאחר מכן בהתאם למדיניות הממשלה, הוזרמו כספים רבים נוספים למפעלים הללו, בדרכים שונות ומשונות.
לא בכדי יצאה שרת התעשיה והמסחר דליה איציק באכרזה, שמי שיסגור ויעביר את הייצור של מפעלו למדינות אחרות, בעיקר לירדן או למצרים, ייאלץ להחזיר את הכספים שקיבל. סביר להניח ששרת התעשיה והמסחר קיבלה את הנתונים הרלוונטיים על הכספים שהוזרמו למפעלים אלה, ודבריה התבססו על נתונים בדוקים.
האמירה של מנכל דלתא שאמר: (ואני מצטט): "עם כל הכבוד, בעלי המניות לא מצפים מאיתנו להוציא משאבים על ציונות". שמענו נכון? האם בעלי המניות אינם מצפים להפיק רווחים ולחלקו ביניהם, רווחים שהתוצאה שלהם הינה מדיניות הממשלה לאורך שנות דור, מדיניות שהיא הסיבה לכך שהמפעל הגיע עד הלום?
זכותו של בעל המפעל לעשות כראות עיניו. אבל, האם הכלכלה הלאומית, גם הפרטית, מנותקת לחלוטין מהסביבה בה היא פועלת? האם אין איזו חובה מוסרית, לאו דוקא כלכלית, לנהוג בטיפ טיפה התחשבות ואולי גם ציונית?, יש להבהיר למר טיברג מנכ"ל דלתא, אשר מילא שנים רבות תפקידים בכירים בהתאחדות התעשיינים, שמפעלים אלה זכו לתמיכות מסיביות של הציבור, התעשיה הישראלית אינה פועלת בחלל ריק במנותק מהחברה.
חברת דלתא תסיים כנראה את השנה ברווח נקי של כ- 15 מליון שקלים ומעלה, רווח נקי לאחר שהמנהלים ובעלי המניות נטלו לכיסם מליוני שקלים כשכר וכבונוסים.
גם לממשלה יש לנו מה לומר, חוץ מהאיומים לגבות את כספי התמיכות מהמפעלים, ניתן היה לצפות למעט התחשבות. יש בין מקבלי ההחלטות והפקידים במשרדים הכלכליים, ובעיקר במשרד התעשיה, כאלה שעובדים שם עשרות רבות של שנים, הם מקובעים בדעתם, הם אינם מסוגלים לחשוב בצורה מקורית תוך התאמת דרכיהם למצבים החדשים שנוצרו במשק הישראלי ובעיקר במשקים מולם אנחנו פועלים.
אין תאום בין משרדי, מי שמשלם דמי אבטלה אינו עוסק בעידוד מפעלים העומדים מול קשיים כלכליים, מי שקובע את מדיניות סחר החוץ, חותם על הסכמי סחר, אינו רואה לנגד עיניו את המשק, ובמחי יד מכניס תעשיות שלמות לקשיים. האם חשב למשל נתן שרנסקי בזמנו, כאשר יצא לסיורים במזרח אירופה, או זוהר פרי שהיה הממונה על תחום המסחר הבינלאומי במשרד התעשיה, כאשר הם יצאו לסיורים בעולם וחתמו על הסכמים לסחר חופשי עם המדינות בהם ביקרו, איך תשפיע חתימה זו על התעסוקה בארץ? על התחרות בענפי הטקסטיל, המתכת והעץ? חוסר המעוף, קבעון מחשבתי, חוסר ראיה רחבת אופק, הרצון לשאת חן בעיני הגוים, הביאה עלינו את המשבר הנוכחי בתעשיה.
אם יחברו יחד: מעט ציונות והתחשבות של התעשיינים מחד, תיאום וראיה מקורית ומתחשבת, יצירת כלי הגנה על התעשיה הישראלית כפי שנהוג בכל העולם, תיאום המדיניות תוך לקיחה בחשבון של תשלומי האבטלה ואבטחת ההכנסה מאידך, כי אז, תיאום של כל אלה עשויים להוביל את התעשיה להתאוששות מהמכות שנחתו עליה לאחרונה.
ומילה לאותם תעשיינים שלנגד עיניהם רק הכסף: רבותי, לפחות עשו את עיסקיכם עם כאלה שאינם שונאי ישראל במוצהר, אפשר לעשות כסף כידוע לכם בעוד הרבה מקומות, לא חייבים לפרנס את אויבינו תוך ניקור עיניהם של פועלים ותופרות שתרמו למפעלים את מיטב שנותיהם תוך קבלת שכר מזערי ומינימלי.
==========================
חיים שח"ק הוא כלכלן וחתן פרס נשיא המדינה ליצואן מצטיין .