העולם ההגון והישר מזועזע מהפשע שבוצע בניו-יורק (לא אוכל לומר "הנאור", כיון שמושג נאור נעשה מזמן מלה נרדפת למושג חשוך ואטום לכל ראייה מפוקחת ולכל רגישות אנושית מינימלית. מספיק להיווכח באדישותו ושלוות נפשו לנגד שפך דם יהודי בלתי-פוסק בכבישי יהודה ושומרון וברחבי המדינה). וכולנו מזועזעים אתו. אבל אפתיע אולי, אינני מצליח להיות מזועזע בדיוק ככולם, או ליתר דיוק אינני מצליח להזדעזע רק ממה שכולם מזדעזעים ממנו. כי ממה מזדעזעים בעולם? מעצמת הפגיעה, מהמספר העצום של הרוגים, שכמותו לא ידעה האנושות עד היום, אפילו לא במלחמותיה הנוראיות. ובאמת מעולם לא נהרגה כמות כה גדולה של בני-אדם תוך זמן כה קצר. העולם מזועזע גם מעצמת ההרס, מהעובדה שבין-רגע עולם פורח ומעצמות כלכליות התמוטטו כלא היו ונהפכו לעיי חרבות. אבל מי שיש לו מושג אלמנטרי כלשהו בתולדות העולם המוסלמי אינו יכול להיות מופתע. הלא כך דרכו מאז כיבושיו הראשונים להשאיר בכל מקום הרג והרס ואדמה חרוכה בכל מקום בו דרכו רגלי קלגסיו ומטורפיו.
נוסף לכך, כבן לעם שסבלו נהפך לנחלתו במשך יותר מאלפיים שנה על לא עוול בכפו, פרט לרצונו לדבוק באמונתו ובזהות שונה, זהות המושתתת על ערכים ועל קשר אלהי נצחי, ראינו את כל אשר לנו נהפך לעיי חרבות יותר מדאי מכדי להתרגש יתר על המידה מעיי חרבות נוראיות אלו שהיו לנחלת אבותינו בכל מקומות מושבותיו לעיני אדישותם של כל העמים. וכשבתי אבותינו נהפכו לעיי חורבות, שאלותינו ותימהון לבבנו לא נגעו בהרס החומרי או אף האנושי, אלא עמנו ניסה להבין ולהתבונן בסבות ההרס, ברצון העיוור הזה הרוצה להחריב ויהי מה, ובחיתיות הנותנת גושפנקא לאכזריות שאין לה פשר הגיוני. ורצינו תמיד לדעת שני דברים: מי אחראי על זה, ומדוע קורה לנו זה.
ובכן, הגיע הזמן בו רבנים ישמיעו את קולם בכל הנוגע למתרחש וינסו לומר את דבר ה' בשם תורתו, ולא מה שהצבור ואמצעי התקשורת - העוינים לכל ערך - מעוניינים לשמוע, במקום להסתתר בפינה שלווה של עיון בסוגיא במס' יומא או אף במס' בבא קמא. כמה מחדד הוא העיון בסוגיית השור ש'נגח את הפרה' וב'אדם מועד לעולם', ואף כמה משעשע הוא, ובפרט כשלא נפגשים עם שום פרה ושלא מחזיקים לא עדר ולא רפת, ועיתים אף שלא רואים לא שור ולא פרה. יש בעיון הזה משום מקום מסתור ובריחה מן המציאות העגומה והנוראה. אבל אז לא נשארת שום תורת חיים. ובכן הסוגיות הענייניות אלו, כמה אקטואליות הן. יש שור ויש שור. יש שור תם ויש שור מועד. יש בעל-חיים הקרוי שור והוא אינו מסוכן במיוחד בדרך כלל, ויש שור "יוכת שער" (ישעיהו כ"ד י"ב) - האדם, הקבוצה האנושית, האומה, או אף האנושות המסוגלים והמוכנים לנהוג כשור מועד. הסירוב להכיר בכוחות הרע ככוחות העלולים להזיק, הוא הוא בבחינת השחרור הבלתי-נסבל, ההופך בתוצאותיו את האדם לאדם 'המועד' תמיד ולעולם. יש שהאדם מחליט ששור אינו מסוכן והוא פותח את הרפת. אבל אז, אחריות התוצאות הבלתי נמנעות כשמדובר בשור מועד מוטלות על כתפיו.
ועתה לנמשל. ישנו שור מועד המכה שערים בכל מקום, זה קרוב לארבעים שנה, והוא המפלצת המתועבת היושבת כיום בעזה. איש זה נרדף על ידי כל 'בני האור', על ידי כל מי שרגש תרבותי מינימלי מקנן עדיין בלבו. הוא היה מוקצה מחמת מיאוס בעיני כל איש וכל עם שעדיין לא הסכים לדכא סופית את רגשי המוסר שבלבו. הוא היה מאוס אף בעיני חלקים נכבדים של האומה הערבית, שעל אף ששנאתה האוניברסלית לתנועת שיבת ציון קדמה להופעת המפלצת הערפאתית עלי אדמות בהרבה, לא העיזה לנהוג בשיטות שפלות, בזויות, אכזריות ופחדניות של פגיעה בנשים וילדים, אלא לפחות הייתה לה האומץ ללחום בראש צבאות ולהיאבק. והנה באו שמעון פרס, יוסי ביילין, אורי סביר ושאר מריעיהם ובישרו לנו הישועה. במכת גונג אדירה הכריזו שתם עידן שפך הדם, 'וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ', ופתחו את הדלת לשועל ולנמייה הערפאתית יותר נכון לומר, לחיה הטורפת, לברדלס - והודיעו לנו בשירה ובזמרה 'הבאנו שלום עליכם'. ומאז אין אנו מפסיקים לרקוד. אבל לא משמחה, אלא מהתפוצצויות, ממטענים ומרימונים. העולם הישראלי נהרס, החברה הישראלית רוסקה בין הרוקדים סביב גוויות העבר שהוספדו מצד אחד ובין אלו שבכו על הצדדים היפים שבעבר זה על אף הקשיים הלא מעטים שאיפיינו אותו גם כן. יחד עם החברה הישראלית גם כל העולם נהרס עד היסוד, בדיוק כפי שנהרס לפני אלפיים שנה לאחר "הבשורה" הקודמת.
אבל הגרוע מכל הוא שהחבורה השיכורה מעיוורונה, מהזיותיה ומתקוות השווא שלה הנחילה את הפשע לא רק לחברה הישראלית, אלא הצליחה לחולל מהפך כלל-עולמי. בפעם הראשונה האנושות המתורבתת נופלת קרבן למשיחיות שווא זו ומאמינה שתם עידן השימוש בכוח אף נגד הפושעים והרוצחים השפלים ביותר. חבורה שיכורה זו כפתה על ארה"ב להכיר ברוצח השפל ביותר כבר שיח, כראוי לכבוד, במקום לשלוח אותו בהקדם האפשרי לעולם בו יפסיק להזיק לתמימים וישרים. מכאן והלאה נוסדה אידיאולוגיה חדשה ופולחן חדש 'פולחן השלום' המלווה ב'קרבנות כדין וכהלכה', ואלו יקראו 'קרבנות השלום'. הזאת דמם יכפר על כל 'פשע' של החברה הישראלית כלפי 'חפים מפשע ערבים' שאשמתם היחידה היא שנכבשו על ידינו במלחמת ששת הימים על לא עוול בכפם פרט לרצונם להשמיד אותנו זה יותר ממאה שנה (מחוץ לכל מה שהשמידו אותנו במהלך ההיסטוריה). 'קרבנות השלום' יילקחו רק מצאן מרעיתו של הקב"ה, וכוהני 'פולחן השלום' יסמכו את ידיהם על ראשיהם ויאמרו 'זה כפרתנו זה חרפתנו' עד שיתוקן העולם ומזרח תיכון חדש יאיר. הלא לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום, לכן מכאן והלאה לא נלחמים ברע, כי לא נלחמים על שום דבר, אלא מנהלים אתו 'דיאלוג' על פי תנאיו הוא. באיזה מין מזוכיזם שבתאי הרע בכבודו ובעצמו יבטיח עתיד ורוד, והמפלצת הטורפת עצמה תהיה אחראית לו. כמעט רעיון חסידי: את הרע כובלים על ידי התחייבות מצדו לעזור לטוב! אפילו בורא העולם ממרום שמיו עדיין לא הצליח להגשים תוכנית גרנדיוזית כזו, ופרס וביילין ושאר מרעיהם משכנעים את העולם בצדקת הדרך החדשה. 'העבר מת הם מצהירים' ללא הרף, 'אין מה ללמוד מן העבר', לכן אין להיאבק ברע, אלא יש לתת לו כל טוב וכל חלב הארץ, והכל יהיה 'מתוקן לסעודה', סעודתו של המשיח. המגמה הזדונית והנפשעת הזו הרפתה ידיים בכל העולם, וזה הפסיק מכאן והלאה לרצות להיאבק בטרור, בשור המועד שאת דלת הרפת נפתחה לפניו מרוחב לב פושע של אדריכלי התרמית הגדולה של המאה הקודמת: 'הסכמי אוסלו'.
ארה"ב בתמימותה החולנית לעיתים, נפלה בפח של חבורה עיוורת ישראלית שיכורה זו, ונתנה גושפנקא רטרואקטיבית ובלית-ברירה לרשעות הזו, בדיוק באותה מידה שבתמימותה היא נפלה קרבן למאפיה הישראלית המסוכנת מן הסיציליאנית. חניכת הנצרות וספוגת נצרות, היא האירה פנים לכמה חולים מתוך עמנו מבלי להבחין שבפעם השניה חבורה זו מפילה את האנושות בתרמית נוצרית מסוכנת לאין ערוך מקודמתה במסריה המשיחיים של שווא ושקר. מתוך אהבת אנוש, ישרות והומניזם של תמימים, פתחה ארה"ב את שעריה לכל הקבוצות המפלצתיות ביותר, ולא הבינה שלא כל ההולכים על שתים נחונו בצלם אנוש, וכל שכן בצלם אלוקים. לכולם היא גמלה טובה, לחמאס בטקסס, לגי'האד האיסלמי ואפילו לחברי בן-לאדן. את השפע שהיה בה היא קיוותה על פי הדגם הסרטני של אדריכלי אוסלו שהוא יבלום כל מגמה אלימה, כל רצון לפגוע ולשפוך דם. היא נפלה בפח זה כאשר זה שנה תמימה שדם בני עמנו ניגר כמים על הארץ בגללן, והיא המשיכה לשבח את ה'איפוק' שלנו. ברוב תמימותה היא לא ידעה שלא מדובר באיפוק אלא בפחדנות חולנית, באנוכיות כרונית, המוכנה להקריב כל תושבי יהודה ושומרון, על מזבח ההבטחה 'הנשיאותית' של ערפאת שנוכל להמשיך להשתעשע בבימה ובחוף הים בתל-אביב.
והנה שחברו ידידו ותלמידו הנאמן של המפלצת הערפאתית, תלמיד שעלה על מורו בכשרונותיו הוא הוא בין-לדן טורף את הקלפים, ומבצע את הפשע הנורא ביותר שידעה האנושות אי-פעם. כל בר-דעת יכיר היטב שאין במעשה בין-לדן ואנשיו שום דבר חדש ביחס לשיטות מורו ערפאת, אלא רק העוצמה, ההיקף והתחכום. יש כאן טרור קלאסי הבא לפגוע לא נגד חפים מפשע כמצוין במודעת האבל הבזויה מרוב תמימות מעושה של ממשלת ישראל, כאילו אם היה המעשה נגד 'לא חפים' היינו יכולים להתפשר אתו אלא נגד אנשים שלא רצו לפגוע בהם, שלא עשו להם כל רע, שלא הייתה להם כל אפשרות להתגונן. והפיגוע הזה איננו הראשון בסדרה של אותו טרוריסט, ובכל זאת המעצמה האדירה ביותר במאה השנים האחרונות, זו שהכניעה פעמיים המפלצת הגרמנית והצילה את העולם, הורדה על הברכיים על ידי קומץ חיות בדמות אנוש, משום מאז שהחלו בפעילותם הנפשעת לא נעשה דבר כדי להדביר מזיקים אלו המכרסמים בכל חלקה טובה בכל הצמחייה האנושית העולמית. זה שנים שאדריכלי אוסלו חינכו את האנושות שאין ללחום נגד הרע בכח, אלא בדיאלוג ובפיתוי של פיתוח עולמי כלכלי. אולי יש מן הסמליות שדווקא טרוריסטים מפלצתיים החזירו את העולם לקרקע המציאות בכך שפגעו דווקא במרכז המסחרי העולמי, ומה שאמור היה לפתור בעיות העולם בעיני אותם אדריכלים חסרי אחריות ואחוזי חזון משיחי מטורף ייהרס, ללמדנו שלא עגל הזהב יפתור בעיות האנושות.
אין ביכולתי לקבוע אם בין-לדן בלבד אחראי לפשע בניו יורק או שמא ביחד אתו עשרות גופים נוספים מתוך אותה אומה שאינה יודעת לפתור בעיות אלא בדרך הכח, אבל מה שברור בעיניי הוא, על מי מוטלת האחראיות המוסרית של מעשיהם: על כל אלו שהטיפו לאנושות שהגענו לעידן המשיחי בו יכתתו חרבותם לאתים, ובראש ובראשונה כל חבורת אוסלו. לכן כמה נפשעת היא הגושפנקא ששר החוץ של מדינת ישראל מעניק לטרוריזם בפגישתו עם רב-המרצחים, מורו ורבו של הרוצח בין לדן, בעצם הימים הללו. יש בזה אפילו משום רמיסת כל הדם השפוך לנחלים בניו יורק, ומשום הפיכת האסון הנורא ללוח קפיצה ציני להצלת 'תהליך אוסלו' על חשבון המוסר, היושר, ההגינות, הנאמנות למדינה, לעם ולארץ, ושלא יעיזו הם וחבריהם, הנושאים לשווא כיפה על ראשם, שיש בכך רעיון יהודי. זה כבר נטען בבשורה הקודמת לפני אלפיים שנה, וראינו כמה דם ניגר ונשפך בשם השלום העולמי ההוא. אין כאן שום רעיון יהודי, אלא כאז, רעיון אלילי במיטבו. נגד עובדי האלילים הקדמוניים העידה כבר התורה 'ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי בדם שופכו' ולא בהפיכת הרוצח לקרבן ולמסכן המזמין רק רחמים.
כמה ציניות, אכזריות וחוסר רגש אנושי בסיסי יש בהסכמתו זו המשחררת את המפלצת העזתית מכל אשמה אחרי שנה של רצח וטבח בלתי-פוסק בבני עמנו (אלא אם כן נאמר שבעיני מר פרס תושבי ייהודה ושומרון אינם בני עמנו ח"ו). מספרים שמשה שרת אמר עליו 'אוי ליום שאיש זה יאחז במשרה ציבורית'. באמת אוי ליום זה ובושה לנו.
כמה עיוורים, ציניים וצבועים הם אותם אנשים המעיזים לגנות שגריר צרפת באשר הוא טוען שאין להשוות בין בין-לדן ובין ערפאת כאשר יחד עם זאת הם מסכימים לשלוח את שר החוץ שלנו לפגוש את ערפאת בימים אלו. לגבי ראש ממשלתנו, אין אפילו מקום להרהור שבוי כפי שהוא, בידי בנו, ידידו הטוב של מר שמעון פרס. הוא עייף ממאבקיו המהוללים בעבר, והוא נוהג כאיש שהפסיק מזמן להיות רגיש לשפך דם יהודי. הפצצת בטון ריק מרוצחים מהווה כיום 'פעולת תגמול' ראויה לשפך דם יהודי איזה רמיסת עברו!! - אז מה לנו כי נלין עליו אם הוא מרשה לשר החוץ שלו להשפיל את עמנו ומדינתנו בפגישה בלתי-נסבלת ובלתי-נסלחת זו בעינינו ובעיני כל העולם הנאור באמת. האם אין התנהגות זו גרועה מדברי שגריר צרפת?! הגיע הזמן לומר לכל העיוורים בכל הקשת הפוליטית שהתקוממו נגד שגריר זה שלפני שיכריזו על השגריר כ'פרסונה נון-גראטה', עליהם להצהיר על שר החוץ בעצמו שהוא 'פרסונה נון-גראטה' עוד יותר ממנו, משום שמעשהו חמור לאין ערוך. נסיונו הנואש לנער את עצמו מהאחריות המוסרית שלו ושל חבריו כלפי כל מה שהתרחש בניו-יורק, הינו נסיון פתטי, שאף אם תמימים בדורנו יפלו בו, ההיסטוריה תדע לגלות את ערוותו לעיני כל מאהביו, ותדע גם להוקיע אותו.
ערב פרשת האזינו מן הראוי להזכיר שה' 'יציב גבולות עמים למספר בני ישראל', קרי מנהל את אנושות כולה על פי התנהגותנו לטובה ואף גם למוטב, ושהאחריות על שהתרחש בניו-יורק מוטלת על כתפי יהודים שאת צור מחצבתם שכחו ואת תפקידם עזבו. המאבק נגד הרע ונגד כל שלילה הוא היסוד של תורתנו ושל שאיפותינו הנצחיות, וחבורה אומללה זו המירה אותו בתבנית שור אוכל עשב וגורם עצב ללא גבולות. עטופי זהבו ופארו של ההיי-טק ושל כלכלה עולמית, הפקירו כל מוסר וכל ערך, כל אידיאל וכל שאיפה טובה, ובדרכם הרסו כל רצון אמיתי לתקן עולם במלכותו של מלך עולמים. הפעם יותר מכל שנה, נתפלל מקירות לבנו: תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.
הרב אליהו רחמים זייני
----------------------------------------------------------
הרב ד"ר אליהו זייני הוא ראש ישיבת "אור וישועה בחיפה
נוסף לכך, כבן לעם שסבלו נהפך לנחלתו במשך יותר מאלפיים שנה על לא עוול בכפו, פרט לרצונו לדבוק באמונתו ובזהות שונה, זהות המושתתת על ערכים ועל קשר אלהי נצחי, ראינו את כל אשר לנו נהפך לעיי חרבות יותר מדאי מכדי להתרגש יתר על המידה מעיי חרבות נוראיות אלו שהיו לנחלת אבותינו בכל מקומות מושבותיו לעיני אדישותם של כל העמים. וכשבתי אבותינו נהפכו לעיי חורבות, שאלותינו ותימהון לבבנו לא נגעו בהרס החומרי או אף האנושי, אלא עמנו ניסה להבין ולהתבונן בסבות ההרס, ברצון העיוור הזה הרוצה להחריב ויהי מה, ובחיתיות הנותנת גושפנקא לאכזריות שאין לה פשר הגיוני. ורצינו תמיד לדעת שני דברים: מי אחראי על זה, ומדוע קורה לנו זה.
ובכן, הגיע הזמן בו רבנים ישמיעו את קולם בכל הנוגע למתרחש וינסו לומר את דבר ה' בשם תורתו, ולא מה שהצבור ואמצעי התקשורת - העוינים לכל ערך - מעוניינים לשמוע, במקום להסתתר בפינה שלווה של עיון בסוגיא במס' יומא או אף במס' בבא קמא. כמה מחדד הוא העיון בסוגיית השור ש'נגח את הפרה' וב'אדם מועד לעולם', ואף כמה משעשע הוא, ובפרט כשלא נפגשים עם שום פרה ושלא מחזיקים לא עדר ולא רפת, ועיתים אף שלא רואים לא שור ולא פרה. יש בעיון הזה משום מקום מסתור ובריחה מן המציאות העגומה והנוראה. אבל אז לא נשארת שום תורת חיים. ובכן הסוגיות הענייניות אלו, כמה אקטואליות הן. יש שור ויש שור. יש שור תם ויש שור מועד. יש בעל-חיים הקרוי שור והוא אינו מסוכן במיוחד בדרך כלל, ויש שור "יוכת שער" (ישעיהו כ"ד י"ב) - האדם, הקבוצה האנושית, האומה, או אף האנושות המסוגלים והמוכנים לנהוג כשור מועד. הסירוב להכיר בכוחות הרע ככוחות העלולים להזיק, הוא הוא בבחינת השחרור הבלתי-נסבל, ההופך בתוצאותיו את האדם לאדם 'המועד' תמיד ולעולם. יש שהאדם מחליט ששור אינו מסוכן והוא פותח את הרפת. אבל אז, אחריות התוצאות הבלתי נמנעות כשמדובר בשור מועד מוטלות על כתפיו.
ועתה לנמשל. ישנו שור מועד המכה שערים בכל מקום, זה קרוב לארבעים שנה, והוא המפלצת המתועבת היושבת כיום בעזה. איש זה נרדף על ידי כל 'בני האור', על ידי כל מי שרגש תרבותי מינימלי מקנן עדיין בלבו. הוא היה מוקצה מחמת מיאוס בעיני כל איש וכל עם שעדיין לא הסכים לדכא סופית את רגשי המוסר שבלבו. הוא היה מאוס אף בעיני חלקים נכבדים של האומה הערבית, שעל אף ששנאתה האוניברסלית לתנועת שיבת ציון קדמה להופעת המפלצת הערפאתית עלי אדמות בהרבה, לא העיזה לנהוג בשיטות שפלות, בזויות, אכזריות ופחדניות של פגיעה בנשים וילדים, אלא לפחות הייתה לה האומץ ללחום בראש צבאות ולהיאבק. והנה באו שמעון פרס, יוסי ביילין, אורי סביר ושאר מריעיהם ובישרו לנו הישועה. במכת גונג אדירה הכריזו שתם עידן שפך הדם, 'וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ', ופתחו את הדלת לשועל ולנמייה הערפאתית יותר נכון לומר, לחיה הטורפת, לברדלס - והודיעו לנו בשירה ובזמרה 'הבאנו שלום עליכם'. ומאז אין אנו מפסיקים לרקוד. אבל לא משמחה, אלא מהתפוצצויות, ממטענים ומרימונים. העולם הישראלי נהרס, החברה הישראלית רוסקה בין הרוקדים סביב גוויות העבר שהוספדו מצד אחד ובין אלו שבכו על הצדדים היפים שבעבר זה על אף הקשיים הלא מעטים שאיפיינו אותו גם כן. יחד עם החברה הישראלית גם כל העולם נהרס עד היסוד, בדיוק כפי שנהרס לפני אלפיים שנה לאחר "הבשורה" הקודמת.
אבל הגרוע מכל הוא שהחבורה השיכורה מעיוורונה, מהזיותיה ומתקוות השווא שלה הנחילה את הפשע לא רק לחברה הישראלית, אלא הצליחה לחולל מהפך כלל-עולמי. בפעם הראשונה האנושות המתורבתת נופלת קרבן למשיחיות שווא זו ומאמינה שתם עידן השימוש בכוח אף נגד הפושעים והרוצחים השפלים ביותר. חבורה שיכורה זו כפתה על ארה"ב להכיר ברוצח השפל ביותר כבר שיח, כראוי לכבוד, במקום לשלוח אותו בהקדם האפשרי לעולם בו יפסיק להזיק לתמימים וישרים. מכאן והלאה נוסדה אידיאולוגיה חדשה ופולחן חדש 'פולחן השלום' המלווה ב'קרבנות כדין וכהלכה', ואלו יקראו 'קרבנות השלום'. הזאת דמם יכפר על כל 'פשע' של החברה הישראלית כלפי 'חפים מפשע ערבים' שאשמתם היחידה היא שנכבשו על ידינו במלחמת ששת הימים על לא עוול בכפם פרט לרצונם להשמיד אותנו זה יותר ממאה שנה (מחוץ לכל מה שהשמידו אותנו במהלך ההיסטוריה). 'קרבנות השלום' יילקחו רק מצאן מרעיתו של הקב"ה, וכוהני 'פולחן השלום' יסמכו את ידיהם על ראשיהם ויאמרו 'זה כפרתנו זה חרפתנו' עד שיתוקן העולם ומזרח תיכון חדש יאיר. הלא לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום, לכן מכאן והלאה לא נלחמים ברע, כי לא נלחמים על שום דבר, אלא מנהלים אתו 'דיאלוג' על פי תנאיו הוא. באיזה מין מזוכיזם שבתאי הרע בכבודו ובעצמו יבטיח עתיד ורוד, והמפלצת הטורפת עצמה תהיה אחראית לו. כמעט רעיון חסידי: את הרע כובלים על ידי התחייבות מצדו לעזור לטוב! אפילו בורא העולם ממרום שמיו עדיין לא הצליח להגשים תוכנית גרנדיוזית כזו, ופרס וביילין ושאר מרעיהם משכנעים את העולם בצדקת הדרך החדשה. 'העבר מת הם מצהירים' ללא הרף, 'אין מה ללמוד מן העבר', לכן אין להיאבק ברע, אלא יש לתת לו כל טוב וכל חלב הארץ, והכל יהיה 'מתוקן לסעודה', סעודתו של המשיח. המגמה הזדונית והנפשעת הזו הרפתה ידיים בכל העולם, וזה הפסיק מכאן והלאה לרצות להיאבק בטרור, בשור המועד שאת דלת הרפת נפתחה לפניו מרוחב לב פושע של אדריכלי התרמית הגדולה של המאה הקודמת: 'הסכמי אוסלו'.
ארה"ב בתמימותה החולנית לעיתים, נפלה בפח של חבורה עיוורת ישראלית שיכורה זו, ונתנה גושפנקא רטרואקטיבית ובלית-ברירה לרשעות הזו, בדיוק באותה מידה שבתמימותה היא נפלה קרבן למאפיה הישראלית המסוכנת מן הסיציליאנית. חניכת הנצרות וספוגת נצרות, היא האירה פנים לכמה חולים מתוך עמנו מבלי להבחין שבפעם השניה חבורה זו מפילה את האנושות בתרמית נוצרית מסוכנת לאין ערוך מקודמתה במסריה המשיחיים של שווא ושקר. מתוך אהבת אנוש, ישרות והומניזם של תמימים, פתחה ארה"ב את שעריה לכל הקבוצות המפלצתיות ביותר, ולא הבינה שלא כל ההולכים על שתים נחונו בצלם אנוש, וכל שכן בצלם אלוקים. לכולם היא גמלה טובה, לחמאס בטקסס, לגי'האד האיסלמי ואפילו לחברי בן-לאדן. את השפע שהיה בה היא קיוותה על פי הדגם הסרטני של אדריכלי אוסלו שהוא יבלום כל מגמה אלימה, כל רצון לפגוע ולשפוך דם. היא נפלה בפח זה כאשר זה שנה תמימה שדם בני עמנו ניגר כמים על הארץ בגללן, והיא המשיכה לשבח את ה'איפוק' שלנו. ברוב תמימותה היא לא ידעה שלא מדובר באיפוק אלא בפחדנות חולנית, באנוכיות כרונית, המוכנה להקריב כל תושבי יהודה ושומרון, על מזבח ההבטחה 'הנשיאותית' של ערפאת שנוכל להמשיך להשתעשע בבימה ובחוף הים בתל-אביב.
והנה שחברו ידידו ותלמידו הנאמן של המפלצת הערפאתית, תלמיד שעלה על מורו בכשרונותיו הוא הוא בין-לדן טורף את הקלפים, ומבצע את הפשע הנורא ביותר שידעה האנושות אי-פעם. כל בר-דעת יכיר היטב שאין במעשה בין-לדן ואנשיו שום דבר חדש ביחס לשיטות מורו ערפאת, אלא רק העוצמה, ההיקף והתחכום. יש כאן טרור קלאסי הבא לפגוע לא נגד חפים מפשע כמצוין במודעת האבל הבזויה מרוב תמימות מעושה של ממשלת ישראל, כאילו אם היה המעשה נגד 'לא חפים' היינו יכולים להתפשר אתו אלא נגד אנשים שלא רצו לפגוע בהם, שלא עשו להם כל רע, שלא הייתה להם כל אפשרות להתגונן. והפיגוע הזה איננו הראשון בסדרה של אותו טרוריסט, ובכל זאת המעצמה האדירה ביותר במאה השנים האחרונות, זו שהכניעה פעמיים המפלצת הגרמנית והצילה את העולם, הורדה על הברכיים על ידי קומץ חיות בדמות אנוש, משום מאז שהחלו בפעילותם הנפשעת לא נעשה דבר כדי להדביר מזיקים אלו המכרסמים בכל חלקה טובה בכל הצמחייה האנושית העולמית. זה שנים שאדריכלי אוסלו חינכו את האנושות שאין ללחום נגד הרע בכח, אלא בדיאלוג ובפיתוי של פיתוח עולמי כלכלי. אולי יש מן הסמליות שדווקא טרוריסטים מפלצתיים החזירו את העולם לקרקע המציאות בכך שפגעו דווקא במרכז המסחרי העולמי, ומה שאמור היה לפתור בעיות העולם בעיני אותם אדריכלים חסרי אחריות ואחוזי חזון משיחי מטורף ייהרס, ללמדנו שלא עגל הזהב יפתור בעיות האנושות.
אין ביכולתי לקבוע אם בין-לדן בלבד אחראי לפשע בניו יורק או שמא ביחד אתו עשרות גופים נוספים מתוך אותה אומה שאינה יודעת לפתור בעיות אלא בדרך הכח, אבל מה שברור בעיניי הוא, על מי מוטלת האחראיות המוסרית של מעשיהם: על כל אלו שהטיפו לאנושות שהגענו לעידן המשיחי בו יכתתו חרבותם לאתים, ובראש ובראשונה כל חבורת אוסלו. לכן כמה נפשעת היא הגושפנקא ששר החוץ של מדינת ישראל מעניק לטרוריזם בפגישתו עם רב-המרצחים, מורו ורבו של הרוצח בין לדן, בעצם הימים הללו. יש בזה אפילו משום רמיסת כל הדם השפוך לנחלים בניו יורק, ומשום הפיכת האסון הנורא ללוח קפיצה ציני להצלת 'תהליך אוסלו' על חשבון המוסר, היושר, ההגינות, הנאמנות למדינה, לעם ולארץ, ושלא יעיזו הם וחבריהם, הנושאים לשווא כיפה על ראשם, שיש בכך רעיון יהודי. זה כבר נטען בבשורה הקודמת לפני אלפיים שנה, וראינו כמה דם ניגר ונשפך בשם השלום העולמי ההוא. אין כאן שום רעיון יהודי, אלא כאז, רעיון אלילי במיטבו. נגד עובדי האלילים הקדמוניים העידה כבר התורה 'ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי בדם שופכו' ולא בהפיכת הרוצח לקרבן ולמסכן המזמין רק רחמים.
כמה ציניות, אכזריות וחוסר רגש אנושי בסיסי יש בהסכמתו זו המשחררת את המפלצת העזתית מכל אשמה אחרי שנה של רצח וטבח בלתי-פוסק בבני עמנו (אלא אם כן נאמר שבעיני מר פרס תושבי ייהודה ושומרון אינם בני עמנו ח"ו). מספרים שמשה שרת אמר עליו 'אוי ליום שאיש זה יאחז במשרה ציבורית'. באמת אוי ליום זה ובושה לנו.
כמה עיוורים, ציניים וצבועים הם אותם אנשים המעיזים לגנות שגריר צרפת באשר הוא טוען שאין להשוות בין בין-לדן ובין ערפאת כאשר יחד עם זאת הם מסכימים לשלוח את שר החוץ שלנו לפגוש את ערפאת בימים אלו. לגבי ראש ממשלתנו, אין אפילו מקום להרהור שבוי כפי שהוא, בידי בנו, ידידו הטוב של מר שמעון פרס. הוא עייף ממאבקיו המהוללים בעבר, והוא נוהג כאיש שהפסיק מזמן להיות רגיש לשפך דם יהודי. הפצצת בטון ריק מרוצחים מהווה כיום 'פעולת תגמול' ראויה לשפך דם יהודי איזה רמיסת עברו!! - אז מה לנו כי נלין עליו אם הוא מרשה לשר החוץ שלו להשפיל את עמנו ומדינתנו בפגישה בלתי-נסבלת ובלתי-נסלחת זו בעינינו ובעיני כל העולם הנאור באמת. האם אין התנהגות זו גרועה מדברי שגריר צרפת?! הגיע הזמן לומר לכל העיוורים בכל הקשת הפוליטית שהתקוממו נגד שגריר זה שלפני שיכריזו על השגריר כ'פרסונה נון-גראטה', עליהם להצהיר על שר החוץ בעצמו שהוא 'פרסונה נון-גראטה' עוד יותר ממנו, משום שמעשהו חמור לאין ערוך. נסיונו הנואש לנער את עצמו מהאחריות המוסרית שלו ושל חבריו כלפי כל מה שהתרחש בניו-יורק, הינו נסיון פתטי, שאף אם תמימים בדורנו יפלו בו, ההיסטוריה תדע לגלות את ערוותו לעיני כל מאהביו, ותדע גם להוקיע אותו.
ערב פרשת האזינו מן הראוי להזכיר שה' 'יציב גבולות עמים למספר בני ישראל', קרי מנהל את אנושות כולה על פי התנהגותנו לטובה ואף גם למוטב, ושהאחריות על שהתרחש בניו-יורק מוטלת על כתפי יהודים שאת צור מחצבתם שכחו ואת תפקידם עזבו. המאבק נגד הרע ונגד כל שלילה הוא היסוד של תורתנו ושל שאיפותינו הנצחיות, וחבורה אומללה זו המירה אותו בתבנית שור אוכל עשב וגורם עצב ללא גבולות. עטופי זהבו ופארו של ההיי-טק ושל כלכלה עולמית, הפקירו כל מוסר וכל ערך, כל אידיאל וכל שאיפה טובה, ובדרכם הרסו כל רצון אמיתי לתקן עולם במלכותו של מלך עולמים. הפעם יותר מכל שנה, נתפלל מקירות לבנו: תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.
הרב אליהו רחמים זייני
----------------------------------------------------------
הרב ד"ר אליהו זייני הוא ראש ישיבת "אור וישועה בחיפה