נעסוק בשתי הלכות הקשורות לתפילת הימים הנוראים:
במשך התפילה, פעמים רבות נוהגים לפתוח את ארון הקודש, ולומר לפני הארון הפתוח את התפילה, בדרך כלל פותחים את הארון לקראת תפילות חשובות ומרכזיות. וכשפותחים את ארון הקודש נוהגים הכל לעמוד מפני כבודה של התורה, והשאלה האם חובה לעמוד באותו הזמן. שאלה זו נוגעת בעיקר לאנשים חלשים שקשה עליהם העמידה.
בעל הטורי זהב, (שהיה אחד מגדולי המפרשים החשובים של השולחן ערוך) כתב (בחלק יו"ד רמב, יג) שמצד הדין אין חיוב לעמוד, מפני שהחובה לעמוד היא רק כאשר החזן נוטל בידיו את ספר התורה והולך לתיבה או עומד, אבל בזמן שהתורה מונחת בארון הקודש, והארון גבוה יותר מעשרה טפחים, נמצא שהתורה ברשות אחרת, ולכן כשפותחים את הארון אין הציבור חייב לעמוד. עשרה טפחים הם לדעת רוב הפוסקים שמונים סנטימטר. ולדעת הפרי מגדים (מ"ז קמח, ג) אפילו אם הארון אינו גבוה עשרה טפחים, כיוון שהתורה מונחת במקומה המכובד, אין הציבור חייב לעמוד לכבודה.
נמצא אם כן, שמצד הדין אין חובה לעמוד בשעה שארון הקודש פתוח, ולפנים משורת הדין נהגו לעמוד ולכבד בזה את התורה. אבל אדם שקשה עליו העמידה, אינו מחויב לעמוד בכל עת שפותחים את הארון בשעת התפילה.
ועוד הלכה נזכיר, באופן כללי ישנו איסור לומר את התפילה שבלחש בקול כזה שהנמצאים ליד המתפלל יוכלו לשמוע אותו. אבל בראש השנה ויום הכיפורים כתב השולחן ערוך שמותר לומר את התפילה בקול, משום שאין חשש שהדבר יבלבל את אלו שמתפללים לידו, מאחר שבתפילות הימים הנוראים יש לכולם סידורים ומחזורים.
ואף על פי כן כתב המגן אברהם (או"ח קא, ד) שעדיף להתפלל בלחש, משום שמבואר בזוהר שתפילת עמידה לגודל קדושתה ועמקותה צריכה להאמר בלחש, ואדרבה דוקא בימים הנוראים שהתפילה יותר חשובה ויותר עליונה, יש להקפיד יותר שלא לומר בקול את התפילה שבלחש. ורק אם קשה לו לכוון בלחש, מותר בראש השנה ויום כיפור לומר את התפילה שבלחש בקול.
================
הרב אליעזר מלמד הוא ראש ישיבת ההסדר ורב הישוב הר ברכה שבשומרון.
במשך התפילה, פעמים רבות נוהגים לפתוח את ארון הקודש, ולומר לפני הארון הפתוח את התפילה, בדרך כלל פותחים את הארון לקראת תפילות חשובות ומרכזיות. וכשפותחים את ארון הקודש נוהגים הכל לעמוד מפני כבודה של התורה, והשאלה האם חובה לעמוד באותו הזמן. שאלה זו נוגעת בעיקר לאנשים חלשים שקשה עליהם העמידה.
בעל הטורי זהב, (שהיה אחד מגדולי המפרשים החשובים של השולחן ערוך) כתב (בחלק יו"ד רמב, יג) שמצד הדין אין חיוב לעמוד, מפני שהחובה לעמוד היא רק כאשר החזן נוטל בידיו את ספר התורה והולך לתיבה או עומד, אבל בזמן שהתורה מונחת בארון הקודש, והארון גבוה יותר מעשרה טפחים, נמצא שהתורה ברשות אחרת, ולכן כשפותחים את הארון אין הציבור חייב לעמוד. עשרה טפחים הם לדעת רוב הפוסקים שמונים סנטימטר. ולדעת הפרי מגדים (מ"ז קמח, ג) אפילו אם הארון אינו גבוה עשרה טפחים, כיוון שהתורה מונחת במקומה המכובד, אין הציבור חייב לעמוד לכבודה.
נמצא אם כן, שמצד הדין אין חובה לעמוד בשעה שארון הקודש פתוח, ולפנים משורת הדין נהגו לעמוד ולכבד בזה את התורה. אבל אדם שקשה עליו העמידה, אינו מחויב לעמוד בכל עת שפותחים את הארון בשעת התפילה.
ועוד הלכה נזכיר, באופן כללי ישנו איסור לומר את התפילה שבלחש בקול כזה שהנמצאים ליד המתפלל יוכלו לשמוע אותו. אבל בראש השנה ויום הכיפורים כתב השולחן ערוך שמותר לומר את התפילה בקול, משום שאין חשש שהדבר יבלבל את אלו שמתפללים לידו, מאחר שבתפילות הימים הנוראים יש לכולם סידורים ומחזורים.
ואף על פי כן כתב המגן אברהם (או"ח קא, ד) שעדיף להתפלל בלחש, משום שמבואר בזוהר שתפילת עמידה לגודל קדושתה ועמקותה צריכה להאמר בלחש, ואדרבה דוקא בימים הנוראים שהתפילה יותר חשובה ויותר עליונה, יש להקפיד יותר שלא לומר בקול את התפילה שבלחש. ורק אם קשה לו לכוון בלחש, מותר בראש השנה ויום כיפור לומר את התפילה שבלחש בקול.
================
הרב אליעזר מלמד הוא ראש ישיבת ההסדר ורב הישוב הר ברכה שבשומרון.