תפקיד מרכזי ביותר ישנו לשליח הציבור בתפילות הימים הנוראים, ולכן יש להשתדל עד כמה שאפשר לבחור בשליח הציבור ההגון והמתאים ביותר לתפקיד. וכתב בספר חסידים, שמי שמסייע למנות שליח ציבור שאינו הגון, גוזל טוב מן הקהל ועתיד ליתן על כך את הדין.
וכתב הרמ"א בסימן תקפ"א סעיף א' שלכתחילה יש למנות כשליח הציבור בימים הנוראים את "היותר הגון ויותר גדול בתורה ובמעשים שאפשר למצוא..." והגון פירושו שיהא נקי מעבירות, למשל אדם שחשוד כשקרן או גנב או מחלל שבת או שעובר על עבירות אחרות - אין למנותו לחזן. וכן יש לדקדק שיהא עניו ואהוב על הקהל, וכמובן שיהא בעל קול ערב, ושיהא בקיא בתפילות ובמנגינות. ואם לא מוצאים אדם כזה, יבחרו את הטוב ביותר.
ובדיעבד אם בחרו באדם שאינו מתאים, ראוי שלא לעורר מחלוקת על כך, ראשית משום שעוון המחלוקת חמור יותר. ושנית, שעיקר ההקפדה על החזן היתה כאשר רבים לא ידעו את התפילה בעל פה, והחזן היה מוציאם ידי חובתם. אבל היום שלכולם מחזורים, וכולם מתפללים בעצמם, למעשה החזן אינו מוציא את הרבים ידי חובתם, אלא תפקידו הוא רק לנהל את התפילה, ולכן אין ראוי לעורר מחלוקת כנגד מינוי של החזן שאינו מתאים כל כך.
אבל לכתחילה כמובן שראוי גם היום לדקדק למצוא את החזן המתאים ביותר, ובמיוחד הדברים אמורים לגבי תפילת המוסף, שבה תלויות התקיעות דמעומד, וביום הכיפורים החזן מזכיר את כל סדר עבודת הכהן הגדול.
עוד כתב הרמ"א, שיש למנות לכתחילה חזן נשוי שעבר את גיל השלושים. ואם יש בפני הקהל שתי אפשרויות, או נשוי שאינו בן שלושים, או בן שלושים רווק, עדיף למנות את הנשוי (שבט הלוי ח"ה סו, ב).
וצריך החזן להשתדל להתפלל במנגינה יפה ובקול ערב, ובלבד שיכוון לשם שמיים, אבל אם החזן מסלסל בקולו, כדי להתגאות בפני השומעים, עליו נאמר הפסוק (ירמיה יב, ח): "נתנה עלי בקולה, על כן שנאיתיה". אבל אם שר לשם שמיים ואינו מאריך יותר מדי, מעלתו גדולה מאוד. ואמרו חכמים על נבות שחננו ה' בקול יפה במיוחד, והיה תמיד עולה לרגל לירושלים והיה שר ומזמר לפני כל ישראל. שנה אחת התרשל ולא עלה. ובאותה שנה חמד אחאב המלך את כרמו, ובעצת אשתו איזבל רצחו וגזל את כרמו. וכל זה משום שמנע מישראל לשמוע את קולו היפה. ומכאן ניתן ללמוד עד כמה גדולה מעלתם של החזנים שמתוך כוונה מזמרים ומשבחים ומתפללים לפני אבינו שבשמיים.
===================
הרב אליעזר מלמד הוא ראש ישיבת ההסדר ורב הישוב הר ברכה שבשומרון.
וכתב הרמ"א בסימן תקפ"א סעיף א' שלכתחילה יש למנות כשליח הציבור בימים הנוראים את "היותר הגון ויותר גדול בתורה ובמעשים שאפשר למצוא..." והגון פירושו שיהא נקי מעבירות, למשל אדם שחשוד כשקרן או גנב או מחלל שבת או שעובר על עבירות אחרות - אין למנותו לחזן. וכן יש לדקדק שיהא עניו ואהוב על הקהל, וכמובן שיהא בעל קול ערב, ושיהא בקיא בתפילות ובמנגינות. ואם לא מוצאים אדם כזה, יבחרו את הטוב ביותר.
ובדיעבד אם בחרו באדם שאינו מתאים, ראוי שלא לעורר מחלוקת על כך, ראשית משום שעוון המחלוקת חמור יותר. ושנית, שעיקר ההקפדה על החזן היתה כאשר רבים לא ידעו את התפילה בעל פה, והחזן היה מוציאם ידי חובתם. אבל היום שלכולם מחזורים, וכולם מתפללים בעצמם, למעשה החזן אינו מוציא את הרבים ידי חובתם, אלא תפקידו הוא רק לנהל את התפילה, ולכן אין ראוי לעורר מחלוקת כנגד מינוי של החזן שאינו מתאים כל כך.
אבל לכתחילה כמובן שראוי גם היום לדקדק למצוא את החזן המתאים ביותר, ובמיוחד הדברים אמורים לגבי תפילת המוסף, שבה תלויות התקיעות דמעומד, וביום הכיפורים החזן מזכיר את כל סדר עבודת הכהן הגדול.
עוד כתב הרמ"א, שיש למנות לכתחילה חזן נשוי שעבר את גיל השלושים. ואם יש בפני הקהל שתי אפשרויות, או נשוי שאינו בן שלושים, או בן שלושים רווק, עדיף למנות את הנשוי (שבט הלוי ח"ה סו, ב).
וצריך החזן להשתדל להתפלל במנגינה יפה ובקול ערב, ובלבד שיכוון לשם שמיים, אבל אם החזן מסלסל בקולו, כדי להתגאות בפני השומעים, עליו נאמר הפסוק (ירמיה יב, ח): "נתנה עלי בקולה, על כן שנאיתיה". אבל אם שר לשם שמיים ואינו מאריך יותר מדי, מעלתו גדולה מאוד. ואמרו חכמים על נבות שחננו ה' בקול יפה במיוחד, והיה תמיד עולה לרגל לירושלים והיה שר ומזמר לפני כל ישראל. שנה אחת התרשל ולא עלה. ובאותה שנה חמד אחאב המלך את כרמו, ובעצת אשתו איזבל רצחו וגזל את כרמו. וכל זה משום שמנע מישראל לשמוע את קולו היפה. ומכאן ניתן ללמוד עד כמה גדולה מעלתם של החזנים שמתוך כוונה מזמרים ומשבחים ומתפללים לפני אבינו שבשמיים.
===================
הרב אליעזר מלמד הוא ראש ישיבת ההסדר ורב הישוב הר ברכה שבשומרון.