השמש זרחה, השיטה פרחה, ערפאת שחט ופרס בשלו. אריאל שרון, התנער!
רחובות ירושלים מלאים בכרזות הקוראות להעמיד לדין את מי שהביאו עלינו את מלחמת אוסלו. סקר שפורסם ב"מעריב" ב-14.09.01 מצביע על כך שכחמישית מהישראלים תומכים בתביעה להעמיד את פושעי אוסלו לדין. מספרם יעלה בקרוב על זה של אלה שעדיין תומכים בתהליך הדמים. הבחירות הוכיחו שהעם רוצה דרך אחרת. הרוב בממשלה רוצה מדיניות שונה. אבל, בישראל 2001 הדמוקרטיה הפכה אף היא לקורבן "השלום", ופינתה את מקומה ל"פרסקרטיה".
השמש זרחה, השיטה פרחה, ערפאת שחט ופרס בשלו. כמו טיל שיצא משליטה הוא שועט לעבר מטרתו המסוכנת פגישה עם הטרור. באותה שעה שבה נרצחה שרית עמרני לעיני ילדיה הפעוטים התראיין פרס באמצעי התקשורת המגויסים למען "השלום" וקבע כי הטרור הוא היטלר של ימינו. הוא רק שכח את הצד האחר של המשוואה: ערפאת הוא הטרור והטרור הוא ערפאת. לא ינום ולא יישן עוכר ישראל בחתירתו אל ה"אור" ערפאת. גם העובדות והמודיעין לא יסיטו אותו ממסלולו. אמיר אורן כתב ב"הארץ" (07.09.01): "גדול תסכוליו של פרס הוא המודיעין הצבאי, שצפה בדייקנות מקפיאת דם את מהלכי ערפאת ... פרס מקבל את כל המודיעין, אבל המודיעין אינו מקובל עליו". כלומר, הקונצפציה חזקה מן העובדות. לקראת יום השנה למלחמת יום הכיפורים ראוי לזכור את הסתירה בין קונצפציה שגויה לבין מידע מודיעיני, במלחמה ההיא ובמלחמה הזו, מלחמת אוסלו.
בתחילת הדרך ניתן היה להבין את בחירתו של שרון בממשלת אחדות, אבל מאזן העלות-מול-תועלת השתבש מזמן ופרס הפך לאבן רחיים על צווארו. עם פרס, שותפו של ערפאת, לא ניתן להילחם בטרור, אפילו לא בחזית ההסברה: פרס מתפקד כסניגורו של השטן וכמסביר של המדיניות שנכשלה, אך לא של המדיניות הנחוצה.
שמשון כבר פסע במסלול שבין עזה לבין חברון, כאשר נשא את שערי עזה הפלשתית אל ראש הר חברון אשר ביהודה, כאשר כוחו היה עדיין במותניו. בסוף דרכו, כאשר שמע שמשון את הקריאה "פלשתים עליך, שמשון" היה כבר מאוחר מדי. הגיבור ישן, מחלפותיו גולחו, כוחו תש, ואז - "ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו ויורידו אותו עזתה". האם גם עם ישראל מובל עתה עזתה כעיוור, מוכה בסנוורים על-ידי "השלום" של פרס?
שרון מאמין בכוחו. אבל, ניסיונו של שמשון הוכיח כי דווקא סרני פלשתים, בתחבולות ובלחצים, הצליחו פעם אחר פעם לאתר את נקודות התורפה של יריבם ולגבור עליו, עד שכל שנותר בידיו לעשות היה "תמות נפשי עם פלשתים". שמשון הימר בקזינו של דלילה. שרון מאפשר לפרס להמר בקזינו של אוסלו, והתוצאה: עם ישראל מסכן את קיומו בגלל חלומות שווא. במסגרת "תהליך השלום" הופך עם הספר לעם הארץ, הקזינו וההימורים. טוב יעשה שרון אם יעצור את פרס, יילחם בטרור הערפאתי, יזכור כי מי שיישן עם מחבלים מתעורר עם פיגועים, ויזכיר כי "שלום עכשיו" פירושו תרפ"ט עכשיו, כלומר סכנה מוחשית ליהודים בלב ארצם. בפאראפרזה על אמירה אחרת ניתן לומר כי "עומק הסיכונים כעומק הוויתורים".
==================
ד"ר רון בריימן הוא יו"ר חוג הפרופ' לחוסן מדיני וכלכלי.
רחובות ירושלים מלאים בכרזות הקוראות להעמיד לדין את מי שהביאו עלינו את מלחמת אוסלו. סקר שפורסם ב"מעריב" ב-14.09.01 מצביע על כך שכחמישית מהישראלים תומכים בתביעה להעמיד את פושעי אוסלו לדין. מספרם יעלה בקרוב על זה של אלה שעדיין תומכים בתהליך הדמים. הבחירות הוכיחו שהעם רוצה דרך אחרת. הרוב בממשלה רוצה מדיניות שונה. אבל, בישראל 2001 הדמוקרטיה הפכה אף היא לקורבן "השלום", ופינתה את מקומה ל"פרסקרטיה".
השמש זרחה, השיטה פרחה, ערפאת שחט ופרס בשלו. כמו טיל שיצא משליטה הוא שועט לעבר מטרתו המסוכנת פגישה עם הטרור. באותה שעה שבה נרצחה שרית עמרני לעיני ילדיה הפעוטים התראיין פרס באמצעי התקשורת המגויסים למען "השלום" וקבע כי הטרור הוא היטלר של ימינו. הוא רק שכח את הצד האחר של המשוואה: ערפאת הוא הטרור והטרור הוא ערפאת. לא ינום ולא יישן עוכר ישראל בחתירתו אל ה"אור" ערפאת. גם העובדות והמודיעין לא יסיטו אותו ממסלולו. אמיר אורן כתב ב"הארץ" (07.09.01): "גדול תסכוליו של פרס הוא המודיעין הצבאי, שצפה בדייקנות מקפיאת דם את מהלכי ערפאת ... פרס מקבל את כל המודיעין, אבל המודיעין אינו מקובל עליו". כלומר, הקונצפציה חזקה מן העובדות. לקראת יום השנה למלחמת יום הכיפורים ראוי לזכור את הסתירה בין קונצפציה שגויה לבין מידע מודיעיני, במלחמה ההיא ובמלחמה הזו, מלחמת אוסלו.
בתחילת הדרך ניתן היה להבין את בחירתו של שרון בממשלת אחדות, אבל מאזן העלות-מול-תועלת השתבש מזמן ופרס הפך לאבן רחיים על צווארו. עם פרס, שותפו של ערפאת, לא ניתן להילחם בטרור, אפילו לא בחזית ההסברה: פרס מתפקד כסניגורו של השטן וכמסביר של המדיניות שנכשלה, אך לא של המדיניות הנחוצה.
שמשון כבר פסע במסלול שבין עזה לבין חברון, כאשר נשא את שערי עזה הפלשתית אל ראש הר חברון אשר ביהודה, כאשר כוחו היה עדיין במותניו. בסוף דרכו, כאשר שמע שמשון את הקריאה "פלשתים עליך, שמשון" היה כבר מאוחר מדי. הגיבור ישן, מחלפותיו גולחו, כוחו תש, ואז - "ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו ויורידו אותו עזתה". האם גם עם ישראל מובל עתה עזתה כעיוור, מוכה בסנוורים על-ידי "השלום" של פרס?
שרון מאמין בכוחו. אבל, ניסיונו של שמשון הוכיח כי דווקא סרני פלשתים, בתחבולות ובלחצים, הצליחו פעם אחר פעם לאתר את נקודות התורפה של יריבם ולגבור עליו, עד שכל שנותר בידיו לעשות היה "תמות נפשי עם פלשתים". שמשון הימר בקזינו של דלילה. שרון מאפשר לפרס להמר בקזינו של אוסלו, והתוצאה: עם ישראל מסכן את קיומו בגלל חלומות שווא. במסגרת "תהליך השלום" הופך עם הספר לעם הארץ, הקזינו וההימורים. טוב יעשה שרון אם יעצור את פרס, יילחם בטרור הערפאתי, יזכור כי מי שיישן עם מחבלים מתעורר עם פיגועים, ויזכיר כי "שלום עכשיו" פירושו תרפ"ט עכשיו, כלומר סכנה מוחשית ליהודים בלב ארצם. בפאראפרזה על אמירה אחרת ניתן לומר כי "עומק הסיכונים כעומק הוויתורים".
==================
ד"ר רון בריימן הוא יו"ר חוג הפרופ' לחוסן מדיני וכלכלי.