כדי שהסכך יהיה כשר הוא צריך לעמוד בשלושה תנאים עיקריים. הראשון, שחומר הסכך יהיה מדבר שגידולו מן הקרקע, כלומר ממין הצומח, כעצים ושיחים. אבל ברזל, עפר ופלסטיק, אע"פ שמקורם מהאדמה, כיוון שאינם צומחים - פסולים לסוכה.
התנאי השני שאותו מין צומח יהיה תלוש ממקורו, וכל זמן שהענפים עדיין מחוברים לקרקע הם פסולים לסכך, לכן, אי אפשר לבנות סוכה תחת אילן ולהשתמש בענפיו כסכך.
התנאי השלישי, שהסכך לא יהיה מדבר המקבל טומאה. המינים המקבלים טומאה הם בדרך כלל: כלים, בגדים, כסאות ומיטות. ככלל, כל דבר בצורתו הגולמית בטבע אינו יכול לקבל טומאה ואחר שעובד ונעשה ראוי לשימוש האדם, נעשה ראוי לקבל טומאה. יחד עם עלייתו לדרגת כלי בעל משמעות הוא נעשה מוכן לקבלת טומאה, ואז אם יגע בו מת או אחד משאר הדברים המטמאים, אזי הכלי יטמא. וכבר משעה שהעץ נהפך לדבר שיכול לקבל טומאה - הרי הוא פסול לסכך.
לפיכך, מותר לסכך בענפי עצים ושיחים, ואף בקרשים פשוטים כדוגמת קרשי בניין, מפני שהם אינם ראויים לקבל טומאה. אבל אם עשו מהעץ כסא או מיטה או קערה, אסור לסכך בו. ואף אם הכלי או המיטה נשברו עד שאינם יכולים לקבל טומאה, אסרו חכמים לסכך בשבריהם, שמא יטעו ויבואו לסכך בהם בעודם שלמים (שו"ע או"ח תרכט, א-ב).
עוד אסרו חכמים לבנות את הסוכה מדברים שריחם רע, וכן אסרו לסכך בענפים שנושרים מהם עלים או תולעים, שמא מחמת הריח הרע או העלים הנושרים יניח את סוכתו וילך לביתו. ואם כבר סיכך בענפים כאלה אינו חייב להחליף הסכך. אבל אם הריח בסוכה רע כל כך עד שאין בני אדם יכולים לסובלו, הסוכה פסולה מהתורה, מפני שאינה ראויה לדירת אדם (שו"ע תרכט, יד; מ"ב לח).
צילתה מרובה מחמתה
הסכך צריך להגן מן השמש, וכל זמן שהוא חוסם את רוב קרני השמש - כשר, שרובו ככולו. אבל אם מחצית מקרני השמש חודרים דרכו - הסוכה פסולה. ומודדים זאת סמוך לסכך, שכן קרני השמש מתרחבות בדרך ירידתן דרך החורים שבסכך עד שסמוך לקרקע פעמים רבות נראה שחמתה של הסוכה מרובה מצילתה, ואע"פ כן אם המדידה סמוך לסכך תראה כי צילתו מרובה מחמתו - הסוכה כשרה.
ואם רוב הסכך צילתו מרובה מחמתו, ומיעוטו חמתו מרובה מצילתו, כל הסוכה כשרה, וגם היושבים תחת הסכך הדליל שחמתו מרובה מצילתו מקיימים מצוות ישיבה בסוכה. אלא שצריך להקפיד שלא יהיה מקום של שבעה טפחים על שבעה טפחים (56 ס"מ) שבכולו החמה מרובה מהצל, שאז אותו מקום פסול.
פעמים שהסכך אינו מונח בצורה מסודרת, כך שבחלק משעות היום חמתו מרובה מצילתו ובחלק אחר צילתו מרובה. ולהלכה הולכים אחר המצב באמצע היום, כשהחמה באמצע הרקיע, שאם אז צילתו מרובה מחמתו כשר, ואם לא פסול (רמ"א תרלא, ה).
מדיני הסכך
אם בתוך הסכך הכשר ישנו חלל של אויר שאין שם סכך, אם רוחבו שלושה טפחים (24 ס"מ) הרי הוא מפסיק את הסכך ויתכן שהסוכה נפסלה מפני שהפסק האויר גורם שלא יהיו לסוכה שלוש דפנות. ואם רוחבו פחות משלושה טפחים אבל יש בו כדי שיעור ראשו או רוב גופו של אדם, (או שהוא הולך על פני כל הסוכה וצ"ע) אין הוא פוסל הסוכה אבל היושב תחתיו אינו מקיים מצוות סוכה. ואם הוא קטן מזה, הרי החלל בטל והיושב תחתיו מקיים מצוות סוכה (שו"ע תרלב, ב).
לכתחילה הסכך צריך לעשות צל רב, אבל לא יהיה מעובה מידי, עד שלא יראו דרכו את הכוכבים הגדולים בלילה. ואם הניח סכך מעובה עד שאין רואים דרכו את קרני השמש, הסוכה כשרה (שו"ע תרלא, ג). אבל אם הסכך מעובה עד שאין הגשמים חודרים דרכו לדעת רבנו תם הסוכה פסולה, מפני שהסוכה צריכה להיות דירת ארעי וכשאין הגשמים חודרים דרכה הרי היא דומה לבית. וכשאפשר צריך לחוש לשיטתו (מ"ב תרלא, ו).
=======================
הרב אליעזר מלמד הוא ראש ישיבת ההסדר ורב הישוב הר ברכה שבשומרון.
התנאי השני שאותו מין צומח יהיה תלוש ממקורו, וכל זמן שהענפים עדיין מחוברים לקרקע הם פסולים לסכך, לכן, אי אפשר לבנות סוכה תחת אילן ולהשתמש בענפיו כסכך.
התנאי השלישי, שהסכך לא יהיה מדבר המקבל טומאה. המינים המקבלים טומאה הם בדרך כלל: כלים, בגדים, כסאות ומיטות. ככלל, כל דבר בצורתו הגולמית בטבע אינו יכול לקבל טומאה ואחר שעובד ונעשה ראוי לשימוש האדם, נעשה ראוי לקבל טומאה. יחד עם עלייתו לדרגת כלי בעל משמעות הוא נעשה מוכן לקבלת טומאה, ואז אם יגע בו מת או אחד משאר הדברים המטמאים, אזי הכלי יטמא. וכבר משעה שהעץ נהפך לדבר שיכול לקבל טומאה - הרי הוא פסול לסכך.
לפיכך, מותר לסכך בענפי עצים ושיחים, ואף בקרשים פשוטים כדוגמת קרשי בניין, מפני שהם אינם ראויים לקבל טומאה. אבל אם עשו מהעץ כסא או מיטה או קערה, אסור לסכך בו. ואף אם הכלי או המיטה נשברו עד שאינם יכולים לקבל טומאה, אסרו חכמים לסכך בשבריהם, שמא יטעו ויבואו לסכך בהם בעודם שלמים (שו"ע או"ח תרכט, א-ב).
עוד אסרו חכמים לבנות את הסוכה מדברים שריחם רע, וכן אסרו לסכך בענפים שנושרים מהם עלים או תולעים, שמא מחמת הריח הרע או העלים הנושרים יניח את סוכתו וילך לביתו. ואם כבר סיכך בענפים כאלה אינו חייב להחליף הסכך. אבל אם הריח בסוכה רע כל כך עד שאין בני אדם יכולים לסובלו, הסוכה פסולה מהתורה, מפני שאינה ראויה לדירת אדם (שו"ע תרכט, יד; מ"ב לח).
צילתה מרובה מחמתה
הסכך צריך להגן מן השמש, וכל זמן שהוא חוסם את רוב קרני השמש - כשר, שרובו ככולו. אבל אם מחצית מקרני השמש חודרים דרכו - הסוכה פסולה. ומודדים זאת סמוך לסכך, שכן קרני השמש מתרחבות בדרך ירידתן דרך החורים שבסכך עד שסמוך לקרקע פעמים רבות נראה שחמתה של הסוכה מרובה מצילתה, ואע"פ כן אם המדידה סמוך לסכך תראה כי צילתו מרובה מחמתו - הסוכה כשרה.
ואם רוב הסכך צילתו מרובה מחמתו, ומיעוטו חמתו מרובה מצילתו, כל הסוכה כשרה, וגם היושבים תחת הסכך הדליל שחמתו מרובה מצילתו מקיימים מצוות ישיבה בסוכה. אלא שצריך להקפיד שלא יהיה מקום של שבעה טפחים על שבעה טפחים (56 ס"מ) שבכולו החמה מרובה מהצל, שאז אותו מקום פסול.
פעמים שהסכך אינו מונח בצורה מסודרת, כך שבחלק משעות היום חמתו מרובה מצילתו ובחלק אחר צילתו מרובה. ולהלכה הולכים אחר המצב באמצע היום, כשהחמה באמצע הרקיע, שאם אז צילתו מרובה מחמתו כשר, ואם לא פסול (רמ"א תרלא, ה).
מדיני הסכך
אם בתוך הסכך הכשר ישנו חלל של אויר שאין שם סכך, אם רוחבו שלושה טפחים (24 ס"מ) הרי הוא מפסיק את הסכך ויתכן שהסוכה נפסלה מפני שהפסק האויר גורם שלא יהיו לסוכה שלוש דפנות. ואם רוחבו פחות משלושה טפחים אבל יש בו כדי שיעור ראשו או רוב גופו של אדם, (או שהוא הולך על פני כל הסוכה וצ"ע) אין הוא פוסל הסוכה אבל היושב תחתיו אינו מקיים מצוות סוכה. ואם הוא קטן מזה, הרי החלל בטל והיושב תחתיו מקיים מצוות סוכה (שו"ע תרלב, ב).
לכתחילה הסכך צריך לעשות צל רב, אבל לא יהיה מעובה מידי, עד שלא יראו דרכו את הכוכבים הגדולים בלילה. ואם הניח סכך מעובה עד שאין רואים דרכו את קרני השמש, הסוכה כשרה (שו"ע תרלא, ג). אבל אם הסכך מעובה עד שאין הגשמים חודרים דרכו לדעת רבנו תם הסוכה פסולה, מפני שהסוכה צריכה להיות דירת ארעי וכשאין הגשמים חודרים דרכה הרי היא דומה לבית. וכשאפשר צריך לחוש לשיטתו (מ"ב תרלא, ו).
=======================
הרב אליעזר מלמד הוא ראש ישיבת ההסדר ורב הישוב הר ברכה שבשומרון.